../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif../images/Emo39.gifעונה
חשוב לי להבהיר לך כמה דברים בתור גננת . הדעה הפדגוגית היא דעה שנשענת על תיאוריות פסיכולוגיות חינוכיות ותצפיות על אלפי ילדים במצבים הללו. המסקנה שלא כדאי לעודד ילד להחזיר נשענת על כך שלילד בגיל הזה אין תמיד את ויסות התגובה הנכונה, אין לו יכולת לשפוט את המצב כפי שצריך. הוא עלול להגיב בצורה אלימה הרבה יותר ממה שאת חשבת כשאמרת לו "להחזיר"ולהגיב בתוקפנות גם לסיטואציות שהם לא בהכרח אלימות אלא קורות מתוך דינמיקה של משחק וקב'. דוג' לסיטואציה: ילד יושב ובונה מגדל מקוביות, הילד "התוקפן" עובר ובטעות מפיל את המגדל. בפעמים אחרות הוא עשה בכוונה אך הפעם רק רצה לעבור ולא שם לב לילד שמשחק. האם לדעתך הילד שיושב ובנה צריך "להחזיר"? ברור שלא, אבל אותו ילד עלול לפרש את הסיטואציה בצורה כזו שהילד השני התכוון להרוס לו. בשביל זה צוות הגן נמצא, לתווך, לראות ולהסביר. ילדים שמלמדים אותם בבית להחזיר, סופם שיהיו גם ילדים עם בעיות התנהגות ואלימות. ראיתי את זה הלכה למעשה באחד הגנים שעבדתי. מילד שקט שלא היה מעורב באלימות אלא "חטף" פה ושם, אותו ילד הפך לאחד האלימים. ילדים שמתרחקים מאלימות, יש להם סיכוי טוב להישמר ממנה גם בעתיד ולמצא פתרונות אחרים למצבי המצוקה שלהם וזה בהחלט משליך כבר לתק' מאוחרות שלהם בבית הספר (ששם האלימות רק מוכפלת). עוד דבר, הילדים ה"שתולים" האלו, הם ילדים שאינם עיסה אחידה. לכל אחד יש את הבעיות שלו (רגשיות, הצבת גבולות, ויסות חושי, קשב וריכוז ועוד) כמו שלבן שלך יש בוודאי בעיות בתחומים אחרים וחלק מהיותנו חברה, היא לדעת להכיל, לקבל ולהיות סובלניים גם לאחר. בחינוך צריך המון סבלנות בשביל שהשינוי יתחולל. כל עוד הדבר שמוביל את הגננת שלך הוא הכחדת האלימות, סמכי עליה שהיא עושה הכל בשביל לחנך את ילדך וגם את הילדים השתולים שאלימות היא לא הדרך וכו'.