אכן שאלה טובה,
אולי זה ישמע מעליב, מצטער, אבל אני מרגיש שאני לא ארשה לעצמי לצאת עם מגמגמת, אולי זה קצת מרושע, אבל מבחינתי זה כמו להוכיח לעצמי שלא הסתדרתי בעולם הגדול למרות הגמגום. הרגשתי כך גם בהתבגרותי וגם עכשיו. לא שהגמגום הוא משהו רע שאני לא מסוגל לקבל אותו אצל בת הזוג, אלא שלי תמיד תהיה המחשבה הזו האם זו בחירה שנעשתה רק בגלל שאני לא יכולתי באמת למצוא אהבה, והמחשבה הזו תשב שם ותציק לי תמיד. אבל מצד שני, כל מה שרשמתי מתבטל אם תהיה כימיה מושלמת בינינו. כי בסוף זה מה שקובע. גמגום או לא, בסוף מה שקובע הוא הניצוץ הזה של אנרגיות בין אנשים, בין אם זה חברים או אהבות. חברים נוצרים לפעמים מתוך אינטרסים,יש לי כמה כאלו. אבל חברים אמיתיים נוצרים בגלל חיבור אמיתי ולא כלכך ברור,יש גם כמה כאלו. אהבות נוצרות לפעמים מתוך סתם בדידות ואינטרסים ללילה אחד, יש לי כמה כאלו. אבל אהבות אמיתיות נוצרות מתוך הנפש בהרגשה עילאית אינסופית, היו רק שתיים. (פעם שלישית גלידה?... או טבעת?). רות סוף.