שאלה על גמ"ל

[אמא של איתמר]

שאלה על גמ"ל ../images/Emo163.gif

אז כהקדמה אני רוצה להגיד שאין לי שום כוונה להתחיל בקרוב גמילה שסוג כלשהו... אני פשוט רוצה להבין בעניין... אה.... ואני מניחה גם שאין ממש תשובה חד משמעית ועבור כל יונק/מניקה התשובה יכולה להיות שונה ועכשיו בכל זאת את השאלה....

איך מחליטים מתי להתחיל גמילת לילה? עניין של גיל היונק? איך יודעים שההתעוררות היא מתוך רעב או "הרגל" או שפשוט היניקה עוזרת לחזור לישון? מה עושים בגמ"ל? מציעים חלב בבקבוק? מים? מנסים רק להרדים בכל דרך שאינה אוכל או שתייה? מתי בכלל גומלים מעצם האכילה בלילה אם בכלל? זרקתי לכן פצצה

תודו??? ממני הסקרנית

 

[לאה_מ]

אני אנסה לענות מהנסיון שלנו:

ההחלטה שלי על גמילת לילה נבעה מתוך מצוקה שלי. היא בכלל לא היתה קשורה לאורי. פשוט משום מה פתאום לא הצלחתי לישון יותר תוך כדי הנקה, ויצא, שהתברר (מה שממש לא ידעתי בודאות קודם לכן, כי הייתי ישנה במשך ההנקות בלילה) שאורי מתעורר 4-5 פעמים בלילה לינוק, ואני פשוט לא ישנתי. אילולא הייתי מפסיקה לישון תוך כדי הנקה, אני חושבת שלא הייתי גומלת אותו מהנקות לילה. כלומר, התשובה שלי לשאלה איך מחליטים היא - אם זה מפריע לאם והיא לא מצליחה למצוא פתרון יותר יצירתי מאשר להפסיק להניק בלילה... לגבי הידיעה - באמת לא ידעתי בודאות, אבל כשהוא התעורר הצעתי לו שתיה ואוכל - רק לא ציצי. אורי היה כבר בן שנה ורבע, והוא אכל הכל, כך שלא היתה מניעה להציע לו כריך או יוגורט או פרי. אבל הוא סרב. הוא רצה ציצי או כלום. וכך ידעתי שזה לא רעב. היניקה כמובן עוזרת לחזור לישון (תלוי למי

), ולכן היה צריך לעזור לאורי ללמוד לחזור לישון בדרכים אחרות, או לעזור לו להרדם בדרכים אחרות. כמובן, שקל יותר לשלוף ציצי, ולכן אם אין בעיה לאמא בהמשך ההנקות, אני לא בעד לגמול בלילה. מה שעשיתי היה זה: כשהנקתי את אורי בהנקה האחרונה שלפני השינה, אמרתי לו שינק כמה שהוא רוצה, כי אחר כך הציצי הולך לישון ולא יהיו עוד הנקות עד הבוקר. כשהוא התעורר בלילה הצעתי לו אהבה, חיבוקים, ליטופים, נשיקות, שירי ערש, נדנודים, אוכל, מים... הכל חוץ מציצי. ברגע שהיה אור בחוץ, נתתי לו לינוק לבקשתו. שוב, לגבי אכילה בלילה - אם זה לא יניקה, אני חושבת שזה לא בריא לשיניים, אבל אין לי נסיון בזה, כי שלושת הילדים שלי ינקו, ואף אחד מהם לא אכל בלילה משהו שהוא לא ציצי. מקווה שסיפקתי לפחות חלק מהסקרנות.

 

[כוכביתי2]

גם אני אספר על נסיוננו האישי

כי כמו שאמרת - אין כאן חוקים. עידן, עד גיל שנה וחצי, כמעט מעולם לא ישן לילות שלמים. הוא היה מתעורר בדר"כ פעמיים שלוש וחוזר לישון. אצלנו, בניגוד ללאה, אין כבר הרבה זמן שינה משותפת מכיוון שעידן "מתפרע" מאוד בשנתו, וכשהוא ישן איתנו, הוא היחידי שישן, ואנחנו מתעוררים במשך כל הלילה מדחיפות ובעיטות של רגליים וידיים קטנות. כל עוד עידן היה מתעורר פעמיים-שלוש בלילה, הייתי מגיעה אליו למיטה, מניקה עד שנרדם וחוזרת למיטה שלנו לישון, ואיכשהו הסתדרתי עם זה. כשעידן היה בערך בגיל שנה וחמישה חודשים, הוא התחיל פתאום להתעורר ארבע, חמש ואפילו יותר פעמים בלילה, ובנוסף לכך, מתעורר סופית בסביבות חמש. (הוא תמיד היה לצערי ממשכימי הקום, אבל עד אותה תקופה הוא היה מתעורר לעיתים בשש ואפילו בשבע). התקופה הזו נמשכה במשך חודש, ומכיוון שאני עובדת, ואין לי אפשרות להשלים שינה במהלך היום, וראיתי שלא מדובר במחלה או שיניים או סובה "מוצדקת" אחרת, הרגשתי שלא אוכל להמשיך כך. שיטת הגמילה תוארה כאן רבות בעבר, ותוכלי לקרוא עליה באמצעות חיפוש. חשוב לציין שהשיטה מתאימה לילדים מעל גיל שנה שמכירים את המושגים יום-לילה, חושך-אור, ער-ישן. עידן, בגיל שנה וחצי לא רק הבין את המושגים הנ"ל אלא גם אמר אותם בעצמו. חוץ מזה הוא כבר אכל הכל, וכך, בכל פעם שהוא התעורר וסירבתי להניק אותו, (תוך הסברים חוזרים שעכשיו לילה, כולם ישנים, גם ציצי ישן ובבוקר כשיהיה אור ציצי יתעורר ותוכל לחזור לינוק), הצעתי לו לאכול ו/או לשתות, וכך אפשר היה לדעת אם הוא רעב או צמא (בדר"כ הוא לא רצה). לגבי הרדמה - כל דבר חוץ מציצי: דיבורים, שירים, ליטופים, חיבוקים, הסתובבות בבית על הידיים, בסוף הוא היה חוזר לישון, עד ההתעוררות הבאה. לאחר שניים שלושה לילות הוא הפסיק לבקש לינוק. לאחר חודש הוא הפסיק בכלל להתעורר בלילות (אם כי בבוקר הוא נשאר ממשכימי הקום, אבל זה תמיד היה). אם יש לך עוד שאלות - אל תתביישי לשאול!

 

[נדיה ומשה]

מתחילים מתי שאמא נשברת ../images/Emo3.gif

מציעים הכל רק שלא יצרח. אני לא הייתה ממליצה לפני גיל שנה כי זה דורש הבנה מסויימת. לגמול מאכילה בלילה- ברגע שהוא נגמל מהנקה בלילה הוא בד´´כ לא ממשיך לאכול כי זה כבר לא מעניין לקום בשביל זה...אנחנו בכל אופן מציעים הכל- אוכל שתייה חטיף בכוס בבקבוק בקשית בעגלה על הידיים..., אבל בד´´כ כלום לא עזר עד שהוא פשוט החליט ללכת לישון וזהו.

 

[dana29]

פשוט לא ייאמן...לא חבל ששתינו

בפורום???אותן שאלות ,מחשבות...מה כל האימהות אותו דבר????? מצוטטת לשאלותייך ומקשיבה לתשובות בעניין רב דנה

 

[dana29]

הבעיה שלי היא שאני יודעת שבכך

שאני ת-מ-י-ד מרדימה את מור על הציצי (או במינשא, אם אנחנו "בדרכים"), זה שאני מונעת ממנו את ניכולת להירדם לבד....ובעצם ההנקה די כרוכה בשינה, תגידו שלא!....אז בעצם גמ"ל זה גם לימוד הירדמות עצמית, שזה מאד מאד קשה לתינוק (וגם להורים), בייחוד בגיל יותר גדול , מה שמקל על הסברת הגמ"ל מקשה על לימוד ההירדמות העצמית, נכון? מישהו הבין את בליל הדברים שלי????

 

[שרון של אייל]

אני הבנתי אותך../images/Emo13.gif

אני חושבת שאפשר להפריד בין הדברים. אני יודעת שיש כאלה שחושבות אחרת ממני, ויאמרו שללמוד להירדם לבד זה משהו שמגיע עם הגיל. אני חושבת שיש מקום ללמד זאת (כמובן - לא בגיל מאוד צעיר כמו לפני חצי שנה-תשעה חודשים, וכמובן - תלוי מאוד בילד). מה שאנחנו עשינו היה לתת ציצי לפני השינה, אך לא להרדים על הציצי. כלומר - הנקתי ואייל מעולם לא נרדם על הציצי. לא היה מצב בו העברתי אותו ישן למיטה. אחרי ההנקה הייתי משכיבה במיטה ומרדימה שם. אם תרצי פירוט - אסביר מה עשינו..

 

[dana29]

שרון...אם התחלתם מגיל 0, אז זה הרגל

אבל הטעות שלי פה היתה, להבדיל מטעויות להן אני מודעת ולוקחת את האחריות להשלכותיהם, שפשוט לא ידעתי שצריך להרגיל תינוק להירדם לבד, או שלא ראיתי או שלא קלטתי שזה מה שצריך לעשות, ולכן זו טעות שקרתה מחוסר ידיעה, ולכן אני כ"כ מיוסרת...אם הרגלתם את אייל בשלב מאוחר יותר להפרדת הרשויות, אז אשמח לשמוע פרטים, אם כאמור זה היה מההתחלה, אז נראה לי שלא אוכל להעזר, אבל פרטים ועיצות מתקבלות תמיד בשימחה.

 

[zimes]

אני גורסת שתינוק לא אמור להרדם לבד

לכן - אל תייסרי את עצמך, ותהני מההרדמה. זו בד"כ שעה שקטה של אמא-ילד. עם ציצי/סיפור/נדנוד/טיול, כל דרך שהיא יכולה להיות מהנה. עוד אפשרות - טיול עם מנשא ועם אבא - ואז זו חצי שעה נהדרת של אבא-אמא, עם תינוק שלא מבקש כלום (פרט לנשיאה). בכלל, באמהות - אל תתיסרי! גם אם את רוצ הלשנות משהו - אל תאכלי את עצמך על מה שהיה. זה גוזל הרבה אנרגיה מיותרת.

 

[שרון של אייל]

דנה - לא התחתנו בגיל אפס,

אני אשמח לפרט לך. אשלח לך מסר מאוחר יותר

 

[dana29]

שרון, תודה..וממתינה למסר

 

[zimes]

לדעתי - להפך

באופן רגיל, ילד שנגמל בעצמו, עושה זאת בגיל בו הוא כבר גם נרדם בעצמו (יחסית - כמו שדיאנה כתבה במקום אחר - אני נרדמת עם ספר, או בשיחה, או עם חיבוק, ואני כבר לא תינוקת...).

 

[zimes]

../images/Emo124.gif לא חייבים גמ"ל

סליחה שאני כ"כ צועקת, אבל אני מרגישה קצת (מאז שהומצא פה המושג ועקב הפופולריות הרב של הנושא) שיש תחושה של שלבים הכרחיים: גמ"ל, אח"כ שלוקים, אח"כ... אז - לא. הכל לפי האמא, ולפי היונק. מי יתן והיו לי הכח והסבלנות לא לגמול (בכלל), אלא לתת לזה פשוט לקרות.

 

[שרון של אייל]

אייל נגמל לאיטו מהנקות הלילה

באישזהו שלב התחלנו להציע מים במקום ציצי, לא כהגדרה של גמילה, אלא כי נראה לנו שהילדון פשוט צמא. הוא למד להתעורר, לקחת את בקבוק המים מהמדף, שלתות, להחזיר ולחזור לישון לבד, וזו הייתה המטרה - לאו דווקא הויתור על הציצי כמו העובדה שבאמת לא נצטרך לקום על כל פיפס. זה היה ממש מתי שהתאים לא. לא היה מצב שהוא ביקש לינוק ולא קיבל (כלומר - ביקש ציצי, הצענו מים והוא לקח בשמחה ולא ביקש שוב את הציצי).

 

[דיאנה1]

../images/Emo45.gif גם אנחנו דילגנו על השלב הזה

אבל כן הפסקנו עם השינה המשותפת. מאחר ואחרי שעברנו לשינה נפרדת הוא התעורר יחסית מעט בלילה, וכל פעם חזר לישון תוך כמה דקות בהנקה, היה הכי פשוט להמשיך להניק אותו בלילה. ולאט לאט

הוא מתעורר פחות ופחות בלילה.

 

[ציפי ג]

לא חייבים גמ"ל

וגם כאשר הילד נגמל מהנקות בלילה, זה לא אומר שהוא נגמל מהיקיצות. יש לי חברה שכל אחד מילדיה מתעורר עד גיל שלוש, והם לא יונקים.

 

[נדיה ומשה]

בטח, צימס, את צודקת 100%../images/Emo166.gif

אני לא הייתי חולמת לגמול את משה אם לא הייתי נכנסת להריון...ובוודאי לא מהנקות לילה שהיו הכי קלות כי הוא ישן איתנו... היום לא יותר קל לי בלילה, כי אם הוא מתעורר בלילה ולא ניגשים אליו ישר, הוא מקים כזו הצגה שלא נגמרת מהר. היה לי הרבה יותר קל להניק אותו ולישון. רק בגלל הכאבים החלטתי לגמול. הכל לפי המצב. אני מאוד בעד הגישה של לתת להם להיגמל מעצמם. רק שלא התאפשר לי הפעם

 

[טלי של גלי]

אני איתך, אחותי. הלואי אמן, וכו´

 

[כוכביתי2]

אני חייבת להגיד משהו (יצא קצת ארוך)

נכון צימעס, את צודקת. השלבים שציינת אינם הכרחיים והלוואי הלוואי שכולנו נוכל להניק עד שילדינו יחליטו בעצמם שזהו. א - ב - ל מבחינתי האישית האפשרות לא לגמול בכלל שייכת לעולם האוטופי. כשאין אפשרות להשלים שעות שינה במהלך היום, וצריך לתפקד במסגרת העבודה - אי אפשר להמשיך לתפקד עם שנת לילה מקוטעת. כאשר השלוקים גורמים לכאבים בפטמות ולכך שבמשך חודשים רבים אין לי חשק לפגוש חברים שהם לא לגמרי פרו-הנקה - זה פוגע קשות באיכות החיים שלי. כאשר יש אימהות שאינן מקבלות תמיכה מבן-הזוג, ההנקה לא יכולה "לזרום" לאורך זמן על-מי מנוחות. כפי שהדברים נראים היום, מבחינתו של עידן ההנקה יכולה להימשך לנצח. במידה מסויימת אני מקנאה באמהות לילדים שגומלים עצמם בגילאי שנה וקצת. לא בגלל שאני לא נהנית להניק את עידן. להיפך, בגלל שאני כל-כך נהנית, יהיה לי מאוד קשה כשהתקופה הזו תיגמר, ואין לי ספק שאזיל דמעות. אם עידן יחליט על-כך בעצמו, יהיו דמעות. אם אני אגרום לכך, יהיו הרבה הרבה יותר דמעות+רגשות אשם בכמות מסחרית. אם הייתי יודעת שעידן מתכוון להיגמל בעצמו בגיל X היה לי הרבה יותר קל להמשיך עם ההנקה עד לאותה נקודת זמן. ועוד נקודה. בזמן האחרון שמעתי על שני מקרים של אמהות לילדים בגילאים שנה ושמונה חוד´ ושנתיים וחודשיים, שהחליטו לגמול כי "נמאס להן". הן לא ידעו שעדיף לגמול בהדרגה, ועשו זאת בבת-אחת. אני מניחה שאני לא צריכה לספר לכם כמה היה קשה ליונקים ולאימהות. לצערי לא היכרתי אותן "בזמן" כדי להפנות אותן לפורום הזה. מה אני רוצה לומר? שאם מכל סיבה שהיא האמא מחליטה/נאלצת (גם מסיבה רפואית לא דחופה למשל) לגמול - עדיף לעשות את זה בשלבים. והשלבים שתוארו כאן נראים לי הגיוניים למדי. מצטערת אם יצא קצת מבולבל (השעה, השעה)

 

[zimes]

../images/Emo24.gif

לא ניסיתי להגיד שאסור גמ"ל, אלא רק שאפשר בלי, ושאני מקווה שאנחנו בלי (מה אני את זה אומרת לך? את יודעת את זה). ברור לגמרי שהחיים - חיים, המציאות מכתיבה לנו דברים, וכל משפחה מוצאת לה את השבית שלה.