לא מכירה מחקרים
אבל דעתי האישית? כן, זה הזמן. אצל הילדים שלי אני מחליטה לפי מידת העניין והסקרנות שילדים אחרים, סביבה עשירה, וכיוב', מעוררים בהם. אני רואה את העניין הולך וגובר, החל מסביבות גיל 9 חודשים. גם יכולת דחיית הסיפוקים הפיזית שלהם הולכת וגדלה. בגיל הזה (של סביבות שנה), אם את דואגת להפגיש אותו עם ילדים אחרים כמעט כל יום, למשך שעה ומשהו, זה יכול להספיק. מאידך, משפחתון, בפרט טוב עם המלצות, יכול להיות סביבה נהדרת לפעוט, לדעתי. גם אינטימי (עם דמות התקשרות זמינה), וגם מעשיר ומגרה. אם אין בעיה כספית, אז אפשר בהחלט מסגרת של 4-5 שעות ביום, ואז יש לו עדיין המון המון בית. עלי זו האפשרות המועדפת. הגיל הכי מאוחר, שבעיני זה כבר בעייתי שמעבר לו ילד לא יהיה בגן: גיל שנתיים וחצי - שלוש. בגילאים הללו (וזה תלוי התפתחות הילד), האינטראקציה החברתית הופכת חשובה ומרכזית עבור הילדים. הם מסוגלים למשחק ביחד (ולא רק למשחק מקביל), לניהול שיחות, וזה מה שהם מתעניינים בו. הם לומדים גם להתנהל בקבוצה גדולה יותר. לכן, בסביבות גיל שלוש ומשהו, לטעמי, משפחתון כבר פחות מתאים, אפילו אם הגננת טובה. בגיל הזה, אינטראקציה בין בנים שונה כבר מאינטראקציה בין בנות, יש בחירות על סמך כימיה אישית, ויש למידה של דינמיקת היחסים בקבוצה. מגוון ילדים מאפשר התנסויות שונות של יחסים חברתיים. בגילאי 4-6 (טרום-חובה וחובה) חברת הילדים היא הנושא המרכזי המעסיק אותם. הרצון להשתייך, לתפוס מקום מרכזי בקבוצה, הופך מרכזי. עוד לפני כן, חשוב שהילד יפתח מיומנויות חברתיות הן באחד על אחד, והן בקבוצות קטנות, בכדי שיוכל להשתמש בהן לרכוש חברים ולהשתלב בקבוצת ה 4-6. כמובן, כל זה בהנחה שאת מאלה שיש להן כח, כך שסדר יום, למידה והתנסות בסיסית, וחשיפה לגירויים את נותנת לו בבית בן כה וכה.
