שאלה מורכבת מעט...
בספר על הצבאות הצרפתיים בזמן מלחמת מאת השנים (FRENCH ARMIES OF THE HUNDRED YEARS WAR 1337-1553 בהוצאת OSPREY-MILITARY PUBLICATIONS) נאמר בפרק שעוסק בחיילים שכירים (HIRED COMPANIES): In general, those men directly involved in the struggle against the English took a more practical attitude towards warfare. Many swore 'Brotherhood of arms' with various coleagues. these could be contracts of service or of mutual support either for a specified period or for life, and sometimes included agreement to share both information and profits from ransoms. Several brotherhoods might establish Alliances or chain of obligation, somtimes resulting in military compagnies of routiers with a corporate name and badge. ראשית כל, אני מצטער מראש שלא תרגמתי את הטקסט, והשיקול שלי להשאירו כמו שהוא היה מחשש שבתירגום אני עלול לשנות את משמעות הדברים אותם אינני מבין... בכל מקרה השאלה שלי היא בעצם מתפרסת על כל הפסקה הזאת אך אני אשתדל למקד אותה- קודם כל, לא הבנתי למה הם נשבעו לאחוות נשק ומי היו אותם אנשים שנשבעו לכך (אבירים, חיילים רגילים)? ולשם מה היו זקוקים אנשים אלו לאחוות? שנית, אם אלו אחוות חבריות אז למה יש בין האנשים הסכמים לתקופות זמן מסויימות ואפילו לכל החיים? למה זה כל כך רשמי? שלישית, איזה מידע הם בדיוק צריכים לשתף? רביעית, למה שאנשים שאותם לוחמים ירצו לשתף אחרים בדמי הכופר להם יזכו? חמישית, האם לוחמים אלו השתייכו לצבא הסדיר? ואם כן אז בעצם יוצא מאין פרדוקס מאוד מוזר- קודם הם שירתו בצבא, אז הם איכשהו השתחררו מהצבא הסדיר באורח פלא ויצרו מאין בריתות שהפכו בסופו של דבר לחבורות מאורגנות וחופשיות של שכירים, ובסופו של דבר אותו המלך אצלו שירתו כחובה נאלץ לשכור אותם בשנית? האין זה כך? ושאלות אלה העלו אצלי עוד שאלה (כן אני איש השאלות או משהו כזה...) באשר לשכירי חרב- איך יכלו אבירים שהיו ואסאלים של פיאודלים מסוימים להפוך לשכירי חרב? (שהרי הם גם כך היו חייבים בשרות כספי למלך) ומה הייתה הענישה על אביר כזה (או אף צמית) שברח מהתחיבויותיו ועזב עם שכירי החרב? תודה רבה אבל באמת תודה רבה לכל מי שיטרח לקרוא את כל זה ולענות
(זה באמת לא עבודה קלה)
בספר על הצבאות הצרפתיים בזמן מלחמת מאת השנים (FRENCH ARMIES OF THE HUNDRED YEARS WAR 1337-1553 בהוצאת OSPREY-MILITARY PUBLICATIONS) נאמר בפרק שעוסק בחיילים שכירים (HIRED COMPANIES): In general, those men directly involved in the struggle against the English took a more practical attitude towards warfare. Many swore 'Brotherhood of arms' with various coleagues. these could be contracts of service or of mutual support either for a specified period or for life, and sometimes included agreement to share both information and profits from ransoms. Several brotherhoods might establish Alliances or chain of obligation, somtimes resulting in military compagnies of routiers with a corporate name and badge. ראשית כל, אני מצטער מראש שלא תרגמתי את הטקסט, והשיקול שלי להשאירו כמו שהוא היה מחשש שבתירגום אני עלול לשנות את משמעות הדברים אותם אינני מבין... בכל מקרה השאלה שלי היא בעצם מתפרסת על כל הפסקה הזאת אך אני אשתדל למקד אותה- קודם כל, לא הבנתי למה הם נשבעו לאחוות נשק ומי היו אותם אנשים שנשבעו לכך (אבירים, חיילים רגילים)? ולשם מה היו זקוקים אנשים אלו לאחוות? שנית, אם אלו אחוות חבריות אז למה יש בין האנשים הסכמים לתקופות זמן מסויימות ואפילו לכל החיים? למה זה כל כך רשמי? שלישית, איזה מידע הם בדיוק צריכים לשתף? רביעית, למה שאנשים שאותם לוחמים ירצו לשתף אחרים בדמי הכופר להם יזכו? חמישית, האם לוחמים אלו השתייכו לצבא הסדיר? ואם כן אז בעצם יוצא מאין פרדוקס מאוד מוזר- קודם הם שירתו בצבא, אז הם איכשהו השתחררו מהצבא הסדיר באורח פלא ויצרו מאין בריתות שהפכו בסופו של דבר לחבורות מאורגנות וחופשיות של שכירים, ובסופו של דבר אותו המלך אצלו שירתו כחובה נאלץ לשכור אותם בשנית? האין זה כך? ושאלות אלה העלו אצלי עוד שאלה (כן אני איש השאלות או משהו כזה...) באשר לשכירי חרב- איך יכלו אבירים שהיו ואסאלים של פיאודלים מסוימים להפוך לשכירי חרב? (שהרי הם גם כך היו חייבים בשרות כספי למלך) ומה הייתה הענישה על אביר כזה (או אף צמית) שברח מהתחיבויותיו ועזב עם שכירי החרב? תודה רבה אבל באמת תודה רבה לכל מי שיטרח לקרוא את כל זה ולענות