שאלה על המקצוע
אני מתלבט וחושב. אני חושב על האופי של העיסוק במחשבים, יותר בקטע של התוכנה. אין לי כמעט ספק שאת היכולות האינטלקטואליות להבין ולעסוק בזה יש לי. אבל זה לא העניין. חשוב גם המסביב. חשוב מה עושים אחרי התואר, ופה נכנסים הרבה משתנים מעבר לאינטליגנציה מסויימת. שוק התוכנה נדמה לי עכשיו כמעין בועה. אני אסביר. מודעות דרושים יש, לא חסר. משכורות טובות, יש, וכבר על ההתחלה. הקידום אם אתה טוב, גם בלי עין הרע, טפו, טפו, טפו. אבל זה כוללני מדי הרושם הזה. השמועות על השחיקה שחווים אנשים שעובדים בתחום הזה אחרי כמה שנים של עיסוק בו, למרות הכסף והתנאים, מגניבה איזה חשש שאולי הרושם הורוד מטעה. פה הבועה שאני מדבר עליה. כסף זה דבר חשוב. צרכי הפרנסה דוחקים, ואני בטוח שזה שיקול נכבד אצל אלה ההולכים לתחום הזה, ובכללם אני. אני תוהה כמה היו הולכים לעסוק במחשבים אלמלא המשכורות והתנאים. אפילו אלה שליבם נוטה לתחום היו חושבים פעמיים אם מצבו היה דומה לזה של מקצוע ההוראה למשל. מאין נובעת הקלות הזאת שבה נותנים לילדים בגיל 20+ משכורות עתק ומכונית בליסינג? זאת בניגוד לכל תחום אחר שאני מכיר. יש משהו חשוד בכל ההתנהלות הזאת. נראה לי שחברות התוכנה אינן תמימות בעניין הזה כלל וכלל. אני חושב שישנו ניסיון להציג את התחום כמו גן שעשועים אחד גדול, כדי באמת למשוך צעירים רכים ואולי קצת תמימים תעסוקתית. אני חושב כלכלית, מה חשוב כלכלית לחברת תוכנה, לתחום הזה של התוכנה? כמה הניסיון והבשלות (=איכות) חשובים לתפוקה וכמה השעות המוקדשות לעבודה (=כמות) חשובות לתפוקה? ליהוי ידוע שהתוכנה מפגרת אחרי החומרה מבחינת קצב ההתקדמות, ההספק. ועוד ידוע, שאין תחליף למהנדס חומרה שמשתבח עם הזמן, בו בזמן שבתוכנה השתבחות פירושה הרבה פעמים הספק עבודה, ודווקא פה צעיר רב און ורב כוח עדיף על סוס מת, גם אם זה האחרון כבר מבין יותר מי נגד מי בתחום. הביקוש לתחום התוכנה והרושם הזה של גן עדן שמחכה מעבר לפינה מבטיח שיהיה מספיק כוח אדם איכותי להחלפת "רכיבים" ישנים למינהם שלא הצליחו לעמוד בקצב המטורף. מה כבר צריך? מתחילים עם עדרים של מתכנתים בסיסיים שמהווים את המסד הרציני למוצר הזה שנקרא "תוכנה"; מעליהם יושבים המפתחים וכל המומחים הספציפיים שעם הזמן מגיעים לתפקידיהם (ההיצע פה כבר קטן, והביקוש מבין עדרי המתכנתים להתקדם גדול. גם פה עדיין עדיין עובדים כמו חמורים), ואז המנהלים (ופה בכלל ההיצע קטן והביקוש גדול). המירוץ הזה מטורף!!! מאוד חשוב להסתכל "היצע וביקוש" - למה? למה יש "היצע" גדול, ולמה יש "ביקוש" גדול. ההיצע הגדול הוא למשרות בקו הראשון בעיקר, לא למשרות בראש הפירמידה. מדובר בפירמידה שטוחה מאוד שמתבססת על הרבה מתכנתים זוטרים שעושים עבודה שחורה. יש לי הרגשה שהשחיקה שהרבה חווים אחרי כמה זמן בתחום הזה נובעת בדיוק מפה. חברות תוכנה מחפשות חמורי עבודה חדורי מוטיבציה שיעבדו כמה שיותר, ולא יראו דבר חוץ מהעבודה. אני חושב שהשחיקה המאוד טבעית שהרבה נופלים לתוכה היא משהו מסוכן. כשאתה נשחק, ואתה כבר לא מה שהיית, אז בקלות יכולים לזרוק אותך כי אתה כבר לא מספק את הסחורה. אולי גם אתה כבר מחפש הסבה או שינוי כיוון, לתפקידי ניהול, למשהו אחר, מנסה אולי לגלות את עצמך. אולי אז מבינים כמה הרסני זה, אולי נופלים לא עלינו למרה שחורה. כל אחד והמזל שלו. זה דבר שקשה לראות אותו בהתחלה, בוודאי כשאתה מתחיל ללמוד וחושב על גן העדן שמחכה מעבר לאופק, אך גם אחרי הלימודים כשאתה נכנס לאיזו עבודה, ומורעפים עליך כל הכיבודים והבונוסים. הרבה הופכים לאוטומטים עם היכנסם לעבודה. עושים הכל שתישאר שעות נוספות, ומתייחסים אליך בצורה אינסטרומנטלית להחריד. מתגמלים אותך באופן דומה לאופן שמתגמלים חולדות במעבדה. הפחד שלי הוא שלא אדע לשים את הגבול איפשהו כדי לא להתדרדר לתוך שחיקה. ההתמדה היא חשובה, ואני חושב שהבעייה המרכזית אצל הרבה אנשים שעוסקים בתכנות זה לדעת לשים את הגבול בשעה שמורעפים עליהם כל החיזוקים האלה. עושים עלינו עבודה רגשית מאוד חזקה, ויש פחד שנגמור את הסוס מהר מדי, שהאש תבער ותבער, עד יכלו המקורות שמזינים אותה. זה כמו סם. קל מאוד להתמכר לעבודה, ואתה בכלל לא מרגיש שאתה נגמר. אתה נגמר. אתה כל הזמן צריך את הסם כדי להמשיך, והסם הזה הורג אותך. חולדה שנתת לה הירואין ע"י דוושה שהיא צריכה ללחוץ עליה, תלחץ ותלחץ ותלחץ על הדוושה עד לאפיסת כוחות. החוקר "עובד" על המוח שלה, ומנצל אותו לצרכי המחקר הספציפיים שלו. החולדה עצמה לא מבינה בכלל שהיא בתהליך הרס עצמי. אז נכון, הירואין זה חתיכת בוסט למערכת החיזוק, המסלול הישיר והמהיר להתנהגות, אבל גם כסף עובד על אותו רעיון ממש, בהיותו חיזוק שניוני, ומכשיר חזק בפני עצמו לעיצוב ההתנהגות של אנשים (בשונה מחולדות למשל...). נראה לי שהרעיון הובן. אני מפחד מזה.
אני מתלבט וחושב. אני חושב על האופי של העיסוק במחשבים, יותר בקטע של התוכנה. אין לי כמעט ספק שאת היכולות האינטלקטואליות להבין ולעסוק בזה יש לי. אבל זה לא העניין. חשוב גם המסביב. חשוב מה עושים אחרי התואר, ופה נכנסים הרבה משתנים מעבר לאינטליגנציה מסויימת. שוק התוכנה נדמה לי עכשיו כמעין בועה. אני אסביר. מודעות דרושים יש, לא חסר. משכורות טובות, יש, וכבר על ההתחלה. הקידום אם אתה טוב, גם בלי עין הרע, טפו, טפו, טפו. אבל זה כוללני מדי הרושם הזה. השמועות על השחיקה שחווים אנשים שעובדים בתחום הזה אחרי כמה שנים של עיסוק בו, למרות הכסף והתנאים, מגניבה איזה חשש שאולי הרושם הורוד מטעה. פה הבועה שאני מדבר עליה. כסף זה דבר חשוב. צרכי הפרנסה דוחקים, ואני בטוח שזה שיקול נכבד אצל אלה ההולכים לתחום הזה, ובכללם אני. אני תוהה כמה היו הולכים לעסוק במחשבים אלמלא המשכורות והתנאים. אפילו אלה שליבם נוטה לתחום היו חושבים פעמיים אם מצבו היה דומה לזה של מקצוע ההוראה למשל. מאין נובעת הקלות הזאת שבה נותנים לילדים בגיל 20+ משכורות עתק ומכונית בליסינג? זאת בניגוד לכל תחום אחר שאני מכיר. יש משהו חשוד בכל ההתנהלות הזאת. נראה לי שחברות התוכנה אינן תמימות בעניין הזה כלל וכלל. אני חושב שישנו ניסיון להציג את התחום כמו גן שעשועים אחד גדול, כדי באמת למשוך צעירים רכים ואולי קצת תמימים תעסוקתית. אני חושב כלכלית, מה חשוב כלכלית לחברת תוכנה, לתחום הזה של התוכנה? כמה הניסיון והבשלות (=איכות) חשובים לתפוקה וכמה השעות המוקדשות לעבודה (=כמות) חשובות לתפוקה? ליהוי ידוע שהתוכנה מפגרת אחרי החומרה מבחינת קצב ההתקדמות, ההספק. ועוד ידוע, שאין תחליף למהנדס חומרה שמשתבח עם הזמן, בו בזמן שבתוכנה השתבחות פירושה הרבה פעמים הספק עבודה, ודווקא פה צעיר רב און ורב כוח עדיף על סוס מת, גם אם זה האחרון כבר מבין יותר מי נגד מי בתחום. הביקוש לתחום התוכנה והרושם הזה של גן עדן שמחכה מעבר לפינה מבטיח שיהיה מספיק כוח אדם איכותי להחלפת "רכיבים" ישנים למינהם שלא הצליחו לעמוד בקצב המטורף. מה כבר צריך? מתחילים עם עדרים של מתכנתים בסיסיים שמהווים את המסד הרציני למוצר הזה שנקרא "תוכנה"; מעליהם יושבים המפתחים וכל המומחים הספציפיים שעם הזמן מגיעים לתפקידיהם (ההיצע פה כבר קטן, והביקוש מבין עדרי המתכנתים להתקדם גדול. גם פה עדיין עדיין עובדים כמו חמורים), ואז המנהלים (ופה בכלל ההיצע קטן והביקוש גדול). המירוץ הזה מטורף!!! מאוד חשוב להסתכל "היצע וביקוש" - למה? למה יש "היצע" גדול, ולמה יש "ביקוש" גדול. ההיצע הגדול הוא למשרות בקו הראשון בעיקר, לא למשרות בראש הפירמידה. מדובר בפירמידה שטוחה מאוד שמתבססת על הרבה מתכנתים זוטרים שעושים עבודה שחורה. יש לי הרגשה שהשחיקה שהרבה חווים אחרי כמה זמן בתחום הזה נובעת בדיוק מפה. חברות תוכנה מחפשות חמורי עבודה חדורי מוטיבציה שיעבדו כמה שיותר, ולא יראו דבר חוץ מהעבודה. אני חושב שהשחיקה המאוד טבעית שהרבה נופלים לתוכה היא משהו מסוכן. כשאתה נשחק, ואתה כבר לא מה שהיית, אז בקלות יכולים לזרוק אותך כי אתה כבר לא מספק את הסחורה. אולי גם אתה כבר מחפש הסבה או שינוי כיוון, לתפקידי ניהול, למשהו אחר, מנסה אולי לגלות את עצמך. אולי אז מבינים כמה הרסני זה, אולי נופלים לא עלינו למרה שחורה. כל אחד והמזל שלו. זה דבר שקשה לראות אותו בהתחלה, בוודאי כשאתה מתחיל ללמוד וחושב על גן העדן שמחכה מעבר לאופק, אך גם אחרי הלימודים כשאתה נכנס לאיזו עבודה, ומורעפים עליך כל הכיבודים והבונוסים. הרבה הופכים לאוטומטים עם היכנסם לעבודה. עושים הכל שתישאר שעות נוספות, ומתייחסים אליך בצורה אינסטרומנטלית להחריד. מתגמלים אותך באופן דומה לאופן שמתגמלים חולדות במעבדה. הפחד שלי הוא שלא אדע לשים את הגבול איפשהו כדי לא להתדרדר לתוך שחיקה. ההתמדה היא חשובה, ואני חושב שהבעייה המרכזית אצל הרבה אנשים שעוסקים בתכנות זה לדעת לשים את הגבול בשעה שמורעפים עליהם כל החיזוקים האלה. עושים עלינו עבודה רגשית מאוד חזקה, ויש פחד שנגמור את הסוס מהר מדי, שהאש תבער ותבער, עד יכלו המקורות שמזינים אותה. זה כמו סם. קל מאוד להתמכר לעבודה, ואתה בכלל לא מרגיש שאתה נגמר. אתה נגמר. אתה כל הזמן צריך את הסם כדי להמשיך, והסם הזה הורג אותך. חולדה שנתת לה הירואין ע"י דוושה שהיא צריכה ללחוץ עליה, תלחץ ותלחץ ותלחץ על הדוושה עד לאפיסת כוחות. החוקר "עובד" על המוח שלה, ומנצל אותו לצרכי המחקר הספציפיים שלו. החולדה עצמה לא מבינה בכלל שהיא בתהליך הרס עצמי. אז נכון, הירואין זה חתיכת בוסט למערכת החיזוק, המסלול הישיר והמהיר להתנהגות, אבל גם כסף עובד על אותו רעיון ממש, בהיותו חיזוק שניוני, ומכשיר חזק בפני עצמו לעיצוב ההתנהגות של אנשים (בשונה מחולדות למשל...). נראה לי שהרעיון הובן. אני מפחד מזה.
