שאלה פילוסופית (ט)?
שוב חשוב לי לומר שאני קוראת כאן את כולן ולא תמיד מגיבה כי לפעמים אני נותרת חסרת מילים ומרגישה שאין לי את היכולת לסייע באמת...לא יודעת, זה תמיד מציק לי.
היום באחד מהתקפי הבולמוס השגרתיים שלי, שאלתי את עצמי אם יש דבר כזה משאלת מוות. זאת אומרת, לא כמו נטייה אובדנית, אלא משהו בתת מודע שאולי רוצה למות והוא מה שגורם לי ולכולנו להרוס את עצמנו לאט לאט?
כי ברגע האמת, ברגע של הבולמוס ואחריו כשמגיע הצורך להקיא, מחשבה על מוות וכאב לא מעניינת אותי. "אז אני אמות מקסימום..." זו המחשבה.
אבל אני באמת לא רוצה למות. אני אוהבת את החיים (בדר"כ) ואין לי נטיות אובדניות. ובכל זאת אני גורמת לשיער שלי לנשור ולשיניים להצהיב ולגוף מבפנים...אין לי שמץ של מושג אבל בואו נגיד שמכונה תקינה הוא ממזמן לא.
אז האם באמת יש דבר כזה משאלת מוות?
שוב חשוב לי לומר שאני קוראת כאן את כולן ולא תמיד מגיבה כי לפעמים אני נותרת חסרת מילים ומרגישה שאין לי את היכולת לסייע באמת...לא יודעת, זה תמיד מציק לי.
היום באחד מהתקפי הבולמוס השגרתיים שלי, שאלתי את עצמי אם יש דבר כזה משאלת מוות. זאת אומרת, לא כמו נטייה אובדנית, אלא משהו בתת מודע שאולי רוצה למות והוא מה שגורם לי ולכולנו להרוס את עצמנו לאט לאט?
כי ברגע האמת, ברגע של הבולמוס ואחריו כשמגיע הצורך להקיא, מחשבה על מוות וכאב לא מעניינת אותי. "אז אני אמות מקסימום..." זו המחשבה.
אבל אני באמת לא רוצה למות. אני אוהבת את החיים (בדר"כ) ואין לי נטיות אובדניות. ובכל זאת אני גורמת לשיער שלי לנשור ולשיניים להצהיב ולגוף מבפנים...אין לי שמץ של מושג אבל בואו נגיד שמכונה תקינה הוא ממזמן לא.
אז האם באמת יש דבר כזה משאלת מוות?