שאלה מעניינת.

מסכים עם רוב אלה שכתבו כאן לפני

אני פשוט מאוד נהנה מהאימונים. אני מזמן לא מתאמן רק כדי ללמוד להגן על עצמי. היום באימון למשל תירגלנו עבודה עם חרב (כפי שאתה זוכר
). אין שום קשר בימינו בין עבודה עם חרב לבין שיכלול יכולת ההגנה העצמית. אם אני אקלע לקרב ברחוב ואצא ממנו בשלום, הדבר האחרון שאני ארגיש יהיה תיסכול. מה שכן, אני אבדוק איך נקלעתי לאירוע בו הייתי צריך להילחם, ואיך הייתי יכול להימנע מזה (קרב רחוב יכול להשבית אותי מאימונים לתקופה ארוכה, וזה יבאס אותי לאללה). בסופו של דבר אנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים ונהנים לעשות. לא הייתי מתאמן כל השנים האלה ורואה את עצמי ממשיך להתאמן עד 120 אם הייתי סובל מזה. לא ככה? למרות כל מה שכתבתי לעיל, אני חושב שיכולת ההגנה העצמית של מי שמתאמן (כל אחד ואמנות הלחימה בה הוא עוסק, בלי קשר לכך שיש א"ל שמכוונות ישירות להגנה עצמית, ושיש כאלה שהרבה פחות) גבוהה יותר אילולא התאמן. רן.
 
זה דומה לכל דבר שאנו מתמידים בו

לדעתי. לא הייתי למשל יוצא לריצות ארוכות רק כדי לשמור על עצמי ממחלות לב אלמלא הייתי מאוד נהנה מריצות כאלה. אנחנו מתחילים מסיבות כאלה, אבל נשארים ומתמידים בגלל סיבות אחרות לדעתי.
 
למעלה