את המושג 'שחרור' צריך תמיד לבחון
בהקשר הקונקרטי שלו. נניח שבקרב הגרמנים הסודטים היתה קמה 'תנועת שחרור', משהו דומה לאש"ף, שהיתה מבקשת לשחרר את חבל הסודטים משלטון צ'כי וליישב בו מחדש את הגרמנים, האם היית מדבר על 'מאבק לשחרור לאומי' הראוי לתמיכה? גם האב המוליד של השמאל הבי"ל, קרל מארקס, לא תמך בכל מאבק לעצמאות, אלא קבע את עמדתו כלפיו לא לפי רצונו של העם הכבוש, אלא ע"פ האינטרס הפוליטי הכללי של מה שהוא הגדיר בתור 'קידמה'. כך, למשל, הוא תמך במאבק הפולנים לעצמאות והתנגד למאבק הצ'כים והסרבים. למה? כי המאבק הפולני כוון נגד בעיקר נגד רוסיה, שאותה הוא ראה כמבצר הריאקציה באירופה, ושל השניים האחרים שירת את האינטרסים של רוסיה. כשאני מסתכל על המאבק של הפלסטינים אז אני רואה שמה שהם קוראים לו שחרור הוא החיסול שלנו. זה ההבדל, למשל, בינם ובין הצ'צ'נים. צ'צ'ניה עצמאית לא לוקחת מרוסיה כלום, לא גורמת לה אפילו שריטה. הצ'צ'נים לא מעלים שום תביעה על משהו ששייך לרוסיה. לו אנחנו היינו מדינה גדולה והפלסטינים היו מאכלסים איזשהו חבל נידח בתוכה והיו רוצים עצמאות לא היתה לי בעייה להסכים לכך. מעניין איך האירופים מתנהגים בעניינים הקרובים להם - הספרדים בחבל הבסקים, הצרפתים בקורסיקה, הבריטים בצפון אירלנד: בכל המקרים האלה הם מתנגדים לעצמאות המקומיים ונתמכים בכך ע"י ה'שמאל' שלהם. וה-בי-בי-סי קורא ל-IRA 'טרוריסטים' ולחמאסניקים 'לוחמי התנגדות'. אבל הפלסטינים נלחמים איתנו על אותה ארץ, זה כאילו הצ'צ'נים היו נלחמים עם הרוסים על מוסקווה וסט. פטרבורג או הבסקים על מדריד וברצלונה. לכן הצגת השאלה שלך: 'שחרור או נסיון חיסול' איננה נכונה. מה שבשבילם הוא שחרור בשבילי הוא חיסול. ובכל קונפליקט בין השניים אני אתמוך תמיד בצד שלי (והשמאלנים בצד הפלסטיני). כל עוד הפלסטינים מצהירים שמטרת המאבק שלהם היא 'פלסטין' ולא הגדה המערבית ועזה וכל עוד הם דבקים בתביעתם ל'זכות שיבה' לישראל לא יכול להיות לי שום יחס חיובי ל'שחרור' שלהם. להיפך, אני אלחם בהם בכל האמצעים מתוך ידיעה שאני לוחם על קיום המדינה שלי.