שאלה משחררת...

שאלה משחררת...

אמא שלי נפטרה לפני 4 שנים ואני מרגיש מטופש לעמוד מול הקבר שלה, הייתי שם אולי 5 פעמים בארבע שנים האלה וגם בפעמים שהלכתי הרגשתי מגוחך. אני מפגר? משהו לא בסדר איתי ?למה אני לא יכול ללכת ולעמוד שם כמו כולם? תגידו מה שאתם רוצים כי אני צריך להעיף את המחשבה הזאת מהראש שלי.
 

nypx

New member
השחרור..............

או שאלת את שאלת השאלות אני חושב (מפגר , לא בסדר? , אתה יודע שאני הולך אני לא חושב על כלום מדליק את הנר ,שוטף את האבן הלבנה הזאת ,הכבדה כל כך, ומת מת להרים אותה "תרתי משמע" ולזרוק אותה לקיבינימאט, אז במקום זה אני שוטף את הקברים שלידה מידי פעם, הבן שלי שאל אותי פעם :"אבא מה עושים כאן?" אמרתי לו שפה אנחנו מבקרים את אימא ,אז הוא היסתכל עליי במבט של "כאילו דה כזה" הבנתי שהוא לא מבין כל כך , אז הוספתי ש:"פה אתה יכול לחשוב להיות ובסוף אתה תבין,ושכל כך תרצה תוכל גם לדבר" , בסרטים זה נראה כל כך מובן שהולכים ומבקרים ומדברים ,אבל אני חושב שרק הנשים מוציאות את כל מה שיש להם שם, לא יודע למה אבל ככה זה (בעצם יודע אבל למה לי לסבך אותך עוד ) אבל אני יכול לתת לך עצה : קח דף ועט ותרשום מין נאום כזה (זאת לא המילה -נאום-אבל לא מצאתי אחרת) של מחשבות רגשות מה שבא לך ואז תקריא לה את זה וספר לה מה אתה מרגיש דרך הכתב ,תקפל אותו מהר מהר שלא תתחרט ושים בארנק,ושתלך לשם תקריא את זה ואז מה שהרגשת שכתבת יצא החוצה ,כי שמגיעים לבית הנשמות שוכחים את כל הרגשות שהיו לנו כי הוצאנו בדרך לשם הכל, כמה פעמים קרה לי שנסעתי בטירוף כי כל כך התגעגעתי ושהגעתי עמדתי מול ה...... ולא אמרתי כלום כי לא ידעתי כלום כאילו מין בלוק, אז אני חושב שאתה בסדר ולא מפגר או :" שאולי גם אני מפגר ולא ידעתי " מקוה שעזרתי לך ולו במעט אני
 

liat1953

New member
מחפש אושר, השתחחרר

אינך מגוחך ומותר לך להרגיש כפי שאתה חש גם אלי מקום זה אינו מדבר... בני איתי לאורך כל הדרך כל שניה,כל דקה,כל שעה וכו´ בקיצור ללא הפסקה. אינני רואה צורך לגשת אל האבן הקרה... הוא איתי בתוך ליבי חלק ממני ללא שום מחיצות. אני כל הזמן מדברת איתו ,מתיעצת איתו מתחלקת איתו.... כמו שהיה תמיד.... גם את קולו אני שומעת עמוק בפנים... לדעתי ,אינך צריך ללכת לשם... בטח לא כי-"כולם עושים זאת". היה אתה לאורך כל הדרך עשה מה שעושה לך רק טוב... ומה שעושה אותך מאושר. שבת שלום וכל הטוב שניתן. ליאת
 
קצת לא הבנתי

למה אתה קורא לזה שאלה משחררת אבל בסדר.. כל אחד ומה שמשחרר אותו.. גם לא הבנתי למה אתה חושב שמשהו לא בסדר איתך? אם אתה מרגיש מטופש ומגוחך לעמוד מול המצבה שלה.. אז מה לא ברור לך? שאתה לא כמו כולם? זה מה שמפריע לך? ו..אם חלק מ"כולם" יגידו לך שזה קורה גם להם תרגיש שאתה בסדר? אה.. טוב. אז אני אגיד אם זה עוזר לך.. גם אני מרגישה ככה.. ברוב הפעמים שאני שם. ועדיין אני לא מבינה מה מפריע לך? ראית איך אנשים מתפללים ונוגעים באבני הכותל? אז אם אני לא מרגישה ככה, זה אומר משהו על הבסדריות שלי? אתה יודע איך מקומות אחרים מרגשים אותי? ולא מזיזים לאף אחד אחר.. איזה אושר אתה מחפש, אם אתה כועס על עצמך, שאתה לא יכול להיות כמו כולם? או שבכלל לא הבנתי ואני כבר מצטערת על התגובה.. אחת מהצד
 

nypx

New member
אני פשוט לא יכול להיתאפק .....וחייב

לשאול את השאלה הזאת: קודם כל מי שרגיש מידי שלא ימשיך,,,,,,, (אני גם לא הייתי ממשיך אבל חייב לשאול) אז ....................... מה היה עדיף? לשרוף את הגופות ? להשליך לים? לשמור את האפר? אז נכון רובנו לפעמים לא מרגישים כלום אז מה זה אומר? שלא צריך בית קברות? אני לא כל כך יודע מה לומר שלא צריך ללכת? אני לא חושב אפילו על לא ללכת אפילו שאני לא מרגיש אז לפעמים זה חזק ולפעמים לא אבל שזה קורה אז ...... אין לי מילים אפילו לתאר את התחושה בדרך כלל זה קורה שיש הרבה אנשים ואז העוצמות הם כל כך חזקות שאי אפשר לעמוד בפניהם והתחושה אה התחושה טוב אני לא ימשיך מעבר לזה אולי מישהו אחר יוכל אבל אני רוצה רק לומר לך: תודה שהעלית את הנושא הזה אני חושב שהוא מאד חשוב אני
 
טוב.. זה לא בריא להתאפק

אז טוב שאמרת. כן..אז לא התכוונתי שלא צריך בתי קברות. ולו מהסיבה הטכנית של..מה לעשות עם ה... ואת דעתי, שרוב בתי הקברות בארץ לא מכבדים את המת ואת קרוביו, כבר אמרתי כמה פעמים. ואם אתה ממש רוצה להתעצבן, אז תשים לב לקברים של התינוקות... קוראים לזה חצי שורה... וככה זה גם נראה.. כן. צריך שיהיה איפה לקבור. וצריך שיהיה מקום, למי שזה חשוב לו, שיבוא להתייחד ולהיות עם היקר שלו. לי.. וזו ההרגשה הפרטית שלי, הקבר לא עושה את זה. זה לא המקום שבו אני מרגישה יותר קרובה אליהם. יש את מה שנמצא בפנים. ויש את המקומות והרגעים שבהם אני מרגישה את הנוכחות שלהם. וזה לא בבית הקברות. גם לא באזכרות. וגם נראה לי בסדר אם מישהו בוחר לשרוף ולפזר את האפר, במקום שאומר משהו לזה שמת, או לזה שנשאר בחיים. לשמור את האפר בצנצנת בבית.. הממ.. לא כוס הקפה שלי. בקיצור.. כל אחד והדרך שלו. כל אחד ומה שהוא מרגיש. אין פה בסדר ולא בסדר. זה מה התכוונתי להגיד.
 

אורי_ח

New member
אני אומר מה אני מרגיש בקשר לזה.

לי יש קשר לחפצים שקשורים ביואב: שברייה סורית, פינג´ן (שבמקור קיבל מסבתא), קלטת אודיו אחת, מחברת שירי ילדות. כל כך מעט דברים שדווקא בגלל זה הם שווים לי הרבה. ובנוסף יש לי חלקת קבר ללכת אליה, ולוח שיש, שאם אף אחד לא בסביבה, אז אני מתרפק עליו וחש את הקרירות שלו מול הלחי החמה שלי וככה זה הכי קרוב שאני יכול להרגיש את אהובי. ואני בכלל הייתי רוצה שיעשו עם הגוף שלי מה שטוב לבני אדם אחרים (בשביל זה לי בארנק כרטיס "אדי") ויותר טוב שישרפו אחר כך מה שנשאר. אורי
 
הבעיה שלי היא....

בקשר לשאלה המשחררת, חשבתי על זה שאני לא הולך לשם ואין לי למי לומר את זה בלי שהוא יסתכל עלי מוזר בחיים שלי. אז הייתי צריך לדעת אם זה קורא אצל עוד אנשים .
 
למעלה