אכזריות טהורה!
לא הייתי אומר לך כך בפרצוף, אבל אם את כבר שואלת, זו התשובה. אסור לצער ולהכאיב לשום בעל חי, חוץ ממה שצער בעלי חיים הוא אסור מן התורה - הרי שהדבר מראה יותר על רשעות ומידות מושחתתות. חד משמעי. תארי לעצמך שהיו מסתובבים בעולם יצורים ענקיים פי מאה מאיתנו, והיו מתכופפים אלייך וקוטעים לך אצבע אחר אצבע וצופים בייסורים שלך "ומתמוגגים מנחת למראה הזה"... כך גם המקק חסר-הישע הזה, שלא פשע ולא חטא, יש לו רגשות כמו שלנו, חש את כאביו למרות שאיננו שומעים אותו בוכה, הוא חפץ וזכאי לחיות בנחת בעולמו, ואת פשוט מתעללת בו להנאתך! מה זה אם לא אכזריות? רחמנות אולי? לצערנו, כולנו נקלעים לעיתים למצב כזה שבו אנו מוכרחים לקטול חרקים ביתיים, אבל עושים זאת בלית ברירה, בכאב, ומשתדלים להכאיב לו כמה שפחות, שימות מיד ולא נצטרך לצער אותו כה הרבה. אבל מכאן ועד ליהנות מייסוריו - הדרך ארוכה. זו אכזריות מחרידה, ואם להתנסח בחומרה, זה רצח בדם קר. תסלחי לי שהגבתי לשאלתך.
