שאלה על אוטיסטים

[rimm]

שאלה על אוטיסטים

שלום לכולם , שוב יש לי שאלה להפנות אל חברי הפורום במטרה לפתור תעלומה התנהגותית\פסיכולוגית האם מישהו יודע מאיזו סיבה אוטיסטים אוספים חפצים בבית (לא רק שלהם) ומניחים אותם בפינה שלהם או בפינה אחרת בבית (פינה = מקום ספציפי) אודה על כל מחשבה \ עובדה ידועה

 

[panda321]

לא נתקלתי בתופעה מעולם

וגם לא שמעתי שזה קורה אצל אחרים.

 

[orsli]

זה טבעי

האדם הוא מקושש, וילדים עוד לא למדו להתחלק, הם שומרים שלא יקחו להם, כמו החיות בטבע. לא הייתי מתייחסת לתופעה כזאת כמאפיינת בספקטרום אלא כתופעה אנושית. חוץ מזה אם משהו יקר להם הם רוצים לשמור עליו, ככה כל אחד היה עושה.

 

[נועהספרבר]

על אילו חפצים אתה מדבר?

 

[זהב טהור1]

הקשרות לחפצים במקום לאנשים

שמעתי על זה. אינני יכולה לומר שבתי כזו, אבל מפעם לפעם קורה שהיא אוספת מקלות ואבנים ברחוב. היא לא משחקת כלל עם האבן שמצאה אבל היא לוקחת אותה איתה לגן ובמקרה והיא שוכחת אותה בבית היא לא נרגעת שעתיים כולל בכי היסטרי (עד שהגננת היתה צריכה לצאת איתה החוצה ולחפש אבן דומה אחרת). ברור שיותר קל לילדים שלנו עם חפצים לעומת קשר עם ילדים, מה גם שלרוב אין ממש משחק אלא מן שימוש טכני בחפץ.

 

[גמבה חמודה מאד]

כמו עם הבן שלי, יש לו שקיות של

משחקים וצעצועים קטנים (ופחות קטנים), ולא ראיתי שהוא משחק איתם ממש, אלא רק לוקח מפה לשם, משם לפה, שם במגירות או בפינות בחדרו וזהו, העיקר שיש.

 

[ידידוב]

מוכר ואפילו מאוד

אצלנו אוספים כל מה שאפשר ובכל מקום וללא תכלית. תמרים בפארק, מקלות של ארטיק, ענפים, אבנים, צדפים בים, כדורים קטנים בבית, כסף בארנק וכד'. לפי דעתי זה מאוד קשור לאוטיסטים - זאת הרפטציה. ולאסוף ללא תכלית זה כמו משחק ללא תכלית, זה כמו לבהות שעות במובייל, וזה הפינה שטוב לו לברוח עליה. אני נותן לו לאסוף, אבל משתדל לתת לזה משמעות, אוספים אבנים כדי לזרוק לירקון, אוספים צדפים בים כדי לעשות שרשרת, אוספים כדורים קטנים כדי לזרוק לתוך הצעצוע שמנגן, שמים כסף בארנק כדי ללכת למכולת ולקנות סוכריות, אוספים תמרים כדי להאכיל את החיות בפינת החי. וזה כדי לא לאפשר לו את הבריחה לבועה. אלא כדי לפתח את המשחק לעוד כיוונים.

 

[תלמה פינץ]

אצלנו, האיסוף הזה נותן לו בטחון../images/Emo13.gif

ולפעמים זה נחמד ולפעמים פחות. כל בוקר הוא הולך לגן עם משהו שלו מהבית. לרוב זה צעצועים קטנים שעליהם הוא שומר מכל משמר. הוא היה מטייל איתם כל היום וזה היה מקשה על השילוב. היום הוא יודע לשים אותם במגירה שלו בגן, וכך גם קל יותר למצוא אותם אח"כ. כשהוא היה מגלה עניין במשהו אחר, הוא היה משאיר אותם איפהשהוא ואח"כ היה צריך לחפש אותם, כי אחרת הוא היה היסטרי.. יש לו בעייה כשהם חשופים לילדים אחרים, כי הוא לא מאפשר לשחק איתם, והוא קנאי להם מאד... עם החפצים\צעצועים הוא הולך למיטה ולפעמים המיטה שלו נראית כמו חדר המשחקים ואז אנחנו מנסים להשאיר שם את המינימום, מה שממש חשוב לו באותו היום. יש לו בעייה עם משחקי המחשב כי אותם לא ניתן לקחת...

והוא היה מתעורר ובודק שמדגסקר שלו או איתמר נמצאים בשבילו במחשב... כל פעם יש משהו שמעניין אותו ואז הוא "נדבק אליו"- אוניות, סירות, מטוסים, מכוניות בגדלים שונים, צעצועי קינדר, תיק עם חפצים קטנים, ארנקים מיוחדים שאסף ומילא אותם (בתקופה ההיא נכנסתי להכל בשני שקלים וקניתי לו, כי הוא היה לוקח לי את הארנק), בובות קטנות, צעצועי מים ועוד כהנה וכהנה. אני יודעת שזה מקנה לו ביטחון ותחושת שליטה. עם רוב הצעצועים יש לו משחק פונקציונאלי ולעיתים סימבולי ראשוני. אנחנו משתדלים להרחיב את המגוון. עצם ההימצאות שלהם מאפשר היום הרחבה במשחק, כי פעם הוא ממש לא היה מוכן להרחיב. עם הסירות למדנו מונחים כמו צף, שוחה וטובע וניסינו אותן באמבטיה קטנה (שגם אותה לקח למיטה...) ובכנרת. אני מציעה לך לנסות גם למצוא משמעות או משחק עם אחיך, לחפצים שלו, מבלי לפגוע בתחושת השליטה שלו בהם. הפינה שאליהם הוא אוסף, היא כנראה הפינה "שלו", בהגדרתו. ילד אחר שלי, היה מסדר את הדברים לפי איך שנראה לו, כמו בריח הנעילה של הדלת שצריך להיות מאוזן ולא מאונך, או כל מיני סידורים כאלה. זהו אלמנט אובססיבי וצורך בשליטה. היום, זה כמעט לא קיים.

שתהיה שנה טובה

תלמה.

 

[כוכב מחומש]

איסוף אובייקטים

ישנם אוטיסטים קלאסיים שמחזיקים חפצים קבועים ביד ולא משנה לאן הם הולכים. זו אובססיה לאובייקטים לא חיים. לעיתים נראה שיש להם קשר חזק לחפצים, תקשורת והרתקות שכזו ופחות לאנשים חיים ונושמים.

 

[rimm]

ערב טוב

היי , אז ככה , לשאלתה של נועה , אחי אוסף כל מיני חפצים מהבית , כדוגמא , הוא מיתעורר לפני ההורים שלי ואז ( כמעיין תעסוקה ) הוא אוסף נעליים , מגבות , חולצות ,טלפונים ,שלטים, קצת צעצועים שלו , עושה סיבוב בבית ... את כל החפצים האלו הוא שם על המיטה שלו והמקום השני הוא במגירה ספציפית בסלון (שם הוא שם את הדברים הקטנים ולא נעליים או מגבות) לדעתי הוא עושה זאת כתעסוקה , אולי מעיין עבודה , רציתי לדעת אם מישהו יודע על עוד אינפורמציה בנושא ואכן מצאתי ואשמח לישמוע עוד . אני שמח שכאן אפשר לפתוח דיון על תופעות , להשוות וללבן סיבות .

 

[נועהספרבר]

אני מסכימה עם קודמיי, האיסוף נותן

לו תחושת ביטחון וסדר בעולם. יחד עם זאת אני סבורה כי המיקוד צריך להיות בנתינת המשמעות לפעולה (או לחפצים) ולמשחק המשותף בהם ולא בסיבה לאיסופם. וכמו שפרטה תלמה, האפשרויות לכך רבות.

 

[אמא יעל]

בחפצים אפשר לשלוט, באנשים פחות

לחפץ דומם אין רצון משלו שצריך להתחשב בו. אפשר לעשות לו דברים מבלי לסכן דבר. לכן זה מקנה תחושת שליטה וגם ביטחון בהמשכיות שלו. הוא תמיד יהיה שם (אם לא נאבד אותו)... אנשים חיים יכולים לעזוב, להפריע, לכעוס וכולי. זה יותר מסובך איתם.

 

[ענת בן צבי]

לדעת המטפלים של הפשוש חפץ ביד

זאת לא אובסיסיה אלא נקודת ייחוס לגוף. זה עוזר להם לארגן את עצמם - אני מרגיש את החפץ והיד שלי מחזיקה אותו ולכן הגוף שלי נמצא כאן. אצל הפשוש אנחנו רואים ירידה בשימוש בחפצים עם ההתקדמות שלו הוא יותר שוכח את החפץ בצד. ענת

 

[אמא יעל]

תלמה יש לך כשרון כתיבה

התיאור שלך פשוט נוגע ללב ומוחשי כל כך. כשפעם יהיה לך זמן תחשבי על זה. אני מסדרת מקום בספריה.

 

[תלמה פינץ]

תודה זה יכנס אצלי לתיקיה של יום אחד

כשיהיה לי זמן לעצמי ועוד לכל מיני משימות חשובות..

 

[limim]

כך זה גם אצלנו! ותודה על הרעיון

לתת לזה כיוון של משחק ותכלית. אני גם מנסה משו דומה, להסביר "נכון, זה זית (יש לנו עצי זית בגינה הקרובה ואיתי נוהג לאסוף ולהחזיק במשך שעות). הוא ירוק ועגול וחלק..." וכו' וכו'.. לא תמיד זה עוזר. אתמול, למשל, הוא התעקש להיות כל הערב עם קובית ג'ינג'ר מסוכר (יש לו בחירות משונות, לילד שלי) ולא הסכים לעזוב גם באמבטיה ובשינה..

 

[להבת אש הדרקונית]

לדעתי זה לא שונה מהותית מאיסוף

גולות, בולים, גוגואים, פוגים, קלפי פוקימון ופרחים, שהרבה ילדים רגילים אוספים. לדעתי הם אוספים כי הם אוהבים לשחק בידיים עם החפצים האלה, כמו שילדים רגילים אוהבים לשחק במשחקים שציינתי למעלה לפי החוקים. דרך אגב, אני אהבתי למשש בציפורניים עלים ופרחים (מסכנים הצמחים!).

 

[נועהספרבר]

שתי נקודות שוני מאוסף רגיל אחר הן:

1. הילדים שלנו אינם אוספים את הדברים הללו על מנת לזכות להתפעלות חברתית מכך. 2. הם אינם מוכנים להחליף את "אלה שיש להם פעמיים"....

 

[תלמה פינץ]

חיפשתי קצת קישורים הקשורים לאיסוף

הזה ויש לא מעט מקורות שמציינים את ההיקשרות לאובייקטים והאיסוף הזה. לא מצאתי יותר מדי סיבות לעניין, אך חלקם מתייחסים לנושא כפיקסציה, או כחלק מהתנהגות חזרתית שלהם, המאפיינת את הלקות. בחיפוש בגוגל בנושא היקשרות לחפצים, עולה הרבה מידע, למרות שלא כל איסוף, דומה להיקשרות. טיפים לטיפול בנושא, מגיעים מהכיוון ההתנהגותי, הרגשי ועוד. בזמנו אני יודעת שגם מלי קסלר התייחסה לנושא זה. צירפתי מידע ממנה. מצרפת קצת קישורים. בברכה, תלמה.

 

[limim]

אצלנו זה גם קיים, בורסיה אחרת:

איתי מגיל מאוד צעיר ח-ייב להחזיק משו ביד. לפחות לאחרונה הוא מחזיק בעיקר חפצים קטנים, כגון אריזה ריקה של גמדים (שהוא חזר איתה מהגן אתמול) או איזו אבן קטנה. היתה תקופה שהוא היה מתעקש להחזיק משהו גדול בהרבה (למשל סיר) וזה היה קורע לנו את הלב העקשנות הזו שלו לנסות לעשות פעולות כשיד וחצי תפוסות והוא לא מוכן להוציא את החפץ. לאחרונה יש לו קטע, שלשמחתנו מתחיל להירגע מאז שהוא בגן התקשורתי, עם חפצים עטופים - כל דבר שהוא מחזיק או מוצא הוא ח-ייב לעטוף אותו ואוי ואבוי אם העטיפה נקרעה או התפרקה - צרחות שמרעידות את הבית. לאחרונה הוא גם נרגע מהמנהג שלו לישון עם אוסף חפצים במיטה. זכורתני שהלכתי לראשונה איתו לקלינאית תקשורת ואספתי בשקית את כל החפצים שהוא ישן איתם באותו שבוע. אני זוכרת שהיו בשקית מסוק צעצוע, מחרוזת ותפוז (!), ועוד דברים. שפכתי את התכולה על שולחן הקלינאית ואמרתי לה "ומה את אומרת על זה?!". עד היום אני מחכה לתשובה שלה... לפחות נתתם לי עכשיו כיווני מחשבה והבנה לגבי ההרגלים הללו. אז תודה.