למעשה היחס גבוה בהרבה אבל זה חסר משמעות
לפחות פי 5 מבסיס הכסף, לכל מדינה החוקים שלה בעניין.
אבל המונח "מייצר" הוא במירכאות, מאחר ומי שבאמת חייב את הכסף זה לא הבנק המסחרי אלא הבנק המרכזי (בנק ישראל, הפד...).
גל הסרטונים שמתרוצצים ברשת, וטוענים שמדובר על בועה - פשוט מגוחך ולא רציני. אין לשיטה הזו כל משמעות.
למעשה, השיטה בה הבנק המרכזי מדפיס כמות קטנה של כסף (בסיס הכסף) ומאפשר לבנקים להכפיל אותה פי כמה, היא פשוט דרך לאפשר התנהלות חלקה יותר של השווקים.
פעם היה סחר חליפין - תן תרנגול, קבל רבע כבש.
אח"כ עבור לחומרים מתווכים - מתכות יקרות - עדיין סחר חליפין אבל עם תיווך שמאפשר להקל על התנועה בין הסחורות, ומאפשר לי, שאין לי תרנגול אלא תפוחים לקנות ישירות רבע כבש ולא להחליף תפוח בעוף ורק אח"כ ללכת לכבש הטעים והשומני. יאמי.
אח"כ בא שלטון ואמר - מעכשיו אני מנפיק מטבע שאני קובע את הערך שלו, ואחראי כלפיכם שתקבלו עבורו את התמורה.
ואח"כ באו הבנקים ואמרו - עבדת קשה בקיץ ויש לך הון קטן? יש אנשים שהעבודה שלהם היא בחורף, והם יהיו מוכנים לשלם לך ריבית בשביל שתעזור להם עד שהם ירוויחו את שכרם.
מאחר ואתה לא מכיר אותם, תן לי את הכסף, ואני אהיה אחראי כלפיך שתקבל אותו בחזרה.
זה היה הסיפור, הרבה לפני שהיו בנקים מסחריים מנופחים כמו שהיום.
מאחר ואם כל הכסף שנותנים הצדדים שמלווים לבנק, הולך ישירות למי שלווים מהבנק, עלול היה להווצר מצב בו כשמלווה ירצה את כספו בחזרה לבנק לא יהיה.
לכן באו החוקים המודרניים וקבעו שהבנק חייב להחזיק עתודה של מזומנים כנגד הפקדונות שקיבל. זה הכל.
עכשיו, אם לקחת הלוואה מהבנק ואתה הולך איתה לקנות מוצרים ושירותים, חלק מהכסף שלך בסופו של דבר הופך לרווח.
את הרווח הזה משקיעים בסופו של דבר בבנק או בשוק ההון, וחלק ממנו חוזר למערכת כפקדון ושוב יוצא כהלוואה.
הבנק המרכזי מפקח על היחס בין בסיס הכסף (מה שהוא הדפיס מראש) לבין כמות הכסף (מה שמתגלגל הלוך ושוב בשווקים), ומקפיד שהיחס יהיה תואם ליעדי האינפלציה ולשמירה על ערכו של הכסף לאורך זמן.
אין כאן בועה.
