שאלה על פרשת וארא וביקורת חז"ל על משה

[מאליו יובן]

שאלה על פרשת וארא וביקורת חז"ל על משה

פרק ו פסוק ב' ויְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם כידוע חז"ל רואים בפסוק הזה ביקורת קשה על חוסר אמונתו של משה רבנו ואף תולים את העונש שנענש בכך שהרהר אחרי מידותיו של הקב"ה. מדרש תנחומא: (פירוש מקביל אפשר לראות בסנהדרין קיג כמדומני) אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא אמרתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם, קום התהלך בארץ לארכה וגו' (ברא' יג יז), בקש מקום לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליצחק, גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג), בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים וגו' (בראשית כו כ), ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (שם כח יג), בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי. ואתה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמך, ועכשיו אתה אומר, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו'. לפיכך עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו'. במלחמת פרעה תראה, ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן את למד, שנטל משה את הדין, שלא ליכנס לארץ. השאלה היא מדוע הביקורת כה קשה על משה רבנו? הרי ראינו את אברהם אבינו מהרהר אחרי מידות הקב"ה, מה הבעיה באדם שרואה שלאחר ההתערבות האלוקית המצב במקום להשתפר נעשה רע? מדוע העובדה שמשה שראה ילדים מונחים בתוך הטיט והאבנים, את בני ישראל כורעים תחת העבודה הקשה ולבו נחמץ והוא פונה לקב"ה נזקפת לרעתו?

 

[סוריאל]

הפוך, גוטה

כידוע על משה ואהרון נאסרה הכניסה לארץ, מה שכבר במקרא מוצג כעונש לא קל. הסיבה הישירה לעונש הזה היא כביכול סיפור מי מריבה, אבל גם שם לא כל כך ברור מה חטאו משה ואהרון. באופן טבעי ניסו פרשנים למצוא חטאים אחרים שיצדיקו את העונש ההוא, והמדרש (המאוחר יחסית, אגב) שציטטת הוא פתרון אחד. לא כל כך מוצלח לדעתי, אבל זה באמת ענין של טעם.

 

[מאליו יובן]

אם כך מה משמעות הפסוק?

מדוע מביא האל את האבות בפסוק ב' ומשווה אותם למשה? האם יש בכך שבח לדרגת נביאותו של משה מול האבות שרק נודעו ב"אל שדי" או אולי כמו סברת חז"ל, יש כאן ביקורת עליו?

 

[סוריאל]

אין כאן לא שבח ולא גנאי

כי אם הודעת שם האל. הרי משה לא מבין מי ניצב לפניו, ואלהים מסביר לו: אני אלהי אבותיך, הם הכירו אותי בשם אל שדי (בדוק את המקומות בהם אלהים מודיע את שמו לאבות, או האבות מודיעים את שם אלהים לבניהם, ותראה אור גדול) אך לא ידעו את שמי הפרטי, יהוה, אותו אני מגלה לך כעת (ולבני ישראל אגלה אותו מאוחר יותר, בהר סיני). לפי ההשוואה הזו משה נמצא דוקא במעמד גבוה יותר מהאבות.

 

[מאליו יובן]

אתה מתאר שבח למשה

כאילו יש לו הכרות טובה יותר של האל מאשר האבות. הם הכירו אותו בשם אל שדי (יש אזכורים גם לשם הויה בספר בראשית) והוא מכיר אותו בשם הפרטי כדבריך. התזמון של השבח הזה נראה קצת מוזר, להזכירך משה בדיוק טען ששליחותו גרמה יותר נזק מאשר תועלת, זאת למרות שידע מראש שהשליחות שלו נידונה לכשלון.

 

[סוריאל]

נכון מאוד, הפרק במקומו הנוכחי צורם

מתוארת כאן התגלות ראשונה של ה' למשה, אע"פ שכבר התגלה לו בסנה. ובאמת יש כאן שתי התגלויות שונות ששולבו ברצף סיפורי אחד.

 

[פלמוני777]

יען לא האמנתם בי להקדישני !

מי קבע שאסור למתוח ביקורת על שני אטומי הלבב חסרי האחריות ? עמדתי על כך שהאמנתם הינו פועל יוצא לשלישי. אל בני ישראל. ואילו שני המסטיקנים היו דואגים לצורכי העם טרם התעוררם, או אז העם היו מאמינים בני מאמינים. אך כאשר העם נוכח שללא הפגנות אלהים אינו מודע לצרכיהם הבסיסיים, כולל תפוצת העם על פני כל ארץ מצרים לקושש קש לתבן בזכות משה ואהרן. אז מה פלא אם איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גילולי מצרים לא עזבו. והעיקר שמשה יודע להבריח את אישתו ובניו ברכבת ברגן בלזן למדיין. תכליס אם מותר למתוח ביקורת על האלהים. מדוע משה נאלם דום ולא השיב את שולחו דבר בהרעת שליחותו והמשיך להסתודד במזנון האחמים ? ואם אסר למתוח ביקורת. ומוע מעז משה למתוח ביקורת רק כאשר פוגעים בו אנשים מרי נפש ? המתאוננים "ירא יהוה עליכם וישפוט"

 

[pembencipolisi]

האתר שלך כביר , פלמוני777../images/Emo6.gif

 

[eyalnadav]

דברים כמשמען

זה גוף התירוץ שאומרים על כך במי מריבה, להקדישני לעיני בני ישראל. שאין שום הטבות או שוחד לשופט העליון אלא דין שווה לכולם. בנוסף כידוע שככל שהאדם יותר צדיק כך הדין יותר קשה. והמילים למה הרעות לעם הזה , למה שלחתני , עד הסוף . יש אופן לומר את הדברים בצורה אחרת מתונה יותר . כאן העונש היה שלא יראה במלחמת 31 מלכים אלא של פרעה "עתה תראה" ולא בעתיד. אולם לא היה בכך עונש שלא יכנס כלל לארץ ישראל. ובמי מריבה נגזר שלא יכנס כלל, ובסוף הותר לו לראות את א"י כולה. (להבדיל מהעונה ה-1 שכאילו כאן נגזר עליו לא להכנס לארץ ואינו נכון ,אלא שלב הדרגתי) . יש לציין שהתלמוד בבא בתרא לפי דעה אחת משה ואהרון לא חטאו כלל . והדבר היה עלילה "נורא עלילה על בני אדם"

 

[מאליו יובן]

את המקור בבא בתרא איני מכיר

יש לך מראה מקום? ברור שחז"ל מבינים שלכאורה משה מהרהר במידותיו של הקב"ה, הוא בא לה' בטענות אחרי שנאמר לו מלכתחילה שהשליחות שלו תכשל. עדיין, ברור שלאחר שמצב בני ישראל הורע, המדרש מספר על תינוקות ישראל שהושקעו ביסודות מבנים, משה מזועזע. מצאנו גם את אברהם מתמקח עם ה' בפרשת סדום ולא נענש ע"כ. סוריאל מסביר את המדרש כמחפש תירוץ להבין מה חטאו של משה, אני מחפש עוד סיבה.

 

[eyalnadav]

סוף פרק 1 בבא בתרא

יש עוד מובאה בפרשה שלנו השבוע -פרשת מקץ שיעקב אומר " למה הרעותם לי " שאמרו לאיש שיש להם עוד אח. ועל זה יש בקורת בנביא "למה תאמר יעקב נסתרה דרכי ... " (הפטרה ) ולפי חז"ל שזו הפעם ה-1 והאחרונה שיעקב אומר דברים אילו שהם לא נכונים , שזה טובה שזהו יוסף ולא רע. גם כאן הרע נועד על מנת להוכיח שגם עם המצרי היה שותף לשעבוד ולכן צריך גם לשלם -ראה מכת חשך ואחריו שלקחו בהלוואה מהמצרים את כלי זהב וכלי כסף ושמלות . הרע חוזר על קושי השעבור הנוסף ,ולא על עצם השעבוד שהזכרת קודם.

 

[Lakedaimon]

נסה לחשוב על כך בצורה אחרת

בראשית (לפי ביקורת המקרא) הוא ספר מאוחר בכתיבתו, אך מיתוס הבריאה שבו הוא מוקדם מאוד (אשורי או בבלי). יש אלמנטים של עריכה בו שכנראה נעשו בתקופה הפרסית או אף מאוחר יותר, ולכן נסה לחשוב מה אותו קטע שאתה שואל עליו יאמר לאדם בן התקופה.

 

[סוריאל]

ראשית, מדובר על ספר שמות

שנית, לעצם הענין, אם הספר מורכב מכל כך הרבה שכבות, מהי התקופה שאליה צריך להתייחס?

 

[Lakedaimon]

המאוחרת ביותר...

או המוקדמת ביותר - תלוי לאיזה אסכולה מדעית אתה שייך. אם אנחנו יודעים שמיתוס הבריאה הוא אשורי במקורו, צריך לחפש את ההופעה הכתובה הראשונה שלו. שם ניתן לבדוק את הקשר המקראי. זאת בהתחשב בכך שאין הוכחה לקריאה או כתיבה בשתי הממלכות מוקדם יותר מהמאה ה9.

 

[סוריאל]

רק כדי להציק, על איזה ממצא בדיוק

מסתמכת הטענה אחרונה שלך? ולמה כדי להציק? כי לא צריך לדעת לקרוא או לכתוב כדי להכיר את מיתוס הבריאה השומרי. צריך רק לדעת להקשיב. לפיכך, גם אם מיתוס הבריאה האשורי מתועד רק במאה החמישית לפנה"ס, נניח, אין שום מניעה להניח שהוא היה מוכר (בצורה זו או אחרת) מאתים או אלף שנה מוקדם יותר. עם כל הכבוד לממצא ארכיאולוגי, תרומתו לתארוך תרבותי-ספרותי מוגבלת מאוד. ולגבי פתיחת ההודעה שלך: קרא את ספר בראשית. קרא את דברי הימים. האם אתה חושב שהם משקפים תרבות אחת?

 

[Lakedaimon]

חס וחלילה, לא מציק בכלל...

אוריינות וכתיבה רשמית (מלכותית) מוכרת כאחד האלמנטים המקובלים להכרה במינהל תקין. לא תצפה שמערכת מינהל של ממלכה תתנהל בתקיעת כף, נכון? מכיוון שכל הממלכות מסביב (שומר, אכד, חתי, מצרים, בבל...) תיעדו את מיתוס הבריאה שלהם ואת ההיסטוריה שלהם בכתב, בד"כ על חומרים שאינם מתכלים. לכן תצפה גם מהממלכות היהודו-ישראליות לשמור על תיעוד כזה. אין לנו ממצא הנוגע למיתוס הבריאה או ההיסטוריה היהודאית או הישראלית שאיננו על חומר מתכלה, והעותק העתיק ביותר של הקאנון השלם|סדגש הידוע לנו הוא "כתר ארם צובא" מתישהו מימי הביניים, המאה ה11 אאל"ט. קיימים וריאנטים שונים במגילות ים המלח, כנראה שאצלם הענין של "לא לשנות אות ותו" לא היה כל כך אקוטי. לגבי קריאה וכתיבה בממלכה, מסתמכים על חותם "לשמע עבד ירבעם" ממגידו המבטא את העדות הראשונה לאוריינות רשמית בממלכה. הקונטקסט שלו מצביע כנראה על תקופתו של ירבעם השני במאה ה8 לפנה"ס. אגב בממלכות הסובבות יש את מצבת מישע המתוארכת למאה ה9 ועשרות כתובות מלכותיות פיניקיות ודומות אחרות, המבטאות את האלוהויות הראשיות של האיזור. לעניינינו - לארכיאולוגיה יש תרומה במישור האינטרדיציפלינרי, זא"מ שכדי לתארך (לדוגמא) את כתיבת הטקסט של ספר יהושע ניתן להשתמש בעדות הארכיאולוגית על האתרים השונים שמזוהים בספר, כדי לחפש בהם שכבות חורבן חופפות בתאריכן (אגב, אין...) לגבי בראשית ודברי הימים, קטונתי. אני מכיר בעיקר את הסתירות בין דברי הימים לשאר הספרים, ולגבי בראשית, מעבר לעובדה שמוזכרים שם אלמנטים מאוחרים בהרבה לברונזה המאוחרת (כמו ביות גמלים) השאלה היא שאלה עקרונית. בכל חיבור ספרותי עתיק - האם אתה מתארך אותו לפי האלמנט המאוחר ביותר בו או לפי המוקדם? האם לתארך את בראשית לפי תיאורים גיאוגרפיים שיש בו שמבטאים ידיעה על העולם ב1300 לפנה"ס או לפי אלמנטים שיכולים להיות רק אחרי 800 לפנה"ס?

 

[Lakedaimon]

סליחה, התקלקל לי העיצוב...

 

[סוריאל]

לגבי אוריינות

מה שמענין אותי הוא הטקסט התנ"כי, לא חשבונות ממלכתיים. אני לא מזלזל בחשיבותם, חלילה, אבל תרומתם להבנת התפתחותו הספרותית של "מיתוס" (או בלי מרכאות), מעבר לשיקוף - חלקי ביותר - של הרקע התרבותי, לא גדולה במיוחד, בלשון המעטה. "אין לנו ממצא הנוגע למיתוס הבריאה או ההיסטוריה היהודאית או הישראלית שאיננו על חומר מתכלה": מן הסתם משום שלא שרד. במקרה הזה, העדר הממצא אינו מעיד על דבר, אולי פרט לכך שהרגלי הכתיבה בשתי הממלכות לא היו זהים לנהוג באשור וחתי, נניח, ולמען האמת (העדר) הממצא הזה עולה בקנה אחד עם העדות המקראית. ברוך בן נריה, למשל, כתב את נבואות ירמיה על מגילת קלף [ירמיה לו]; ירמיה עצמו כתב חוזה קנין על מגילה ואפילו טרח לשים אותה בתוך כד חרס "למען תעמוד ימים רבים" [ירמיה לב]; יחזקאל אכל מגילה כתובה פנים ואחור; זכריה ראה 'מגילה עפה' [זכריה ה א]. אין שום חשיבות לשאלה אם הארועים הללו היו במציאות [במקרה של יחזקאל וזכריה ברור שמדובר בחזונות או משלים]: חשובה התרבות החומרית שהם מעידים עליה כבדרך אגב, שבה חומר הכתיבה המצוי הוא [מגילות] עור. המקרים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם שבהם מפורשת כתיבה על אבן הם לוחות הברית והמצבה שנצטווה משה להקים בכניסה לארץ [דברים כז א-ד], שני אירועים מאוד יוצאי דופן. לענין עותקי התורה: התעוד החומרי הקדום ביותר למקרא מתוארך, לפי מה שראיתי, למאה השלישית לפני הספירה. נכון שנוסחי המקרא בקומראן אינם זהים לנוסח המסורה, אבל אסופת ספרי הקודש שלהם ('קאנון' הוא מונח מטעה בהקשר זה, לפחות כל עוד לא תמצא מקבילה יהודית לועידת ניקיאה) דומה מאוד לכ"ד הספרים שלנו. מכל מקום עובדה היא שההלכה הקומראנית מבוססת על דרישת ספר התורה, הזהה כמעט לחלוטין לחמשת החומשים 'שלנו' (יש כמובן הבדלים נקודתיים, אבל מדובר באותו ספר), וכמו כן הפשרים הקומראניים מבוססים על הנביאים ומזמורי תהלים, מה שככל הנראה מעיד שגם הם כבר נחשבו כתבי קודש (מה שלא אומר שהנוסח שלהם קבוע לחלוטין). אבל בכל מקרה הממצאים הללו מאוחרים בהרבה לתקופות שאנחנו עוסקים בהן. לעצם העניין: סתירות הן לא (בהכרח) עדות לאיחור. על מה הן מעידות, יש לדון בהן לגופן. מבחינה לשונית אין ספק שספר בראשית שייך לרובד ה'ממוצע' של לשון המקרא, לא 'קדומה' (כמו שמניחים לגבי לשונן של חלק מהשירות המקראיות) ולא מאוחרת (כמו למשל דברי הימים). מבחינת התרבות החומרית, כאן מן הסתם אתה מצוי בחומר יותר ממני, אבל לגבי הגמל: כבר בספר שופטים נזכרים גמלים בצבא בני עמון (שופטים ו ה), ואם אין גם כאן אנכרוניזם מתברר שספר בראשית, כולו או חלקו, היה יכול להכתב או להערך אפילו טרם ימי הממלכה המאוחדת. אמנם מאוחר לימי האבות אבל מוקדם בהרבה לתקופה הפרסית. לשאלתך האחרונה: אני לא יכול לחשוב על תשובה חד משמעית, ולמען האמת נראה לי שכל תשובה כזו תהיה פשטנית ושטחית מדי. לכל הפחות יש להבחין בין זמן העריכה (או זמני העריכות), או לכל הפחות הזמן שבו החיבור כבר היה ידוע כחיבור שלם, לבין זמנן של המסורות המשוקעות בו.

 

[Lakedaimon]

גם אותי הטקסט מעניין

אבל במובן אחר: הרי לטקסט, בצורה שבה נכתב ונוסח, יש מטרה, בדיוק כמו לכל הטקסטים בעולם העתיק, מהאנומה אליש ועד האגדות על המלך ארתור. למעשה ניתן גם למשוך את זה עד לימינו - ראה לדוגמא את ההיסטוריה של מלחמת יו"כ, שגם אנו וגם המצרים מתייחסים אליה כניצחון. בכל מקרה, לגבי מגילות - אכן נכתבו מגילות כשהקדומה ביותר, אאל"ט, היא מהמאה ה7 לפנה"ס אך היא אינה "מיתולוגית" אלא מנהלית. איך עורר על כך שבתקופת הנביאים נכתבו מגילות ופפירוסים, יש לנו את הבולות (חותמות טין קטנות) שחתמו אותן. זא"מ שגם אם טקסטים לא נשמרו, אנחנו יודעים שהם נכתבו. אבל שוב - מדובר כבר בסוף המאה ה9 ותחילת ה8 כשהמערכת הזו נכנסת לשימוש. לכן, מה שמעניין אותי הוא לבדוק את זמן הכתיבה של הטקסט ומשמעותו למי שקרא אותו (על קלף, פפירוס, אוסטראקון או טבלת חרס) באותו זמן. לכן הפרשנות של חז"ל לא ממש מעניינת אותי. מה הם יכלו לדעת על ההבנה של הטקסט 1000 שנה קודם לכן? לגבי הגמלים והאפשרות לתארך דרכם את הטקסט, הדעות חלוקות לגבי השימוש שלהם כחיה מבויתת. כנראה שהיש נסיונות לביות כבר בתקופות מוקדמות, אך נראה שהתחלת השימוש הכבד בהם היא אכן במאה ה12. את הביות אפשר לראות באנליזה של העצם (גיל לעומת גודל - הגמל המבוית קטן יותר מהפראי). לגבי החלק האחרון, לא רק שאתה צודק, גם אהבתי את הניסוח. אין ולא תהיה תשובה חד משמעית, עד המצאתה של מכונת זמן וגם אז לדעתי נישאר עם שאלות פתוחות.

 

[סוריאל]

מכונות זמן יישארו לדעתי נחלתם של סופרי מד"ב

ותסריטאים דלי כשרון. אבל זה נושא לדיון אחר. ולגבי פרשנות חז"ל: היא אמנם מאוחרת בזמן למאורעות אבל קדומה בהרבה למפרשים המודרניים, ופה ושם היא משמרת מסורות קדומות וחשובות שאבדו בינתים. לא הייתי סומך על מדרשים תלמודיים כדי לשחזר את ההיסטוריה של בית דוד, אבל הייתי בוחן אותם היטב (ובזהירות רבה) כדי למצוא את מובנו למילה או ביטוי סתום שבימיהם אולי עוד היה פירושו ידוע.