שאלה נוספת..

liat129

New member
שאלה נוספת..

כמה מכם הגיעו לחו"ל בעקבות עבודה לזמן מוגדר, בלי מחשבות על הגירה או עזיבה לתקופה ארוכה יותר, ואחרי תום התקופה (או במהלכה) שינו את דעותיהם, והחליטו להאריך את השהות, ולחזור לארץ רק בעוד כמה שנים? אני יכולה להעיד על עצמנו שאנחנו נמצאים כרגע במחשבות כאלו. אנו הגענו לתקופה מאוד מוגדת. לפני המעבר כשעוד גרנו בארץ, לא עלה על דעתינו לעזוב את הארץ, בטח לא לתקופה מאוד ארוכה. בזמן האחרון (בגלל כל מיני שינויים בעבודה) עמדנו לפני החלטה אם במידה והפרוייקט ייסתיים לפני הזמן המתוכנן, האם עלינו לחזור לארץ או להמשיך לגור עוד כמה שנים בחו"ל. אנחנו עדיין לא החלטנו, אבל בהחלט יותר בעד הכיוון של לא לחזור לארץ עכשיו.. מה דעתכם?
 
צוחקים צוחקים אבל

אנחנו מכירים אישית לא מעט אנשים שבפירוש באו לשנתיים לפוסט ואולי יחזרו כשהילדים יסיימו את הקולג'...
 

Guy K

New member
אני בכלל באתי לשלושה חודשים

כדי להסדיר את האזרחות שלי, ואיכשהוא מצאתי את עצמי כאן שנה - ועושה רושם שזה יהפוך להרבה יותר מזה.
 

depechemode

New member
באתי לפה לטיול אחרי צבא לנקות

קצת את הראש, תכננתי עם חברים שלי שאיך שהם משתחררים אנחנו עושים מסע coast to coast.. שנתיים וחצי מאז.. אני פה, עוד לא ביקרתי בארץ פעם אחת, הם לא באו לכאן ואני לא רואה את עצמי חוזר לארץ בתקופה הקרובה האבסורד זה שהשארתי בארץ חברה, חשבון בנק, וסלקום פתוח! מזל שאת הפלסטיקים גזרתי בשדה..
 

depechemode

New member
כמו שכבר אמרו פה מיכל

החיים פה כל כך נוחים שזה גובל בפשע קשה להסביר... אבל זה כמו חופשה, הדאגות הכי גדולות שלי זה אם אני אצטרך לעמוד יותר מדקה בתור לסטארבקס בבוקר. החיים פה נוחים(!), קלים, שלווים, רגועים,יפים, שקטים אז נכון שיש דברים שאני מאוד מתגעגע אליהם בארץ ..אבל עושים את החישוב של מה עדיף, ושלווה פנימית ולקום בבוקר עם חיוך שווה יותר מהכל לפחות לי
 

michal shi

New member
...well

i guess i haven't been here (in this country) long enough to give you a proper, researched response, but i have been living outside of israel for almost 6 years now, and i can tell you that what is 'getting in the way' of me enjoying myself here is the fact that i know i want to live my life in israel and the fact that i'm kind of sick of living my life surrounded by people who to me seem shallow and superficial. i miss being surrounded by people who i can associate with. and before you ask, the reason i am here (and not in israel) is because my american boyfriend is going to study here. we are planning to go back after he has finished, but that still seems too far away
 

liat129

New member
../images/Emo2.gif מה באמת לא ביקרת בארץ

שנתיים וחצי?? איך אפשר?? אני לא ראיתי את המשפחה מעל חצי שנה, בפסח אני נוסעת לביקור ואני ממש סופרת את השעות! למה לא נסעת לביקור וחזרת שוב?
 

depechemode

New member
זו ממש טלנובלה

שנה ראשונה לא הייתי חוקי כך שלא יכולתי לעזוב, אין לי כל כך למה לחזור האמת..אני חושב שאני ארגיש אאוטסידר. קשה לי להסביר
 

ליילה

New member
אני מאוד מזדהה עם תחושת

האואטסיידר שאתה מדבר עליה... אני נמצאת פה כבר חצי שנה, ואני נוסעת עוד חודש לביקור ראשון בארץ. לא ייאמן אבל עם כל הגעגועים וכל הרצון לחזור קצת הבייתה, אני ממש בלחץ מזה. יש לי מין תחושה שעברתי פה בחצי שנה הזו שינוי מאוד גדול, שאפילו אני לא ממש מבינה אותו, ואראה אותו באמת רק כשאגיע לארץ ותהיה לי נקודת התייחסות, ואני מפחדת שלא אמצא את עצמי שם עכשיו. מכל האנשים שדיברתי איתם , כולם מגדירים את הביקורים בארץ, כסוג של הלם, לפחות בהתחלה שלהם, סוג של רעידת אדמה... אני היום אחרת, חייתי במקום אחר, שונה מאוד מהחיים התל אביבים שלי, השתניתי, אבל כל האנשים הקרובים אלי, משפחה וחברים, לא ממש מודעים לזה, הם המשיכו את שיגרת החיים הרגילה שלהם - איך הם יתייחסו אלי כשאני אחזור אחרת? אולי הם ימשיכו להתייחס אלי כמו קודם, ואז זה כבר לא מתאים למי שאני עכשיו, אולי הם לא יוכלו להבין את השינוי וזה יגרום ריחוק, אולי כל מערכות היחסים שיש לי בארץ ישתנו עכשיו... אני יודעת שזה נשמע קצת מתפלסף מדי, וגם קצת לחוץ והיסטרי, ויכול להיות שאני אגיע לארץ, והכל יהיה בדיוק אותו דבר, אני אנוח קצת, אתחתן קצת
ואחזור לכאן, ושום דבר נורא לא יקרה בדרך.... אבל כרגע, המחשבה על הנסיעה לארץ קצת מפחידה אותי....
 

depechemode

New member
אני חושש שכשאני אחזור לארץ

אני אבין כמה "אמריקאי" הפכתי וכמה שאני ארגיש לבד (הרי כולם המשיכו בשגרת חייהם ואני כאילו חזרתי מכומה, אלא שלא הייתי בתרדמת.. חייתי, והרבה! אבל אף אחד לא יוכל להבין.. השתניתי.. זה ברור, אני לא יודע אם האנשים הקרובים אליי יזהו את השינויים כמו שישפטו או יקבעו שאני כבר לא אותו אדם..
 
דומה אך שונה

כשגרנו בארץ חברה שלנו נסעה לטיול במזרח של שנה וכשהיא חזרה היה לה מאוד קשה להבין איך הכל נשאר אותו דבר. היא הרגישה שהיא השתנתה וציפתה לחזור למציאות אחרת.... כמה שזה כאב לה.... אם אנחנו נחזור זה בטח יהיה דומה, וחבל.
 
מה זה מוכר!!

גם אני כשחזרתי אחרי טיול של שנה במיזרח הסתובבתי ברחובות ולא ממש הבנתי אפה אני נימצאת .ומי אלה כל האנשים האלו,למה הם צועקים? הרבה זמן ריחפתי לי בחלל עד שנגעתי בקרקע וחזרתי לחיי השיגרה.
 

liat129

New member
אוי, ממש מה שאני מרגישה..

אני נוסעת עוד 10 ימים לארץ לאחר יותר מחצי שנה שלא הייתי שם,ומצד אחד אני מאוד מתרגשת וגם מאוד מפחדת.. אחרי ההבנה שעליה דיברתי בשרשור הזה (כמה מהר הבנו שאולי לא נחזור ממש מיד לארץ, אם כי לא נישאר בסין אלא במקום אחר), די מפחיד אותי לחזור לארץ שלי ולגלות באמת שאני צודקת.. שאין למה לחזור כל כך מהר (רק בעוד כמה שנים).. מעבר לזה, כמו שאמרת, אני גם השתניתי בתקופה פה, ואני מקווה לא להרגיש זרה בביתי שלי (והכוונה היא בארץ, לא ממש במשפחה). הפחד הוא יותר להיפגש עם החברים ולגלות שינוי ביחסים, כי מהמשפחה אין לי ממש דאגות..
מצד שני, רק המחשבה על הלחם עם קוטג' ומלפפון חמוץ שאני יאכל, והקפה המשובח שאני סוף סוף אשתה במקביל לעוגת הגבינה בצד (טוב קצת נסחפתי..), מורידים לי את הדאגות ומעלים לי את החיוך..
 
כרגיל

אני מדגיש... אני לא מעביר ביקורת על אף אחד, לא יורד על אף אחד ובטח לא מתכוון לפגוע באף אחד.... Having said that... החומריות שלנו שוברת שיאים... הקוטג' והמלפפון חמוץ במקרה שלך, השווארמה במקרה שלי מנצחים את האנשים שהסתובבנו סביבם
 

michal shi

New member
i can't argue with any of you, BUT

i just also want to bring the other side of the coin here and say that as someone who has been out of israel for 6 years, i never felt any of what you are talking about, my friendships are all still very much there and strong (although, obvisouly not the same) and i never feel totally foreign or like i don't belong (and i have been going back a lot). maybe it's all in your (our) heads?... zehu
x
 
כמו הרבה מהישראלים פה.

נישלחנו לתקופה של 3 שנים. ובכל פעם זה התארך לעוד שבוע עוד חודש עוד שנה. ו הופ, חלפו להם 9 שנים!! א ב ל -עד כמה שזה מוזר, ככל שהזמן עובר במקום להיות קשורים למקום, באים הגעגועים.אנו מרגישים יותר ויותר לא שייכים. למרות שממש כיף פה, יש לנו חברים, אירועים,ונעים פה.(בעיקר שקט) משהו מבפנים קורא לנו לחזור. והנה זה בא-אנו חוזרים בקיץ לארץ.!! ולפעמים בזמן שיחה מבלי לשים לב אנו מתווכחים בנינו איזו מכונית כל אחד יקנה כשנחזור לכאן שוב.!!!
 
אנחנו רק הגענו...

אבל אני חייבת להודות שלמרות שאין לנו כוונות להשאר בחול. אני לא חוזרת לארץ אם אין לי עבודה במקצוע שאני עוברת הכשרה אליו במשך 10 שנים!!! ככה שזה תנאי מינימום, הזמן יגיד אבל אני אשמח לשמוע מה יותר ותיקים חושבים כי אני מביטה על הדרך מההתחלה וההירהורים קיימים..
 
למעלה