יותר קל לי לענות על החלק הראשון -
לדבר על יום מעצבן זה עדיין בסדר, זו לא חפירה רצינית, אלא - וכאן גם הנקודה - היא מדברת על בעיות במשפחה שקשורים אליה, אנשים שפגעו בה, ודברים שנדמה שדורשים ממנו תגובה כלשהי להשפיע על החיים שלה מבחוץ ולהתערב. אם בעצות ויותר גרוע במעשים.
וקצת יותר מזה - אם היא תדבר על עולמה הפנימי, כלומר ממש - חששות, רגשות, מועקות, כמו על ספת הפסיכולוג למשל - אז הוא ישב לה בתוך הראש. זה יגרום לה לפתח אליו רגשות ולא רק של אהבה, אלא גם של תלות, ואולי אפילו יחסי אהבה-שנאה. היא תרגיש שהוא חייב לה משהו מעצמו אחרי שחשפה את נשמתה.
וזה פועל לשני הכיוונים.
בנוגע לגבולות - אני מעדן, כי אולי לא הייתי ממוקד בתגובה הקודמת. אפשר לדבר על גבולות, למשל "אני מבקש שלא ניפגש בימים האלה והאלה.." וגם מה הם יעשו ומה לא. אבל תוך כדי מערכת היחסים של היזיזות, ולא כמו חוזה בה הוא מפרט רשימת עשי ואל תעשי. בוודאי שזה לא יתאים לה אם לפני תחילת היחסים, שזה רגע עדין, הוא יתחיל לפרט חוקי נעשה ולא נעשה. צריך שזה יהיה תוך כדי עם זרימה של כל רגע ורגע. הגבולות כאילו יתגבשו בעצמם עם הזמן - כך טוב. (וככה זה בעצם בכל מערכת יחסים בריאה.)