סכסוכים אירידנטיים
ישנם הרבה לאומים ששואפים לאירידנטה מדינית. הבאסקים בספרד אותם הזכרת, הכורדים בתורכיה, גם הצ'צ'נים ברוסיה. בעוד שמחאת הפלשתינאים זוכה לתהודה בינלאומית רבה, העולם שכח מהבאסקים, את הכורדים הוא מעולם לא העלה על סדר היום, והצורך הרוסי בנפט הצ'צ'ני משתיק מעט המלחמה שם (שרוסיה היתה משוכנעת שניצחה בה ב96, והופס, כיום הם שוב מתמודדים עם אותה הבעיה). העוינות בין הפלמים לצרפתים או בין האנגלים לצרפתים בקנדה היא כאין וכאפס לעומת העוינות בינינו לבין הפלשתינאים, אין לנו שום סיכוי למחוק את חשבון הדמים הארוך ואת השנאה ההדדית, שמוזנת גם מקנאות לאומית ודתית. על מנת לשבור את האויב יש להשתמש באמצעים בלתי מוסריים, לא אכפת לי עם עצם העובדה שהם בלתי מוסריים כמו מעצם העובדה שכוחות נאט"ו לא בחלו להתערב בנעשה בקוסובו למשל, מפריע לי שהעולם החרים את דרא"פ כשזו הנהיגה משטר לא-שיוויוני (שכן זכה לתהודה בינלאומית כמו זה הפלשתינאי), מפריע לי שארה"ב תפסיק את משלוחי הנשק (שהצילו אותנו ביום כיפור), תפסיק לשלוח לנו שלושה מילארד ש"ח בשנה, ועד כהנה וכהנה רעות כלכליות ומדיניות שיבואו עלינו, עד כדי חורבן, במקרה של מימוש הפתרון שאתה מציע. אסכם ואגיד, שבתנאים הקיימים כיום בעולם, בו מדינת ישראל היא חלק ממנו, בו יש למדינת ישראל מגבלות כח, אין באפשרותה (לא כי יש לה מגבלות פיזיות או צבאיות) לשבור את האויב. אגב, גם אם נשבור את האויב, כעבור 20 שנה (כפי שקרה בצ'צ'ניה כעבור 3 שנים בלבד) תתעורר שוב הבעיה, וישראל תמצא את עצמה במיעוט הרבה יותר מוחלט. אי אפשר לשבור אותם פעם אחת, צריך לשבור אותם באופן מתמיד במשך עשרות שנים על מנת למנוע מהם השתלטות, זה לא מצב שישראל יכולה להתקיים בו, מבחינה צבאית, מבחינה מדינית, מבחינה כלכלית ומבחינה מוסרית.
