תודה נמרוד, אכן מלניקוב.
ובעזרת שמו של מלניקוב מצאתי את הסיפור המלא. לצערי לא הצלחתי למצוא את שם הכותב או פרטים אחרים, החומר לקוח מהאינטרנט: בשנת 1925, חמש שנים לאחר נפילתם, ושנה אחת לאחר שהועברו בארונותיהם ששת נופלי תל חי מקברם הארעי בכפר גלעדי, פקד אברהם מלניקוב את קבר האחים של נופלי תל חי. למראהו המוזנח והעזוב של המקום גמלה בלבו ההחלטה להקים מצבה על קברם של גיבורי תל חי. מלניקוב לא היה היחיד שפקד את המקום. בית הקברות של כפר גלעדי וחצר תל חי היוו כבר משלהי שנת 1920 ואילך מוקד לעליה לרגל. לתוכניתו היה הפסל אמור להתנשא לגובה של 7 – 8 מ', לשאת את השם "גור אריה יהודה" ולהיבנות מאחד מסלעי המקום. רק המשאלה השלישית נתגשמה במלואה. חזונו של מלניקוב קרם עור וגידים ונמשך כתשע שנים עד שנחנכה האנדרטה בז' באדר שנת תרצ"ד. לשלב הביצוע עברו רק בשנת 1928, לאחר שנפתרה שאלת המימון. (מקורות המימון נחלקו בין ההסתדרות הכללית, הוועד הלאומי וההנהלה הציונית ולבין אלפרד מונד). חזית האנדרטה הופנתה כלפי המזרח, לסמל את הזיקה אל המזרח הקדום, מקום הולדתה של האומה העברית הקדומה. סגנונו של "האריה" מתל חי, סגנון כנעני אשורי, עוד חיזק את הזיקה זו. השם "גור אריה יהודה", סמל ממלכת יהודה הקדומה, ביטא את רוח התקופה, שזיהתה בתל חי את לידתו מחדש של הקשר הקדום בין עם ישראל לבין "ארצו השדודה". יותר מכל סימלה תל חי את חזונם של הראשונים ומשאלות ליבם הכמוסות ביותר להשתלבות מחדש במרחב הארץ-ישראלי. ברוח זו ביקש מלניקוב לעצב את פיסלו. מיום הקמתה הפכה האנדרטה לנקודת ציון בנוף הגלילי ומקום עליה לרגל לתנועות הנוער ולהמוני בית ישראל. היום קשה לזהותה מהכביש הראשי, כביש 90, המחבר את מטולה עם קריית שמונה בשל עצי הברוש והאורן המתנשאים מעליה. ואולם, בעת הקמתה נשקפה האנדרטה מלוא כל העין בכל האזור, אף שרובו ככולו אוכלס בכפרים ערביים וביניהם שני ישובים יהודיים בלבד. אין פלא אפוא, שחברי ועדת האנדרטה, ובינם המשורר ח.נ. ביאליק יכלו לדווח לחברי הנהלת הועד הלאומי ולכנסת ישראל, ימים ספורים לפני הסרת הלוט כי "מחשבתו של הפסל להקים לזכר הגיבורים, מגיני תל חי בנפשם, מצבה בדמות אריה אדיר השולח את שאגתו לחלל העולם או לשמיים, נתקיימה במלאכתו במידה רבה (… ) כל התמונה נראית כמו מונומנטלית מאוד והרושם בדרך כלל הוא חזק למדי". התיאור הדרמתי של "…אריה אדיר השולח את שאגתו לחלל העולם או לשמיים", נובע ממבנה הפסל שתנועת ראשו כלפי מעלה. עם ישראל, כמו הד ללשון הועדה "בחר" בשם "האריה השואג" וכך הוא שגור בפי כל עד היום הזה. ואכן הצליחה האנדרטה הזו בתפקידה, שכן נתמזגה דמות האבן המפוסלת עם ספור הגבורה של טרומפלדור וחבריו, והיא הפכה לסמל המובהק שלו. (והערה שלי - למרות מה שכתוב, בתל חי נפלו שמונה ולא ששה. איני יודע מה מקור האמור, והשארתי כפי שהיה במקור, אולי יש סיבה לטעות. ועוד משהו - הביטוי "ארצו השדודה" לקוח מלוח הזכרון שהוצב מעל חלקת הקבר המקורית, בכפר גלעדי).