באר שבע. יש עיר כזאת
שאלה מסקרנת (מרגלית)
לא יודע אם זה כך בכל הערים שהחברה פועלת בהם אבל מדוע תחנות המוצא של מרגלית לא נמצאות בתחנות המרכזיות? בתמח"ת בתל אביב לא ראיתי אותם אלא רק בלוינסקי אם אני לא טועה. ברמלה התחנה שלהם מול השוק ולא במרכזית. ונדמה לי שהם מפעילים גם בקו לאשדוד אבל בתחנת הסיטי לא ראיתי שום מידע עליהם
באר שבע. יש עיר כזאת
באר שבע. יש עיר כזאת שלושה חודשים נמשכת שביתת נהגי התחבורה הציבורית בבאר שבע, ואף אחד לא מקים קול זעקה. בתל אביב שביתה כזו לא היתה מחזיקה 3 ימים שלומי דונר יותר מ-200 אלף איש גרים בבאר שבע. עוד 100 אלף איש גרים ביישובים שונים שבאר שבע משמשת כעיר הגדולה שלהם. 300 אלף איש בסך הכל באזור הנגב. זה לא מעט, אבל מסתבר שאף אחד לא סופר אותם, אחרת אין הסבר אחר מתקבל על הדעת כיצד זה שכבר 3 חודשים אין תחבורה ציבורית מסודרת בבירת הנגב. הכל התחיל לאחר שהנהגים של חברת מטרודן, המפעילה את האוטובוסים בעיר, ביקשו מההנהלה הסכם קיבוצי ותנאי עבודה טובים יותר. ההנהלה סירבה, ובעקבות זאת ההסתדרות נכנסה לתמונה והנהגים פרצו בשביתה. מאז חיי תושבי העיר שנקקים לשירותי התחבורה הציבורית (ויש רבים כאלה) הפכו ליקרים וקשים הרבה יותר. עכשיו תארו לכם את גוש בלי אוטובוסים במשך שלושה חודשים. אין סיכוי, נכון? אפילו לא לשלושה ימים. אבל באר שבע? שיסתדרו לבד. זה לא מעניין את שר האוצר, לא את ראש הממשלה, ולמרבה הצער נראה שגם שר התחבורה, מאיר שטרית, שאמור לפתור את הבעיה - לא משקיע מאמצים רבים בכך. רק השבוע, בשקט בשקט, ביטל משרד התחבורה את צו ההרחבה למוניות שירות בבאר-שבע תמורת 4 שקלים לנסיעה, שהקל על שירותי התחבורה הציבורית בעיר. זאת למרות ששביתת הנהגים נמשכת, ושירות האוטובוסים החלקי במהלך היום של הנהגים ששברו שביתה, מסתיים ב-18:00. יש שיאמרו, ניסינו לעשות משהו. שר החוץ, סילבן שלום, בעל עבר דרומי, העלה לפני כחודשיים בישיבת הממשלה את נושא השביתה. "לא ייתכן שבעקבות השביתה, 300 אלף תושבי באר שבע והסביבה ייפגעו", אמר. ראש הממשלה, אריאל שרון, הנחה בתגובה את שר התחבורה לבחון מתן מענה מיידי לעניין. מאז עברו כאמור חודשיים - ובבאר שבע עולם כמנהגו נוהג (חוץ מהנהגים). אז המענה המיידי לא הגיע, וגם לא נראה באופק. הבעיה היא שהאוכלוסייה שמשתמשת באוטובוסים היא אוכלוסייה חלשה: סטודנטים שנוסעים לאוניברסיטה, מובטלים שנוסעים ללשכה, זקנים שנוסעים לקופת חולים. אין להם כוח, זמן ומשאבים להרים קול צעקה. הבעיה השנייה היא שמדובר בבאר שבע - עיר דרומית שאף אחד לא ממש סופר אותה. כבר הסכמנו שבגוש דן זה לא היה קורה? ומה עם נבחרי הציבור? עמיר פרץ עסוק בלהגן על מלצרים ועל הנהגים (הסטודנטים במילא לא יתפקדו להסתדרות), קולו של ראש העירייה, יעקב טרנר, לא נשמע, ומשרד התחבורה לא ממהר למצוא פתרון. מסקנה: תושבי באר שבע צריכים מישהי דוגמת ויקי כנפו שתתחיל לצעוד לירושלים, ללשכת שר התחבורה, ותעשה להם יחסי ציבור ורעש תקשורתי, ותדאג שכבר ימצאו פתרון לסכסוך שנעשה על גבם. רק ככה, מסתבר, זה עובד אצלנו.
