שאלה על בודהה

[neophile]

זה משנה

למי שלא נמצא בתוך חלום ושהוא גם לא ער .

זה משנה למי שרוצה לעשות ולא שהכל יקרה לו .

 

[אבי בכר 2005]

או קיי

 

[אבי בכר 2005]

קל

החכם
יטפל
בקשׂה
בעודו
קל
אצלו
הקשיים
לא
מספיקים
להתקשות

 

[neophile]

ואיך זה קשור ?

איך בדיוק שלילה של החוויה שלך היא קלות ??

 

[אבי בכר 2005]

מי אמר שאני שולל את החוויה שלי?

נהפוך הוא אני מקבל אותה כמו שהיא ללא כחל וסרק.

 

[neophile]

מי שבאמת נמצא בשיוויון נפש

מתייחס בשיוויון לאישור ושלילה
ברגע שאתה אומר שאתה מקבל את החוויה שלך כמו שהיא זה אומר שאתה שולל את אי קבלתך את החוויה שלך .

כלומר יש מצב שאתה באי קבלה אבל אתה פשוט לא מודע לזה בגלל שאתה כלכך בטוח שאתה כבר מקבל את החוויה שלך כפי שהיא .

ובכלל האם אפשר בכלל לקבל את החוויה שלי כפי שהיא ? האם יש בי מקום בכלל לקבל אותה ?

 

[אבי בכר 2005]

גם את זה אני מקבל

 

[neophile]

ידעתי שתגיד את זה

הנה שוב פעם אתה שולל את חוסר הקבלה שלך .

כי אתה מקבל את זה אבל אתה גם לא מקבל את זה .
אבל אם אני שואל אותך האם אתה מקבל את זה? אז אתה תאמר לי
"בוודאי ! איזה שאלה ברורה מאליה ! "
כי זה מה קורה כשאני שואל אותך , אבל בשאר הזמן - שאף אחד לא שואל אותך - מה אז? איך אתה יכול להיות בטוח שאין פרקים ארוכים שאתה מקבל מעט מאוד , הרי זה בדיוק פרקים של מצב תודעה נמוך , של שינה , אז איך תזכור אם אתה ישן ?!

כשאתה ישן אתה לא רואה שאתה ישן .
זה בדיוק שינה ...

אבל אתה מבחינתך כבר ער ...

אז כמו שאמר ידידנו צ'ואנג טזו רק טיפשים בטוחים שהם לא בתוך חלום .
אבל זה תקף לשני הכיוונים - גם לכיוון שזה טיפשי להיות בטוח בזה שאתה ער
וגם שזה טיפשי להיות בטוח בזה שהכל הוא חלום ..

 

[אבי בכר 2005]

כמו שאמרתי

אני עוסק במה שקורה
כשלא קורת השאלה אודות הקבלה או אי הקבלה
אז השאלה לא רלוונטית.

כשהיא קורית אז אין שאלה.

לקבל זו רק מילה, אל תתפס אליה ואל מה שהיא אומרת לך
"לקבל" ו"מה שקורה" זה היינו אך.

 

[neophile]

הנקודה העיקרית של דברי

זה שלהיות בטוח שאתה ער למציאות ולכאורה מקבל אותה באופן טוטאלי או לחלופין להיות בגישה שהכל זה חלום ( כמו בדוגמה שלך על זה שאנחנו בעצם צופים בסרט או אנשים אחרים שיגידו שהכל זאת אשלייה וכו') - שניהן גישות שגויות !

 

[אבי בכר 2005]

אתה צודק לחלוטין

עדיף לעסוק במה שקורה
לא באופן אובייקטיבי ער מואר אמיתי מוחלט ושאר מושגים כאלה
מה שקורה בעולמך, כפשוטו.

לנתח האם זו ערות או אשליה זה חסר טעם.
פרקטי זה יותר טוב.

 

[neophile]

יש טעם לעסוק בערות ושינה

אבל רק באופן יחסי - כלומר לא להגיע למצב שבו אתה חולם על זה שאתה ער .

דבר שני זה לא להגיע למצב שבו אתה אומר שאין שינה ועירות - אלה הכל חלום או אשלייה אחת גדולה .

אין מנוס מפני המצבים האלה והם במובן הבסיסי ביותר ביטויים של עצלות ואפילו עצלות החומר .

הרבה יותר קל להיות בטוח שאתה ער או לחלופין שהכל זאת אשלייה - זה חוסך הרבה מאוד קונפליקטים פנימיים וחוסר וודאות , אם כי בוודאי שאלו מצבים של וודאות שיקרית , של הקרנה על המציאות של משאלות ליבנו .

יש אנשים שמצפים להגיע לחוסר הוודאות הזני מתוך וודאות מסויימת כמו "המציאות זאת אשלייה" אבל זה אבסורד!

 

[neophile]

מה שפראקטי

זה לא לשאוף להיות ער , אלה להיות יותר ער .
זה להתגבר על עצלות החומר , על הבורות וזה מאבק תמידי .

כל מה שאנחנו מסוגלים זה להיות יותר ערים ומה בדיוק יתגלה לנו אי אפשר לדעת אולי פתאום נראה שהכל זאת אשלייה אבל אם נמשיך להתאמץ ולא נתפשר על הארה כזאת או אחרת אולי נגלה שיש מציאות ואחרכך שוב פעם נגלה שהכל זאת אשלייה וכו'

לא משנה מה אתה מגלה , חשוב לשמור על מגמה מסויימת , על מומנטום .

יש אנשים שיגיעו לאיזה הארה שכזאת של "הכל זאת אשלייה" ואז יעצרו שם אבל אז לא יהיה יותר כוח שיתנגד לעצלות החומר ולכן באופן בלתי נמנע - תבוא השינה .

 

[דניאל גליקר]

אני חושב שאת מערבבת קצת

בין מספר תחומים.
תחום הקארמה ובודהא.
להתנסות בנירוואנה זוהי זכותו מלידה של כל אחד שזכה במערכת עצבים ובתודעה אנושית.
זו ההתנסות הפשוטה והטבעית ביותר לכל אחת ואחד מאיתנו.

כשההתנסות הזו הופכת ל-24/7, זהו מצב ראשון של הארה.
כשאדם חי הארה הוא כבר מחוץ למעגל של לידה ומוות.
הוא חי 200% של החיים.
100% של המוחלט ביחד עם 100% של מה שאיננו מוחלט (היחסי, החומרי).

ולגבי השאלה המוקרית שלך.
רק אדם שחי הארה, מתחיל לחיות איך שראוי לאדם לחיות.
כל דבר שהוא פחות מזה הוא לא חיים אנושיים.
אבל, הוא חי אז בתאום מלא עם כל חוקי הטבע, ועל ידי כך הוא לא מפר שום חוק טבע, לא יוצר שגיאות.
לכן הוא גם לא יוצר קארמה שבגללה הוא יצטרך להזדמנות נוספת.

 

[תמיר מסאס1]

נירוונה וסמאסרה

נירוונה זו סמאסרה וסמסארה זו נירוונה, לא שניים
אם הבודהה היה נשאר בדממה לא היה יכול לסייע לכל הברואים.
יחד עם זאת הוא מעולם לא עזב התודעה בדממה אך הגוף בתנועה.
אם תמשיכי לחשוב על זה את רק תתרחקי , תניחי לזה והיי בדממה
מיד תבונה תתעורר בך

 

[דניאל גליקר]

איך א-ת-ה

מציע לאדם להתרחק להניח לזה ולהיות בדממה?
אפשר לשמוע ממך הצעה מעשית?

 

[שנטידווה]

חבל ואפילו מצערת אבי

(אותי לפחות) התשובה שלך.

הבודהה היה אדם ככל אדם - לפני שהתממש והגשים את עצמו כבודהה, וזה היה עוד הרבה לפני לידתו האחרונה. לא רק אדם ככל אדם היה הבודהה בחייו הקודמים - אלא גם בעלי-חיים שונים, יצורים שאינם אנושיים וכולי וכולי.

אולם בלידתו האחרונה, הבודהה כבר לא היה ככל אדם. לא בלידתו, לא בחייו וגם לא בכניסתו לנירוונה.

אין זה משנה בכלל לצורך העניין האם סיפור חייו הוא מיתוס, סיפור ותו לא, ואפילו (וזה אולי קצת יפתיע) אין זה משנה אפילו אם אי-פעם התקיים הבודהה עובדית-היסטורית. מה שמשנה באמת הוא - האם הסיפור הוא טוב - לא במובן של אומנותיות או סיפורת אלא במסרים שהוא מעביר ובמשמעויותיו.

וכפי שהבודהה מספר ומעיד על עצמו בדרשותיו, וכפי שתלמידיו לאורך הדורות מסרו ועדיין מוסרים, הבודהה כבודהה אינו אדם ככל אדם, ובאופן אישי אמליץ לך ולכל אחד אחר במקום לקרוא ספרים *על* בודהיזם או הבודהה, לקרוא יותר את דבריו בדרשותיו, ואז אולי, אבל רק אולי, תוכלו להבין מדוע הבודהה לא היה אדם ככל אדם.

 

[אבי בכר 2005]

שנטי יקיר ליבי

הדבר האחרון שהייתי רוצה לעשות הוא לצערך אותך.

 

[הצופה.]

יש פה סוג של יהירות אם אתה חושב

שאתה הוא זה שמצער את שנטי

 

[הצופה.]

הבודהה פה אתה לא חווה אותו

תשובת אבי מצערת אותך
האם יכול להיות שתשובת אבי לא הייתה מצערת אותך?
אם יש אפילו סיכוי של מאית האחוז שתשובת אבי לא הייתה מצערת אותך, זה אומר שמצד האמת, שאומרת שתשובת אבי היא אפשרות בלבד ולכן אינה אמת כי האמת אחת ויחידה....
ובכל זאת אתה חש צער
והצער הזה הוא בודהה
מה שמאפשר אותו זה משהוא שאינך יכול לתאר במילים והוא עומד בפני עצמו ומאפשר את כל שאר הדברים (והוא עצמו איננו אבל גם הכי ישנו)