כאן ניק בדוי
New member
שאלה סבוכה
בעלי ואני כמעט ולא מקיימים יחסי מין. אנחנו מאד מאד אוהבים אחד את השנייה, יש בינינו שותפות מופלאה וזוגיות כמעט מושלמת. כמעט - בגלל התדירות הנמוכה של יחסי המין. לא ארחיב על כך את הדיבור אבל הבעיות בעניין נובעות ממני. היו לי בעיות בריאותיות בתחום וגם בעיות נפשיות רבות שסבבו סביב הנושא של יחסי המין. לבעלי יש תיאבון מיני רגיל ובריא לאדם צעיר בגילו ובעבר יצא שהרבה פעמים ממש הכרחתי את עצמי למענו ושכבתי איתו (או שיזמתי כל אקט אחר) רק בשביל הסיפוק שלו. אומנם אני לא סובלת בד"כ אבל הרבה פעמים אני לא יכולה להמשיך כי האקט מעלה בי תחושות עזות שקשורות באירועים מהעבר ולכן אני כבר גם לא כל כך מנסה. אני נמצאת בטיפול וגם בעלי ואני שוקלת גם האם כדאי לגשת לטיפול זוגי. אנחנו משוחחים על הנושא הרבה בינינו והוא אומר שהוא אוהב אותי בכל ליבו ושעם כל החשיבות שביחסי המין - הזוגיות שלנו והחברות שלנו הן אלו שמשמעותיות ביותר עבורו ושזה קורבן שהוא מוכן להקריב. אבל אני ממש ניקרעת מבפנים כי אני מרגישה שאני מונעת מהאדם האהוב עלי ביותר צורך חשוב ומשמעותי עבורו. פעמים רבות אני מרגישה שהוא מתוסכל - אפילו אם הוא אומר שזה שולי עבורו וזה נראה לי ממש טבעי להיות מתוסכל במצבו. לפעמים נשמה לי שווקא בגלל שאני כל כך אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו הכי טוב כדאי לי "לשחרר" אותו שיוכל לחוות מערכת יחסים נורמלית שכוללת גם יחסי מין. נשמע משוגע? אינפנטילי? מה עושים?
בעלי ואני כמעט ולא מקיימים יחסי מין. אנחנו מאד מאד אוהבים אחד את השנייה, יש בינינו שותפות מופלאה וזוגיות כמעט מושלמת. כמעט - בגלל התדירות הנמוכה של יחסי המין. לא ארחיב על כך את הדיבור אבל הבעיות בעניין נובעות ממני. היו לי בעיות בריאותיות בתחום וגם בעיות נפשיות רבות שסבבו סביב הנושא של יחסי המין. לבעלי יש תיאבון מיני רגיל ובריא לאדם צעיר בגילו ובעבר יצא שהרבה פעמים ממש הכרחתי את עצמי למענו ושכבתי איתו (או שיזמתי כל אקט אחר) רק בשביל הסיפוק שלו. אומנם אני לא סובלת בד"כ אבל הרבה פעמים אני לא יכולה להמשיך כי האקט מעלה בי תחושות עזות שקשורות באירועים מהעבר ולכן אני כבר גם לא כל כך מנסה. אני נמצאת בטיפול וגם בעלי ואני שוקלת גם האם כדאי לגשת לטיפול זוגי. אנחנו משוחחים על הנושא הרבה בינינו והוא אומר שהוא אוהב אותי בכל ליבו ושעם כל החשיבות שביחסי המין - הזוגיות שלנו והחברות שלנו הן אלו שמשמעותיות ביותר עבורו ושזה קורבן שהוא מוכן להקריב. אבל אני ממש ניקרעת מבפנים כי אני מרגישה שאני מונעת מהאדם האהוב עלי ביותר צורך חשוב ומשמעותי עבורו. פעמים רבות אני מרגישה שהוא מתוסכל - אפילו אם הוא אומר שזה שולי עבורו וזה נראה לי ממש טבעי להיות מתוסכל במצבו. לפעמים נשמה לי שווקא בגלל שאני כל כך אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו הכי טוב כדאי לי "לשחרר" אותו שיוכל לחוות מערכת יחסים נורמלית שכוללת גם יחסי מין. נשמע משוגע? אינפנטילי? מה עושים?