שאלה עקרונית

[טאיה1]

שאלה עקרונית

אולי שמתן לב, שהרבה זמן לא הייתי פה. פתאום נעשה לי קשה מידי. כל כך קשה שאפילו נראה לי שאני בכלל לא רוצה להכנס להריון עכשיו. כבר 10 חודשים שאני בתוך זה מהבקר עד הערב. בזמן הזה הספקתי להקלט אחרי 3 חודשים של נסיונות. להיות חודשיים בהריון, להפיל, ולנסות עוד 3 חודשים. ונשברתי. אחרי כל הסיפור הארוך הזה, השאלה שלי אם לעוד משהיא קרה שמאד רצתה להיות בהריון וללדת, עשתה כל שביכולתה כדי להגיע לכך, שמחה להיות בהריון, הצטערה שהפילה, ופתאום- כבר לא רצתה יותר? מוזר לא? סליחה על האורך, אבל אשמח לשמוע את תגובתכן.

 

[ג3]

../images/Emo50.gif

שלום טאיה1 אומנם לא עברתי את מה שאת עברת, אבל רציתי לחזק את ידיך ולהציע לך להפסיק את המרדף אחרי ההריון, אם כבר התייאשת אז פשוט תעבירי את הזמן בלי לנסות ואולי בסוף זה ייקלט. יש לי חברה שניסתה שנה ורק אחרי שנה גילתה כי לא תוכל להרות בדרך הטבעית. היא התחילה טיפולי הפרייה ואחרי שנה ומשהו והרבה אכזבות הצליחה להכנס להריון. אל תתיאשי פשוט תפסיקי לבדוק מתי את מבייצת וזה יבוא בלי שתתכונני לכך. מחזיקה אצבעות

 

[תמרלה]

לא לרצות מרוב פחד ש......

אני מבינה את התחושה שלך, זה הפחד שמשתק אותנו שאם אכנס להריון אז אולי שוב אפיל ואז... וכדי לא לחוש את התחושות הללו אז פתאום לא רוצים שום דבר! עברתי את זה פעמים - אחרי הריון שנגמר בהפלה היינו צריכים לחכות כמה חודשים טובים ( בגלל הוירוס שהיה לי..) וכנראה בגלל שעבר זמן זה נתן לי כוח להתאושש נפשית ופיזית ואחרי שקבלנו אור ירוק ישר נקלטתי אבל גם זה נגמר בהפלה ומאז אנחנו מנסים וכשהבנתי שהפחד שזה שוב יקרה משתק אותי, מכניס אותי ללחץ ולמתח ולמחשבות שליליות זה לא דבר טוב ובריא ואולי אפילו זאת הסיבה לכך שלא נכנסתי להריון ב-4 חודשים האחרונים. אז ההרגשה שלא רוצים - היא שלא רוצים להתאכזב שוב, שלא רוצים יותר לחוש את הכאב הזה שקשור בלאבד את העובר, זאת התחושה, אני מאמינה שאם תתגברי על הפחד ותשאלי את עצמך האם את באמת מוותרת על הרצון להיות אמא?? אז תגלי את המחסומים ותצליחי להתגבר עליהם וגם תגידי לעצמך שאם זה קרה פעם אחת זה לא אומר שיקרה שוב! וברגע שתרגישי שזה מתאים לך תחזרו לפעילות ואם עשיתם הפסקה זה אולי ירגיע אותך ואז בלי שתחשבי ותרצי כל כך זה יפתיע ויבוא ! אז התחושות שלך הן טבעיות ונורמאליות לחלוטין.

 

[מתי תורי]

אולי באמת תעשי הפסקה

תנוחי לך, תמלאי את הראש במשהו אחר. הצורך באמהות קיים בתוכנו, אבל אם את מרגישה שזה "חונק" אותך אז תנוחי קצת. לי יש 2 ילדים ואני כל יום חושבת לעצמי , בשביל מה אני צריכה עוד הריון והסתבכויות ואולי ייצא משהו לא בסדר ואז אני הורסת לילדים המתוקים שלי את החיים, למה לקחת סיכונים. אבל אי שם מתחת לכל הפסימיות מבצבצת לה האופטמיות וזו היא שמחזקת ומושכת קדימה.

 

[פּוֹנְג]

טאיה

נראה לי, מהמקום שבו אני נמצאת ובלי להכיר אותך, כך שיכול מאד להיות שאני טועה. שהחוסר רצון שלך הוא תגובה לפחד. הפחד מאיבוד נוסף של הריון (הרי אף אחד לא יכול להבטיח לנו שההריון הבא יהיה תקין) מהפחד שלך להתמודד עם האובדן הזה, עם הכאב הזה. וזה כל כך ברור ומובן. הצעה שלי היא לנוח, לצאת מהמרוץ, עד שתרצי שוב. עד שהרצון יגבר על הפחד. והכי חשוב זה לא להאיץ בעצמך. יש תהליכים שצריך לעבור אותך לאט.

 

[טאיה1]

תודה לכל מי שענתה

רגשתן אותי מאד וגרמתם לי להרגיש פחות מוזרה. אני חושבת שאני מתחילה להרגיש קצת יותר טוב, וזה גם בזכותכן. תודה לכן.

 

[פוקית27]

מבינה כל כך ואם את מוזרה אז...

גם אני כזו. עכשיו שאני מחכה לתשובות של הבדיקות (נאמר לי בנתיים לא להכנס להריון) יש בי שלווה שהייתי מוותרת עליה בשביל ההריון אבל עכשיו זה מה יש והיא טובה לי. כיף לי שאני לא צריכה לדאוג,לא צריכה להיות עייפה,לא מקיאה יורדת במשקל ועושה מלא ספורט. כל פעם שיש משהו שמאלץ אותי לחשוב קדימה על ההריון הבא אני מתמלאת בפחד על איך הוא יסתיים. אם אחרי הראשון ידעתי ששום דבר אינו ודאי עכשיו אני בטוחה בזה וממש אין לי כוח כרגע להיסטריה שתשטלט עלי מן הסתם בהריון הבא. אני כל הזמן אומרת לבעלול שבא לי כבר להיות אחרי זה ואז הוא מזכיר לי שגם בהריון יש דברים טובים ובבוא העת גם אנחנו נהנה מהם. אני כל הזמן אומרת שפעם חלמתי להיות בהריון והיום אני חולמת על לידה כי הבנתי שלהכנס להריון זה לא תמיד מספיק. מאחלת לך שיעברו הפחדים וההריון יגיע ויהיה תקין ובריא ומאמינה שבע"ה תהפכי לאמא תשכחי מכל מה שעברת לפני.