שאלה... (סוג של "משחק")

[נוגעת, לא נוגעת]

שאלה... (סוג של "משחק")

יש לי שאלה אליכם: אשמח אם תנסו לענות עליה בכנות מלאה, אפילו אם לצורך הכנות הזו, תשנו את הכינוי שלכם. (אולי אפילו מוטב שכך...) מהו התחום בחייכם שלגביו אתם ב"ויתור"? (משהו, שהייתם חולמים שיהיה לכם בחיים שלכם, - אבל השלמתם עם זה שצריך לוותר על זה כי זה "לא אפשרי"). בהמשך אפרט למה, לדעתי, זה רלוונטי לכאן.

 

[actress]

את האמת ואני לא צוחקת

בנתיים כלב לעת עתה, אבל ויתרתי על דיילות אויר כי אני נמוכה חבל. כל מה שכתבתי זה אמת לאמיתה!

 

[נוגעת, לא נוגעת]

actress יקרה,

האם גובה פיזי הוא תנאי כניסה למקצוע הנ"ל? (אין לי מושג!) וחוץ מזה - מה מונע ממך להחזיק כלב?

 

[e-magine]

נוגעת קשה לי להיתייחס לזה

במונחים פשטניים, תקבלי ממני תשובה כנה. יש הרבה מאד דברים שוויתרתי עליהם ואני מוותר עליהם כל יום, רוב הויתורים הם על דברים חולפים, ולא דברים בלתי הפיכים,ואני מוותר עליהם בלי כאב ובלי צער. אני לא וויתרתי על דברים לא אפשריים, אלא על דברים אפשריים, מה שבלתי אפשרי אני לא מוותר עליו כי הוא ממילא לא אפשרי. כשאני חושב על זה, אני חושב שהדברים העיקריים שאני מוותר עליהם הם הדברים האלה: 1. קשרים עם נשים למען האהבה של אישה אחת 2. כריזמה בחיים המציאותיים 3. חיפוש צדק ומחלמה על עשיית צדק 4. אמונה שיש פלסתינאים שרוצים שלום איתנו ושהשלום יבוא בדורנו.

 

[מאדאם באטרפליי]

אימגין אתה מוכן לפרט טיפה למה אתה

מתכוון ב"כריזמה בחיים המציאותיים"??? חוצמזה כשאתה כותב על דברים אישיים אתה תמיד מצליח כל כך לרגש אותי חוצמזה עמרי ואני חושבים שאתה מגניז.....נכון עומרושי? מגניז זה כמו מגניב אבל יותר מועצם...

 

[e-magine]

הכריזמה קיימת

ונתתי לה ביטוי בחיי המציאותיים בעבר הרחוק. לביטויים שלה יש מחיר והיום אני לא נהנה לשלם אותו לכן וויתרתי. במהלך החיים אנחנו פועלים במערכות שונות. חלק מהמערכות האלה מעודדות את הביטוי של האישיות הכריזמתית וחלק מנסות לדכא אותה. הכל עניין של מסגרת ותפקיד, יש תפקידים שבהם נדרשת יוזמה מחשבה מקורית אחריות וראש גדול ויש תפקידים שבהם נדרשים יס-מנים ומי שלא כזה, רואים אותו כעושה צרות.

 

[נוגעת, לא נוגעת]

שאלות כנות לתשובות כנות...

אימג´ין יקירי, אתייחס לתשובותיך אחת לאחת: לו יכולת לקיים קשרים עם נשים, מבלי לאבד את אהבתה של האחת, מבלי שיהיה בכך קלון, לא היית מוותר על כך, נכון? - כלומר - אתה משלם מחיר רגשי/נפשי. לו היית מרשה לעצמך לבטא את עצמך במלוא עוצמת האישיות שלך - בחיים האמיתיים - בלי לחשוש מ"מה יגידו" - בדיוק כפי שהנך עושה זאת כאן - היית זוכה לכאריזמה גם בחיים המציאותיים - נכון?! אבל אתה חושש מ"הדימוי" שמקובל בתרבות שלנו... ומשלם על כך מחיר רגשי/נפשי. לו היית יכול להתמסר למחמה על הצדק בלי לחשוש מן המחיר שזה יגבה ממך ובלי לעשות שיקלולים כל הזמן - גם אז היית מרגיש הרבה יותר טוב..., נכון?! (ברשותך, אינני רוצה להיכנס לנושאים פוליטיים ולכן לא אתייחס למס´ 4) ובקיצור - כל הויתורים הללו גובים ממך מחיר רגשי/נפשי והצרכים הללו נדחקים אל "ממלכת הצללים". עכשיו - צא וחשוב - וגם כאן נדרשת חשיבה כנה... ) לו כל אלו היו מתגשמים כפי שהצגתי לעיל - האם היית מוצא את עצמך מכור לאינטרנט?!?!?!

 

[e-magine]

נוגעת אני עו"ד

זה לא רק אצלנו, אך בלימודים שלנו לימדו אותנו שכדי לבחון תאוריה, צריך למשוך אותה עד הגבול, או כמו שאומרים בלטינית, AD ABSURDUM עד האבסורד, אז אני הצגתי כאן וויתורים שהם כנראה די סבירים והגיוניים, מה היה אם הייתי כותב לך שהחלום שהוויתור שלי הוא על להיות אלוף אולימפי בקפיצה במוט? אני לא חולק עלייך שחסכים יכולים להביא להתמכרות לאינטרנט, אבל הנושא הזה של הויתור, הוא בסופו של דבר הדרך שלנו לשמור על השפיאות, אנחנו מנסים להתאים את עצמנו למציאות הסובבת אותנו, בלי זה נהיה חריגים או מה שנקרא בסוציולוגיה, נהיה בתחום הסטיה החברתית.

 

[נוגעת, לא נוגעת]

../images/Emo13.gif מה סביר והגיוני ב...

קשר עם נשים נוספות בתרבות המונוגמית שלנו?! בכוונה ביקשתי לשמוע, על דברים שקשורים בעכבות נפשיות ולא על דברים שאולי אין לך נתונים פיזיים להם. (אגב, אם היית מתמסר למשהו כזה, שלבגביו הנתונים הפיסיים שלך "חלשים" אז אולי היית מצליח - אבל אז לא היה לך זמן נוסף לשום דבר אחר, בודאי שלא לאינטרנט...

) ו...כן, מדובר בדיוק על הכוח לחיות בתחום ה"אפור" המוגדר כ"חריג". לו היה לך את הכוח "לצפצף" על החברה שאליה אתה מנסה להתאים את עצמך ולהגשים את מאוויך במלואם - האם אז היה לך דחף לשבות שעות מול מסך?!

 

[e-magine]

לא יכול להיות שלכולם אותה סיבה

יכול להיות שאצל אחד זה חסך ואצל השני וויתור, אצל שלישי מבנה אישיות, אצל רביעי מצב בתר חבלתי פיזי או נפשי )post traumatic( ואולי יש עוד סיבות,

 

[נוגעת, לא נוגעת]

נדמה לי שכדאי לשקול את ההצעה ש...

אפשר שזוהי סיבה די שכיחה. לא אמרתי שזהי הסיבה היחידה. בהחלט לא. אני רק מצביעה על אפשרות. רציתי שאנשים כאן, בחסות האנונימיות, יעשו את התרגיל המחשבתי הזה וישקלוו את האפשרות הזו. מסתבר שגם כאן לא לכולם היה חשק/ אומץ להתנסות בתרגיל מעין זה. ההענות לנסיון הבדיקה הזה הייתה די חלשה... אני מאמינה שרובינו חיים בויתורים. ושלעיתים די קרובות יש סתירות עמוקות בין הדחפים שלנו לבין כללי ההתנהגות של התרבות שבה אנחנו חיים. באיזשהו מקום, כשחיים בויתור משהו עמוק לא באמת מוותר. מצטבר איזשהו משהו בפנים שמחפש סדקים לצאת, להתבטא. אתם מכירים את זה שאדם שבדרך כלל שקול מאוד יפתיע בהתרגזות פתאומית?! ובכן, אני מאמינה שזה בא משם, מאותו מקום של תסכול מצטבר. זה יכול ללכת לכל מיניי כיוונים - לאו דווקא להתמכרות לאינטרנט, אבל התמכרות לאינטרנט יכולה להיות גם סימפטום של משהו מעין זה. היא, כמובן, יכולה לנבוע מסיבות אחרות, אבל לא מן הנמנע שהסיבה הזו שכיחה... אז... נדמה לי שראוי לשקול את האפשרות שזו הסיבה, כל אחד לעצמו. מכיוון שאם זה נכון, אז הדרך לטפל בזה בכל מיני שיטות מלאכותיות תהיינה כדין שימוש באקמול... ולעולם לא תניב את התוצאה. אם זה נכון התוצאה תהייה המרה של התמכרות אחת באחרת..

 

[e-magine]

אין לי טענות, ההיפך,

אני נהנה מהדיון. בשביל זה יש פורום, בשביל לנהל דיונים. בעניין הזה של הפשרות, אם זכרוני אינו מטעה אותי, דיברנו פעם על זה שגם את וגם אני התעניינו פעם במכוניות, אז אנחנו שנינו יודעים שכל מכונית, טובה ככל שתהיה, אינה אלא פשרה בין שורה של תכונות שצריך ליישב, תוך מתן העדפה לתכונות מסויימות ע"י המתכנן והיצרן. כלומר, הרבה פעמים שיפור הנוחות והבטיחות פוגעים בביצועים וכך הלאה. אני חושב שגם בני האדם, שהם יצורים חברתיים, מנהלים לרוב את חייהם על דרך הפשרה, במודע או שלא במודע. כולנו מוותרים על דחפים ועל רצונות פרטיים, למען השתלבותנו במסגרות חברתיות, אם זו משפחה, אם זה מקום עבודה, אם זה צבא, אם זה קיבוץ, אם זו המדינה בכלל. כמה אנשים הולכים עד הסוף? וגם אילה ויתרו על משהו, יש כאלה שויתרו על משפחה למען אומנות נגיד, ויש כאלה שויתרו על אומנות למען משפחה. איך אפשר להחזיק במקל בשתי קצותיו? ובכלל אני חושב שהחיים יש להם יותר משני קצבות. אני בוודאי לא שולל את מה שאת טוענת, אבל התשובה שאת מציעה, היא מאד מאד חלקית בעיניי.

 

[e-magine]

ואני רוצה להדגיש, שבהחלט יכול להיות

שטענתך תעזור לחלק מהגולשים כאן למצוא תשובות, או אפילו ללמוד איך לחפש את התשובות.

 

[נוגעת, לא נוגעת]

ובהמשך לדיון זה...

הייתי ממליצה לקרוא את הספר "רצות עם זאבים"...

 

[מאדאם באטרפליי]

ללדת עוד ילדים ...וזה כואב נורא

 

[נוגעת, לא נוגעת]

מאדם,

אם כך, מאדם, נשאלת השאלה... לו יכולת להביא עכשיו ילד.. ולהתמסר להנאת גידולו..... האם היית מכורה לאינטרנט?!

 

[מבעבעת]

נוגעת העלתה השערה מעניינת

שאני לא מאמינה בה. שמעתם בוודאי שאומרים: מי שמתמכר לאינטרנט, סימן שחסר לו משהו! או בגרסה היותר מעודנת: מי שנמצא בצ´ט, סימן שחסר לו משהו. אז חברים, תתעוררו! גם מי שנמצא בצ´ט וגם מי שמחובר בנפשו לאינטרנט, וגם מי שלא ראה אינטרנט מימיו, וגם מי שמגשים את כל מאוויו, וגם מי שמתפשר/מוותר... לכולנו, אבל לכולנו חסרים "דברים". אז, please, אל תעשי מזה issue. כולנו מוותרים על דברים משיקולים כאלה או אחרים. מי שחושב שלא - משקר לעצמו. ומי שהביע אותם פה הוא אמיץ! ולמרות שאת לא רוצה לשוחח על (4), הבעיה הערבית-ישראלית, נדמה לי שזו הנקודה הכואבת ביותר שהעלה אימג´ין (זו דעתי האישית). על היתר, הוא יכול להגיע ל"שלום" עם עצמו. על העלבון הזה, של החוסר שלום כי אין עם מי, אי אפשר לדלג. המבעבעת (בלי חיינדלאך, על זה כנראה אני מוותרת)

 

[נוגעת, לא נוגעת]

מבעבעת יקרה,

מעולם לא כתבתי את שאת כתבת: "מי שנמצא בצ´ט, סימן שחסר לו משהו" הנאה מצ´אטים עדיין אינה התמכרות. אני מניחה שעשית כבר את מבחן ההתמכרות. אינני יודעת מה יצא לך, אבל אם את אינך מכורה, אזי לא אלייך התייחסה השאלה ואת יכולה לעבור הלאה. יש הבדל בין "לחפון" ממנעמי האינטרנט לבין התמכרות לו. אני מדברת על התמכרות. לא על שימוש בפונקציה זו או אחרת. ואם את בוויתור על משהו עמוק בנשמתך, הייתי רוצה שתשקלי בינך לבין עצמך את השאלה (לא תמיד אנחנו מודים ביננו לבין עצמינו בכך!) ואולי גם תשיבי כאן... את הרי שומרת על אלמוניות - (מה שיאפשר לך להביע את דעתך ללא חשש מסנקציה חברתית) - מהו הדבר שהכי חסר לך בחיים, שאת יודעת שלא תגשימי מאלף סיבות? ונכון, זוהי דעתי: לו יכולת להגשים את זה לתוך חיי היומיום שלך, אני מטילה ספק אם עדיין היית נמשכת לאינטרנט ללא כל אבחנה. הגבת אלי בגוף שלישי. "נוגעת העלתה השערה מעניינת שאני לא מאמינה בה". מדוע? ומדוע הזדעקת? אני מזמינה אותך רק לחשוב על כך. את יכולה שלא להסכים - אבל תגובתך הנסערת לכשעצמה מעידה על משהו עמוק בך, שיודע שיש בזה משהו. ובאשר לי - לי יש תחושת בטן עמומה, אבל עמוקה, שיש בזה משהו. ולגבי העניין האחרון שטרחת להדגיש: בין היתר כתבת שם - "על היתר, הוא יכול להגיע ל"שלום" עם עצמו" משפט זה לכשעצמו עורר בי את השאלה עד כמה נסיון יש לך בלבטים, שקשה לו לאדם להגיע לגביהם לשלום עם עצמו. זה קורה בכל גיל, אבל עם השנים זה מצטבר... שמתי את השאלה במרכאות - כי ראיתי שאינך מעוניינת לחשוף את זה - ורצונו של אדם - כבודו. הייתי מציעה לשקול לא לזלזל בקונפליקטים של אחרים. אנשים מגיעים לקונפליקטים קשים מאוד בינם לבין עצמם. לא הגבתי ל - 4 - כי אני מעוניינת לקחת את הדיון שיזמתי אל התחום שבין אדם לבין עצמו. את יכולה לבחור להתרגז (אני מניחה, שזה בגלל שיש לך דעה ברורה עד כדי קיצוניות) ואת יכולה לבחור ללכת עם הדיון שיזמתי. את יכולה גם לבחור להתעלם ממנו ואו ממני. אני לא אבחר באופציה של להיעלב. מאחלת לך שלום אמיתי עמוק וכן עם עצמך.

 

[נוגעת, לא נוגעת]

נ.ב.

שימוש מופרז באינטרנט זה סוג של בריחה, כמו שינה מרובה מידיי - וזה תמיד סימפטום של משהו אחר.

 

[מבעבעת]

../images/Emo26.gif הנמשל ../images/Emo36.gif

נוגעת, שלום. את נתת להבין שכאשר אדם מוותר על משהו מהותי בחייו, יתכן וזה דוחף אותו להתמכרות לאינטרנט. ואני אומרת כקונטרה: לכולנו יש ויתורים. גם לאלה שמכורים וגם לאלה שלא יודעים מה זה מקלדת. יתכן וזה חלק מהגורמים, אך זה לא משהו גורף בכל אופן. ויתורים מונומנטליים הם לא נחלה רק של השורצים ברשת. זה כל מה שהתכוונתי להגיד. מכורה הייתי ולא ידעתי. האוהבים שלי עזרו לי להתפקח ולהתרחק. כמו כן, גם הפורום הזה נתן לי הרבה כח. אני כבר הרבה זמן לא מכורה. לעניין נגיעה אישית. אני לא לוקחת שום דבר שקורה באינטרנט ביני לבין וירטואליים כ´אישי´. אני מאמינה בדרך הזו וגם דוגלת בו. וממליצה כנ"ל לכל מי שקורה שורות אלה. התיחסתי לנושא שהעלית ללא קשר ליחס האישי שלי לויתורים או להתמכרות. מקוה שדברי היו בהירים יותר ולא גרמו לערפול כבד יותר, מבעבעת