לוציפר
לוציפר, במקור הרומי היה אל השחר ובנה של איילת השחר. הכוכב שנקשר בו היה כוכב ונוס, הלא הוא "כוכב השחר", אשר נראה אחרון בשמים טרם זריחת השמש. כך נראה לעיתים, כאילו כוכב זה מנסה להתהדר אחרון, כאילו הוא והשמש שווים - אך בסופו של דבר נסוג מאורה של השמש (האמת, שמבחינה אופטית, פשוט לא רואים אותו). הפירוש המילולי של לוציפר הוא "מביא האור". המקביל היווני שלו הוא פוספורוס, על שמו נקרא גם יסוד הזרחן. למיתוס הנוצרי, בשל טעות בהבנה בישעיהו, כונה "הלל בן שחר" (שהוא בכלל מלך בבל) בכינוי "לוציפר". הסאגה האסטרונומית של "הכוכב האחד שמעז" (לעמוד עם השמש) הפכה לסאגה דתית - המלאך היפה, המוכשר והחזק ביותר של אלוהים, מנסה לקרוא עליו תיגר ולרשת את מקומו - וכעונש, נשלח למקום שהוכן רק בשבילו - תהום האש הנצחית - הגיהנום (עוד עיוות מילולי...). ב- Paradise Lost של מילטון, ניתן בפיו של לוציפר אחד המשפטים הנכונים ביותר שקראתי בחיי: The mind is its own place, and in it self Can make a Heav'n of Hell, a Hell of Heav'n. ובהמשך, לאחר כמה משפטים נוספים, דילמה בדבר החירות האישית: Better to reign in Hell, then serve in Heav'n