שאלה על התאקלמות בגן
טל בן שנה ו-11 חודשים כמעט, החל ללכת לגן ב-31. עד עכשיו הוא היה איתי בבית וקיבל יחס של אחד על אחד. ההסתגלות קשה לו. ביומיים הראשונים הייתי איתו בגן שעתיים-שלוש והלכנו הביתה ביחד. הוא פשוט פרח, שיחק ושיתף פעולה ואפילו ישב לאכול ארוחת בוקר. ביום השלישי עזבתי בפעם הראשונה לשעה והוא בכה מאוד והמשיך לבכות גם אחרי שהלכתי. ביום השני הוא כבר הבין שאני עומדת לעזוב אותו וכבר בכניסה לגן נתלה עלי ולא רצה לעזוב. מאז ועד היום (לא שעבר הרבה זמן) הוא הבין שבבוקר הולכים לגן וכבר באוטו הוא מתחיל לבכות. בגן הוא נתלה עלי ולא עוזב עד שאני מעבירה אותו לאחת המטפלות וכל זאת כמובן תוך כדי שאני מסבירה לו שאבוא לאסוף אותו כמו כל יום, שעד שהוא יסיים לשחק אני אבוא, מנשקת ואומרת שאני אוהבת אותו ואומרת ביי ביי בחיוך. כשאני מתקשרת בעשר אני מקבלת דיווח שהוא בסדר...לפעמים בוכה אך סה"כ בסדר. גם בסוף היום כשאני באה לאסוף אותו אני מתעדכנת ובד"כ מקבלת תשובה של "הוא בוכה בהפוגות אבל בסה"כ בסדר, הוא משחק ומשתף פעולה". אני רוצה לציין שכשאני באה לאסוף אותו, ברגע שהוא רואה אותי הוא פורץ בבכי שאני מצליחה להרגיע די מהר. אתמול כשהגעתי הוא היה עם הגב לדלת אז נכנסתי בשקט וראיתי שהמטפלת משוחחת איתו ושואלת אותו שאלות והוא עונה לה יפה. רק כשראה אותי פרץ בבכי כאילו אומר "סוף סוף באת, למה השארת אותי כאן?" כשאנחנו חוזרים הביתה הוא בסדר גמור, יש לו מצב רוח טוב והוא מתנהג רגיל. בלילה הוא מתעורר בבכי וקצת קשה להחזיר אותו למוד שינה אבל אני מניחה שהשינוי הגדול גורם לזה. עוד דבר, בכתה שלו יש 35 ילדים. זה לא מעט והמעבר בין להיות עם אמא בבית לבין להתמודד במקום חדש עם עוד 35 ילדים הוא לא קל. בדיוק עכשיו הוא קם מתוך שינה, שולח ידיים קדימה ומייבב "אבא בוא..."
ככה הוא בוכה כשאני הולכת. (הוא קורא לי אבא). השאלה שלי היא- כמה זמן לתת למשפט "הוא בוכה בהפוגות" להיות קביל? מתי אצטרך להסיק את המסקנות ולהבין שכנראה משהו לא מסתדר? יש לציין שאני מאוד מודאגת ופוחדת שהוא לא מאושר בגן.
טל בן שנה ו-11 חודשים כמעט, החל ללכת לגן ב-31. עד עכשיו הוא היה איתי בבית וקיבל יחס של אחד על אחד. ההסתגלות קשה לו. ביומיים הראשונים הייתי איתו בגן שעתיים-שלוש והלכנו הביתה ביחד. הוא פשוט פרח, שיחק ושיתף פעולה ואפילו ישב לאכול ארוחת בוקר. ביום השלישי עזבתי בפעם הראשונה לשעה והוא בכה מאוד והמשיך לבכות גם אחרי שהלכתי. ביום השני הוא כבר הבין שאני עומדת לעזוב אותו וכבר בכניסה לגן נתלה עלי ולא רצה לעזוב. מאז ועד היום (לא שעבר הרבה זמן) הוא הבין שבבוקר הולכים לגן וכבר באוטו הוא מתחיל לבכות. בגן הוא נתלה עלי ולא עוזב עד שאני מעבירה אותו לאחת המטפלות וכל זאת כמובן תוך כדי שאני מסבירה לו שאבוא לאסוף אותו כמו כל יום, שעד שהוא יסיים לשחק אני אבוא, מנשקת ואומרת שאני אוהבת אותו ואומרת ביי ביי בחיוך. כשאני מתקשרת בעשר אני מקבלת דיווח שהוא בסדר...לפעמים בוכה אך סה"כ בסדר. גם בסוף היום כשאני באה לאסוף אותו אני מתעדכנת ובד"כ מקבלת תשובה של "הוא בוכה בהפוגות אבל בסה"כ בסדר, הוא משחק ומשתף פעולה". אני רוצה לציין שכשאני באה לאסוף אותו, ברגע שהוא רואה אותי הוא פורץ בבכי שאני מצליחה להרגיע די מהר. אתמול כשהגעתי הוא היה עם הגב לדלת אז נכנסתי בשקט וראיתי שהמטפלת משוחחת איתו ושואלת אותו שאלות והוא עונה לה יפה. רק כשראה אותי פרץ בבכי כאילו אומר "סוף סוף באת, למה השארת אותי כאן?" כשאנחנו חוזרים הביתה הוא בסדר גמור, יש לו מצב רוח טוב והוא מתנהג רגיל. בלילה הוא מתעורר בבכי וקצת קשה להחזיר אותו למוד שינה אבל אני מניחה שהשינוי הגדול גורם לזה. עוד דבר, בכתה שלו יש 35 ילדים. זה לא מעט והמעבר בין להיות עם אמא בבית לבין להתמודד במקום חדש עם עוד 35 ילדים הוא לא קל. בדיוק עכשיו הוא קם מתוך שינה, שולח ידיים קדימה ומייבב "אבא בוא..."
