נחמד שאתה לפחות מנסה ללמוד את
הנושא. ג'וחר דודאייב אכן לא היה מוסלמי, ולא איש אל-קעידה. הוא היה גנרל בצבא של ברה"מ. אגב, גם מסחדוב היה קצין סובייטי בכיר, ומצטיין. דודאייב, לטוב או לרע, נהרג במלחמה הצ'צ'נית הראשונה, אשר הסתיימה ב-1996 עם חתימת הסכם חָסָביוּרט בין מסחדוב לבין הגנרל הרוסי לֶבֶּד. בעקבות הסכם זה יצא הצבא הפדראלי מצ'צ'ניה עד החייל האחרון. ההפרשות מהתקציב הפדראלי המשיכו לזרום לצ'צ'ניה, תושביה יכלו להסתובב חופשי בכל רוסיה, ובכל העולם עם דרכון רוסי, ובו זמנית יכלו לעשות בתוך הרפובליקה שלהם מה שהם רוצים. בלי מחסומים ובלי מעברי גבול. לא אזכיר לך את סחר העבדים שהם פיתחו, את ביזנס הכופר שהם פיתחו, את כריתת האצבעות והראשים שהפכו לשיטה לגביית כופר. אפילו לא אזכיר לך את כריתת אצבעותיו של הילד הישראלי עדי שרון. עכשיו, כאשר צ'צניה היתה עצמאית דה-פקטו, כנופיית בסאייב הכניסה את אנשי אל-קעידה והשליטו דת זרה לעם הצ'צ'ני - את הדת הווהאבית, שהיא זרם סוני קיצוני שמקורו בסעודיה, כאשר הצ'צ'נים בכלל שיעים. המופתי של הצ'צ'נים אחמד קדירוב, שהוא עצמו לוחם וראש חמולה רב-עוצמה, היה בתחילה תומך נלהב של רעיון העצמאות. אבל אחרי שראה איך חירבנו לצ'צ'נים את העצמאות הוא עבר לאופוזיציה, עד כמה שזה היה אז אפשרי. גם מסחדוב, הנשיא הנבחר של הרפובליקה הצ'צ'נית, בבחירות שהוכרו גם ע"י השלטון הפדראלי המרכזי בהתאם להסכמי חסביורט, נראה בדיוק כמו דודאייב. אפילו בלי השפם. גם הוא כנראה ניסה בתחילה להתנגד להשתלטות אנשי אל-קעידה על צ'צ'ניה, אבל התכופף. היום הוא כבר לא נראה כך. היום הוא כבר הולך עם זקן כמו בעליו מאל-קעידה. ואז, ביום בהיר אחד, חוצים אלפי לוחמים קעידים-צ'צ'נים את הגבול האדמיניסטרטיבי עם הרפובליקה הרוסית השכנה דגסטאן ומשתלטים על מספר ישובים. הם טיפ-טיפה לא קראו טוב את המפה הפוליטית הפנימית ברוסיה, לא שמו לב שראש הממשלה החדש ולדימיר פוטין לא סתם החלטי יותר, ולא יציב להם, לאנשי אל-קעידה את הלחי השנייה, אלא גם ברוסיה כֻּלה מתחילה התאוששות כלכלית ונחישות לסיים את הבלגן.
