שאלה עצובה

שאלה עצובה

הוצאתי לפני שבוע ארנבון שמוט אוזן בן כארבעה חודשים מחנות חיות, אחרי תקופה של שבועיים +- שהוא לא הולך על רגליים אחוריות. רגל אחת שלו הוא מחזיק ישרה כלפי פנים הבטן, עם השניה אפשר "לשחק" ובכל זאת הוא לא משתמש באף אחת מהן, גם לא בזו שנראית לכאורה "בסדר". נע בעזרת רגליים קדמיות והרבה רצון. האמת היא שלקחתי אותו רק כי רציתי לגאול אותו מייסוריו ושמנו שנינו פעמינו לוטרינר. מכיוון שמאוד קשה לי לחרוץ גורל של יצור תמים בלי להיות בטוחה שהמעשה נכון (בעקבות כמה ניסים, עליי להודות) התחלנו סדרת בדיקות. במישוש ובשלוש סדרות(!!) של צילומים לא נמצא כל פגם באגן, בגב או ברגליים. שני רופאים שונים בדקו אותו ולא מצאו שום דבר שאפשר להצביע עליו. יש DP בשתי הרגליים. הוא כבר למעלה משבוע אצלי. לא הייתי מסוגלת להרדים אותו, הוא כרגע אוכל מזון סופר פרימיום לגורי ארנב (בחנות אכל תערובת בסיסית) ושוכב על מצע טוב שסופג את השתן ומונע ככל האפשר את התמרחות של הרגליים האחוריות ואיזור האגן בהפרשות. הפרווה נגזרה קרוב לעור, כדי להשתלט על הטינופת, ומקלחת אחת ליומיים. הוא לא משתפר, שרירים ברגליים כבר אין לו, אבל הוא אוכל, שותה, רגוע מאוד, מתרוצץ בכלוב עד כמה שמצליח, לא נלחץ מבעלי החיים האחרים בבית.. מתי שמים את האצבע ואומרים זהו? מה דעתכם? לוותר? לקחת לעוד וט'? להמשיך ולתת לו לחיות ככה? אני לא רוצה להרדים אותו רק כי לי אין סבלנות למקלחות ולריח. אני לא אצליח לחיות עם זה. מצד שני אני בטוחה שכבר שורפות לו הרגליים ממגע השתן, הכלוב קטן מידי ובחצר אי אפשר לשחרר בגלל הנכות... מה עושים?
 
אני ממש לא יודעת רק חושבת

שכדאי לקנות לו כלוב גדול יותר, אם את יכולה. גם ככה הוא בטח סובל, אז לפחות שיהיה לו איפה לזוז.. ואולי גם לשחרר אותו בבית קצת, תחת השגחה כמובן, לתת לו להניע את הרגליים והשרירים.. אולי לאט לאט המצב ישתפר.
 
אין בעיה לקנות לו כלוב גדול

אבל אין לי רבע מקום בבית. דירת חדר עם שני כלובי הטסה, שני כלבים, חתולה והרבה שטיחים (בלי קשר למיטה, שולחן מחשב, ספות, טלויזיה, ארון..) כשנעים בחוץ הוא משוחרר תחת השגחה בחצר (בגלל נטיה מרגיזה שלו להשתין לי פיפי ארנב מסריח על השטיחים, נו שווין), ונסיונות חסרי שחר שלי לפיזותרפיה של רגליים אחוריות (הוא לא מתנגד, רק מתנדנד ונופל..). לחיות ככה אני לא אתן לו. אין לי לב. אבל בשביל הסיכוי שהוא יהיה בסדר.. ברגע שהוא מתחיל ללכת
- מיד לסירוס ולחפש בית אחר.
 
הצעה

לא נשמע כמו מצב פשוט, ולכן אציע לך משהו כנסיון ליריה באפלה. בבית דגן יש מחלקת נוירולוגיה - ד"ר מירב שמיר וד"ר אורית חי. שתיהן מקסימות, ורופאות מעולות, ומאד מנסות לחקור ולהתעניין במקרים ייחודיים כאלה (עשו ניתוח מח לאריה לפני כשנה - יחי ההבדל). ההצעה שלי היא לגשת לשם ולנסות להתייעץ איתם בעניין. אם תצטרכי עזרה בתאום - פני אלי במסר ואנסה לקשר. ארז
 

lizush

New member
../images/Emo201.gif

היי... אני מבינה שאת נמצאת במצב ממש לא נעים וכ"כ מבינה אותך.. לפני כמה חודשים גידלתי שתי חולדות. אחת מהן היתה אצלי שנה וחצי וקראתי לה בשם הכי נכון בעולם: "נחמה".. יום אחד שהגעתי הביתה ראיתי שההליכה שלה קצת מוזרה, קיויתי שזה יעבור, אבל יום אחרי היא כבר בקושי זחלה. במשך חודש נחמה היתה אצל שלושה ויטרינרים, מטופלת בסטרואידים (שאמנם גרמו לה להתאושש תקופה מסויימת, אך הם שקריים ועברה המון בדיקות שלא הראו כלום). באותה תקופה חשבו שזו בעיה נוירולוגית וכמו שהבנתי אצל מכרסמים יש בעיה לראות גידולים בצילום רנטגן (לא ראו אצלה גידול בכל אופן). דווקא בעניין הכלוב, המליצו לי לשים אותה במקום קטן, לח וחשוך, אז אני מעבירה את ההמלצה גם אליך. עכשיו, עם כל הקושי שבעולם - תחשבי על החיה ותחשבי על עצמך.. האם את היית רוצה לחיות באופן מוגבל בצורה שכזו? האם לא עדיף לעשות המתת חסד רק כדי שלא יסבול? לפעמים זה הדבר הכי טוב לעשות, למרות הקושי העצום שבדבר... אוף... אני מתגעגעת... ובהצלחה בבחירה שתעשי
 
עוד כמה דק' אנחנו הולכים

לראות עוד שני וטרינרים. לבית דגן קשה לי ללכת כספית. את אורית אני מכירה, וט' מעולה שטיפלה בעבר בשוקו שלי. הוא נראה לי קצת פחות חיוני, נראה לי שהוא ילך לישון היום..
 
נגמר הסיפור ../images/Emo16.gif

הבעיה כנראה נוירולוגית, התחילו קצת טיקים ברגליים אחוריות. הארנבון המסכן כרגע מעבר לגבולות הכאב, מקפץ כמו גדול בין עננים
 
למעלה