קודם כל, נסי להרגע.
כולם נגמלים בסוף, ואני חייבת לומר לך, שאולי הוא נראה לך ממש ענק, ואולי מסביב נראה לך שכולם כבר גמולים, אבל הוא לא חריג במיוחד מבחינת גיל הגמילה. גם הבן שלי נגמל (גמילת יום בלבד, בלילה זה היה עוד יותר מאוחר) בסביבות גיל 3, ואצל הבן שלי זו היתה גמילה מאד לא מוצלחת, שבאה לידי ביטוי בחודשים של קקי בתחתונים... דבר שככל הנראה היה נמנע אם אני הייתי פחות לחוצה על הגמילה שלו, ונותנת לו לנהל את העניינים בקצב שלו. לדעתי הרעיון הטוב ביותר לעידוד שאפשר להציע לו עכשיו הוא לעזוב אותו במנוחה. אני משערת שבגן שלו יש כבר ילדים שנגמלו, אני משערת שגם בבית עשיתם כבר צעדים לכיוון גמילה (את מוזמנת בהחלט לספר לנו מה עשיתם עד עכשיו ומה המצב בגן, וכן מה היתה התגובה שלו לצעדים אלה) - כמו שאת אומרת, הוא מפותח ומבין - הוא יודע שאפשר לעשות קקי ופיפי בסיר ובשרותים, הוא יודע שילדים אחרים כבר עושים זאת, הוא יודע שגם ממנו מצפים שהוא יעשה זאת, מן הסתם הוא גם יודע איך לעשות זאת... אבל עדיין הוא לא מרגיש מוכן, וכרגע פחות משנה אם הוא עדיין לא ממש מוכן פיזיולוגית, או שהוא לא בשל נפשית... זה לא כל כך חשוב. הפתרון הוא בכל מקרה לרדת מהלחץ. אגב, זה לא כל כך פשוט, בעיקר משום שלפי מה שאת מתארת את נמצאת במצב נפשי לחוץ מאד מהגמילה שלו. בלרדת מהלחץ אני מתכוונת לעזוב אותו לגמרי (גם בגן) - לא להעיר לו, לא להציע לו לעשות בשרותים או בסיר, לא להקריא לו ספרים ולא להראות לו קלטות בנושאי גמילה, לא להראות לו ילדים אחרים שכבר גמולים... כלום! שיהיה בבית סיר ו/או ישבנון זמינים עבורו, ואם הוא מעוניין להסתובב ערום - לאפשר לו כמה שיותר. וזהו. לעזוב אותו. הוא יעשה את היתר לבד, ותאמיני לי, שגם אם כרגע זה נראה לך כאילו הוא לא יגמל לעולם - עד סוף הקיץ הוא יהיה גמול, אלא שככל שיהיה פחות לחץ מצידכם, הגמילה תהיה יותר חלקה וטובה. רוצה לשתף אותנו במה שהיה עד עכשיו?