שאלה מהלב.

[סורנטו]

שאלה מהלב.

מתי אתם לא מוכנים לסלוח למשהוא/י שאהבתם/חבבתם? האם אתם חושבים שלסלוח צריך בכל מקרה אם הצד השני מבקש סליחה? האם זה אכזרי ומראה את אופיו השלילי של מי שלא רוצה לסלוח? יש עד כדי כך אפשרות לפגיעה בלתי נסלחת? כמו מה למשל? קרה לכם שמשהוא/י שהיה לכם קשר איתה, פגעה במכוון או לא ולאחר זמן, ירד האסימון או האבק קצת שקע ביקשה סליחה ולא רציתם לקבל? שאלות למחשבה ותודה על התשובות.

 

[sahar85]

תלוי כמה אוהבים...

ככל שהאהבה יותר גדולה גם הפגיעה. הקב"ה מחמיר עם צדיקים כחוט השערה, לא? אני מאמין שזה אותו דבר... אני בגדול מוכן לסלוח על הכל חוץ מבגידה. לדעתי זה לא יסולח. אך אם אדם אחר שאני מחבב יפגע בי אני כמעט תמיד אסלח (אחרי זמן מסוים, בכל זאת נפגעתי, לא?) אבל אני לא בטוח שאחזור להיות חבר שלו כמו מקודם. וזה גם תלוי איך הוא פגע... מעשה שהיה כך היה... היה לי חבר טוב בישיבה, הכרנו כשאני הייתי בן 16 והוא בן 12, בדיוק הוא עבר טראומה מטורפת במשפחה ואני הייתי לצידו, היינו חברים ממש ממש ממש ממש טובים, אבל היה ביננו הפרש של 4 שנים דבר שמאוד הפריע. זו הייתה חברות טובה נטו, לא מינית ולא מעבר, חבר ממש טוב. עם הזמן התרגלו אנשים שאני והוא חברים. כשהוא התחיל ללמוד בישיבה הוא התחיל ללמוד בישיבה שלנו, ואני הייתי י"ב והוא ט' ואז בכלל אנשים הסתכלו מוזר על החברות ביננו. בכל מקרה, המדריך שלי בישיבה, היה בחור מדהים, הייתי מדבר איתו על הכל (כמעט, רק על המיניות שלי לא...) וממש ממש סמכתי עליו. הוא פנה אלי המון ורצה לדבר עם חבר שלי, לשאול איך הוא מסתדר ואם לא קשה לו וכו', המדריך שלי רדף אחרי חצי שנה (!!!) והציק לי (זה בסדר לדבר איתו? הוא לא יפגע?) בסוף הוא לקח אותו לשיחה ושל אותו: "אתה והוא שכבתם?" חתיכת מנוול אפס חרא.... זה מה שאתה שואל אותו??? לא יכולת לפנות אלי? חוצמזה, מה כ"כ מוזר בחברות כזאת, אז מה אם אנחנו לא באותו גיל? זה אומר שזה חייב להיות מלוכלך? אז זהו, מבחינתי זה בלתי נסלח.... לא פניתי למדריך מהסיבה היחידה שחבר שלי ביקש שאני לא אגש אליו כי אז יוצא שהוא סיפר לי והוא לא אמור היה לספר לי. אגב, אחרי כמה שנים, סיפרתי לחבר מה אני, אחרי חודש הוא הפסיק לדבר איתי.... אנחנו לא מדברים 5 שנים והיינו כמו אחים (אולי יותר) למעלה מארבע שנים וגם זה יקירתי, לא נסלח...

 

[konito]

לדעתי את מפקששת את העניין

לדעתי הוא סלח. אבל לעיתים אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. הדברים נאמרו. לדעתי הוא סלח אך אין לו עניין להמשיך להיות בקשר. אין התאמה ביניכם כידידים. מבחינתו, העניין סגור והוא המשיך הלאה. אני משער שהוא כלל לא מהרהר בנושא. סתם אין לו עוד עניין. נסי לחשוב על חברויות שהיו לך ונגמרו כי פשוט לא היה לך עניין עוד. לדעתי זה המצב כאן.

 

[סורנטו]

לא צריך להחזיר את היחסים בדיוק כפי שהיו אבל

מי שסולח לא מתנהג כך ...מבחינתי לסלוח זה יותר מלהגיד סלחתי. אני טיפוס שלא שומר טינה אלא אם היה מקרה ממש חריג מה גם, שאני טיפה רגישה מידי ולכן מקבלת את מי שמבקש סליחה באופן שונה ואולי תלוי מי האדם, אולי תלוי כמה היה ידיד שלך או כמה אתה רוצה להיות...המרצה לא סלח לי כי הוא עדין בעמדה קשוחה כלפיי, אני לא רוצה לפרט כאן מה בדיוק היה אבל אני לא חושבת שהייתי צריכה תגובה כזו טוב תלוי איך לקח את הדברים וכמה הוא רגיש...בנתיים הוא באנטי ואני מרגישה שעמדתו קשוחה כלפיי ולכן לא חושבת שסלח שאני ממש אויר עבורו וזה מפריע כי הוא מרצה. לפעמים אני חושבת לגשת לדבר ולהסביר ולפעמים לכתוב או להתנצל רק ליישר קו כמרצה סטודנט אבל פוחדת מדחיה... ואגב יש לי סיפור קטן: חברה מאוד טובה שהכרתי לפני 35 שנה, היינו כמו אחיות! חברות קרובות ממש של יום יום ודבק... הייתה תקופה שהתווכחנו המון והיא פגעה בי ובנוסף ניתקה לי את הטלפון תוך שיחה כמה פעמים (משהו שמטריף לי את השכל) וכשהתחננתי והפכתי את עצמי לסמרטוט היא הקשיחה עמדה, ככל שהתחננתי בפניה עמדתה הוקשחה וכך נוצר נתק ולא דיברנו כחמש שנים!!! ובי נשבעתי לא ליצור איתה שום קשר, כדי לשכוח ממנה הפכתי אותה לחברה רעה בתודעה שלי שיהיה לי יותר קל לשחרר אותה וכך היה. אחרי כחמש שנים, טלפון. במפתיע היא הייתה על הקו, הייתי קצת מהוססת אבל חזרנו להיות חברות טובות ברור שזה לא היה בדיוק כפי שהיה כי כבר נזהרתי והכול אבל אנחנו חברות ומתקשרות וקשורות אולי כאן זה אחרת כי הוא מרצה ואני תלמידה, אולי נבהל ממני...אולי שהתחננתי ראה בי קטנה ולא שווה ...אבל לסלוח לא סלח לדעתי כי הוא עדיין מתעלם ועושה לי פרצופים כאילו הרגתי לו משהוא, לפעמים כשאני במצב טוב אני מרגישה שאני הייתי צריכה להפגע ( לא נוח לי לפרט כאן ...). תודה ולילה טוב,

 

[konito]

אני מבין את התסכול, אבל לדעתי אין מה לעשות

את יכולה לעשות ניסיון אחרון של מכתב אם זה עדיין לא נעשה. את עלולה לגלוש לפתטיות אז זהירות. כי שוב, יתכן והוא רואה את הסיטואציה אחרת ויתכן כמובן שהוא לא סלח או סתם אין לו עוד כל עניין ואת סתם טרחנית ומציקה. כולנו עמוסים בסיפורי חברויות שתמו להם. לפעמים אנחנו מנתקים, לפעמים הם. אנחנו לא מתאימים לכולם וכולם אינם מתאימים לנו. אנחנו גם עושים טעויות ואומרים דברים שלא היינו צריכים לומר. אין לנו כל שליטה על התסכול שהצד השני לא מוכן לסלוח או מוכן לסלוח אך לא מוכן להשאר בקשר כי משהו מת. סאגת המרצה תלמיד תגיע לסיומה בקרוב ושניכם תפרדו ולא תתראו עוד לעולם.

 

[סורנטו]

היי קוניטו. ראשית חשבתי משום מה שאתה

בגיל של הבן שלי (26). החלטתי להשאיר את המכתב לסוף כלומר, בסמסטר הבא השבוע-כשנפגש, אנסה להתנהג אליו רגיל-שלום וכו' (כפי שאמרתי הוא כן אמר שלום אחרי שיחת השבר ואני לא עניתי...מגיע לי...אבל הרגשתי קושי) ונראה. אולי הוא בכלל חיכה להתנצלות מצידי, אולי חשב שאני לא ראויה יותר לעזרה אם אני גם מתלוננת ואולי פשוט נגמר לו אחרי זה... תודה ויום טוב,

 

[likud1]

אני פשוט ניתקתי אותו מהחיים שלי,

האקס הקודם שלי פגע בי ברמות הקשות ביותר שיכול להיות. הוא שיקר לי, כנראה מאוד שבגד בי, התכחש יום אחד לקשר והמשיך לשחק עם הלב שלי בשביל הנאות מסוימות. אחרי שהצלחתי לעקל שהוא אדם רע מאוד, התנתקתי ממנו ומאותו הרגע לא הגבתי, עניתי או יצרתי קשר לכל הודעה או טלפון שידעתי שמגיע ממנו. בסופו של דבר, כשהוא לא חדל לנסות ליצור איתי קשר, שלחתי לו הודעה שאם יפנה אליי פעם נוספת אפנה למשטרה ועשיתי כמה שינויים נוספים, בכדי שלא יכול לאתר אותי. אבל כאן מדובר באדם שפגע בי באופן מופלג ולא היה מקום לסליחה, או לשמוע אותו בכלל. בד"כ אני אדם סלחן מאוד ומוכן לקבל התנצלויות, השאלה לאילו רמות מגיעה הפגיעה, אצלי נושא שאין עליו כפרה, הוא פגיעה באמון הבסיסי שלי כאדם.

 

[סורנטו]

כנראה שהסליחה זה לא משהו פשוט כפי שחשבתי, היא

שונה מאדם לאדם, תלוי באופיו, תלוי בסיבה ואולי במידת הנזק והעיתוי... טוב, אצלי הסליחה מעורבת בעינייני רגש ולא פגעתי באופן ישיר אלא נסחפתי ברגשות, הצד השני ידע מה הרגשתי וכשנסחפתי בשיחה איתו והתלוננתי על גישה מסויימת שלו לכלפיי כלומר, זמן שהייתי צריכה ולא נתן לי (כמרצה), עצר אותי וביקש להפסיק את השיחה כי "גלשנו מידי" ומכאן התחננתי לנפשי אך ככל שהתחננתי הקשיח את ליבו... הוא דיבר איתי רגיל בקמפוס ואני "עשיתי" שריר כי נפגעתי שדחה אותי באותה שיחה אבל בדיעבד כשחשבתי על כך הבנתי ,שאולי פגעתי בו בכך שהוא ניסה כל כך לעזור לי (בדרכו ובזמן שלו) ואני עוד מתלוננת (כאילו מאיזה זכות???) ולכן "שבר" את הכלים ולקח צעד אחורה. לפעמים עושים באיפולס (אני לפחות) דברים, בלי לחשוב, מחצינים רגשות ואחר כך חוטפים. לא שלא הערכתי, פיציתי אותו המון על העזרה שלו והוא יודע אבל כנראה שנסחפתי קצת רגשית וזו הייתה דרכו לעצור אותי. אז ירד לי האסימון והבנתי שמבחינתו זלזלתי ברצון שלו והנכונות וראיתי רק את הרצון שלי והצורך שלי באותו רגע וכמובן שאי שביעות רצוני התבטאה באופן לא נחמד של תוכחה למה לי כך ולו/לה כך ...וזה יצר רצף של אמוציות שליליות. מתחרטת!!!! שבוע טוב,

 

[likud1]

למדתי לצערי שככל שאנחנו יותר מתחננים

ומנסים לרצות את הצד השני, הצד השני מרגיש בעוצמה ומקשיח ליבו יותר ויותר. אני חושב שלפעמים כשמניחים לצד השני וגורמים לו להבין שאנחנו הבנו שהמצב בלתי הפיך והתקדמנו הלאה, אז הוא מבין שחמקנו לו מבין האצבעות ושם מתחילה החרטה, רק שלרוב זה בא בשלב מאוחר מדיי, כשאנחנו נעלבנו יותר ופגועים יותר מהיחס והצד השני נשאר במצב הלא נעים, בעוד שאנחנו התקדמנו.

 

[מצפה לגאולה1]

ולכן עלינו להיות חזקים ואיתנים כצוק...

ולא רכרוכים ורגשנים כלפי השני שמנצל עד תום את זה. אתה בהחלט צודק, צריך להיות קשוחים, אפילו למראית עין, כי אנחנו הרי כל כך אחראים, איכפתיים, אוהבים וכו'... וכו'... ואז גם נפגעים בקלי קלות. likud1 מתוק, אין חכם כבעל ניסיון ואני מאמין שמכל מעידה/נפילה/פגיעה/העלבה/ לומדים את מהות החיים ולעתיד לבוא נקווה שיהיה רק טוב, אבל לפחות תלך בקומה זקופה עם ראש מורם ואתה הוא שקובע את אמות המידה ולא אף אחד אחר עם כל הכבוד. אוהב אותך נשמה מכל הלב

 

[likud1]

צודק לחלוטין, אפילו למראית עין

והחיים מלמדים אותנו לקחים.

 

[סורנטו]

היי likud1 . זה ממש ממש כך וממרומי גילי

גיליתי זאת רק מאוחר מידי ובנתיים הפסדתי המון באמצע הדרך. זה מרגיז ולא הוגן אבל זאת מציאות מעווותת ולרוב צריך באמת להניח וזה לא משנה אם זה קשר רומנטי, חברי או ידידותי. המצחיק שהיה לי קטע איתו כחודש לפני והתעלמתי כי נעלבתי מאופן תגובה כשביקשתי עזרה, הוא כרכר סביבי והחל להתנצל (כמובן שמיד סלחתי וזרמתי) וכעת כשנתתי כוח, מתחננת על סף בכי, הפך כמו "פרעה" (סליחה, אני מחבבת אותו אבל זו הקבלה לכך שפרעה הקשיח עמדה ככל שביקשו). יום טוב,

 

[likud1]

מכל פעם למדתי משהו חדש,

למדתי לא לצאת עם בחורים שלא בטוחים ברצונם לעתיד, כמו שאני יודע שאני מעוניין בזוגיות עם גבר, כי זו הזוגיות היחידה בה אני מרגיש אהבה מלאה, למדתי לחפש אנשים אמינים ונאמנים, אנשים טובים. מהזוגיות הזו אני עדיין מרגיש שאני לומד,דבר אחד שפחדתי לאורך כל הדרך וציינתי את זה בפניו תמיד, זו העובדה שהוא אדם קר ופחדתי תמיד שכשניפרד הוא יעשה תפנית מלאה ומהירה ללא רגשות ואכן חששותיי דיי התממשו. מצד אחד, אני יודע שקשה לו והוא כן אוהב אותי, מצד שני, הקור שלו כאדם, מאפשר לו להחזיק מעמד בצורה כזו איתנה מול הפרידה. גם התהליך הוא דומה תמיד- הכחשה, הכרה בפרידה, בכי וכאב והתמודדות ורק אז אפשר להתחיל משהו חדש. אני כרגע בשלב שבין ההכחשה וההכרה, אני עוד לא בטוח מה קורה כאן. אני יזמתי את הפרידה והיום אני מכה על חטא, אפילו שהיו המון בעיות, אני חושב שיכולנו לפתור דברים. כמו שאמרתי כבר, אני כמעט אף פעם לא בוכה, אבל בשבוע האחרון הדמעות באות והולכות ואני מרגיש שבור. אתמול החלטתי שאני מתנתק ממנו בכל כוחי, לא מתקשר, לא שולח הודעות, לא אימיילים. זה אחד הדברים הקשים ביותר, מה גם שאני בתקופת הגשת עבודות ואני פשוט לא מסוגל להן. את צודקת לגבי "פרעה", כשמדובר בהקשחת הלב, פתאום אתה מדבר עם אדם שאהב אותך מאוד והייתם הכי קרובים בעולם ופתאום הוא מתיחס אליך בזרות ואתה לא יכול להבין מה קרה, איך כל זה נגרם... והדבר היחיד שאתה רוצה הוא, שעון זמן שיחזיר אותך רגע אחד לפני, רע אחד שעוד מאפשר לתקן.

 

[סורנטו]

אתה יודע מה הבעיה? שאתה מבטיח אבל

כשזה מגיע, אין מנוס ואתה זורם. כן רוצה או לא רוצה זה בפנים. נקשרתי ברמה מסויימת למרצה שלי (שהוא גיי) כי הוא ישב איתי לאורך כל הדרך ועודד, ועזר ועצר אותי מלעזוב אחרי שמס' פעמים הייתי במשבר ומשיחה אחת...שאמרתי משפט או שניים בקשיחות או שאולי נשמעו כמו תלונה-הכל נחתך!!! הייתי בשוק והתחלתי להתרפס ולהתחנן וכלום. אני זקוקה מאוד לעזרה שלו וגם מחבבת אותו כי הוא באמת מקסים אבל לא מבינה מה הקטע? אולי הייתי צריכה לתת זמן בלי להתחנן ולהתנצל? ועולות שאלות ולא יודעת מה יהיה , אני מבולבלת כי אני זקוקה לו ברמה של עזרה בלימודים לפחות, מבחינת רגש אהבתי אותו כמו אח והדחיה שלו קשה לי ביותר כי אני רואה אותו בקמפוס וזה מקשה עוד יותר.

 

[likud1]

זה קשה כשאין לך בפני מי להתנצל

אני לא יודע מה בדיוק התנהל שם, אבל אני חושב שכשמדובר בהתנצלות על פגיעה, צריך לפנות לנקודה שבה פגעת ולא התנצלות כללית. יש ביניכם אנשים משותפים שיכולים לגשר? לבוא ולהסביר לו את הטעות שלו. נפגעתי בעבר מחברים והיו מעטים שלא יכולתי לסלוח להם יותר לעולם, אבל הפגיעה הייתה כבידה, לא כשאדם העליב אותי והתנצל, אלא כשאדם בגד באמון שלי. אני מאחל לך מכל הלב שהוא יתעשת ויסכים לסלוח ואפילו לחזור לידידות הנפלאה הזו שאת מתארת. חבר טוב שלי פגש את האקס שלי לפני כמה שבועות ואמר לו- אני מצטער יום יום על מישהו שוויתרתי עליו ולא הערכתי אותו כשהיה איתי, היום הוא לא מוכן לחזור בשום מחיר. אתמול אני פגשתי את האקס באוניברסיטה, אחרי יומיים של ניתוק מוחלט, אחרי שהוא אמר שהאהבה שלו הומרה באהבה לחבר טוב. הוא ראה אותי ועלה לו חיוך מאוזן לאוזן והוא אמר לי- אני רואה שהתנתקת לגמרי, אז אמרתי שלא הותיר לי ברירה ואני אמשיך בזה. הוא ביקש ממני ללוות אותו ודיברנו על הנושא, כשאני לידו והוא רך יותר. אח"כ ביקשתי חיבוק והתחבקנו חיבוק אמיתי ומלא ואפילו נשיקה על הפה, משהו שאני לא רואה אותי או כל אדם אחר עושה עם "חבר" (יש מצב שכמה חבר'ה בספריה ראו אותנו, אבל לא אכפת לי, הוא יותר חשוב לי). כרגע אני לא יודע מה יהיה, אני מתמודד עם המחשבה שלא נחזור ומעבר לכך, אני יודע שהיו בעיות גדולות בינינו וכנראה שזה לא היה הקשר הנכון, עם כל ההערכה והאהבה שיש לי אליו ויש לי הרבה.

 

[likud1]

למדתי לצערי שככל שאנחנו יותר מתחננים

ומנסים לרצות את הצד השני, הצד השני מרגיש בעוצמה ומקשיח ליבו יותר ויותר. אני חושב שלפעמים כשמניחים לצד השני וגורמים לו להבין שאנחנו הבנו שהמצב בלתי הפיך והתקדמנו הלאה, אז הוא מבין שחמקנו לו מבין האצבעות ושם מתחילה החרטה, רק שלרוב זה בא בשלב מאוחר מדיי, כשאנחנו נעלבנו יותר ופגועים יותר מהיחס והצד השני נשאר במצב הלא נעים, בעוד שאנחנו התקדמנו.

 

[eclipse angel]

כאחד ששמר טינה כל החיים שלו...

הבנתי שלא יזיק לאמץ את מקש ה-DELETE הזאהיר- פאולו קאלו----> מומלץ

 

[השם אינו פנוי]

../images/Emo99.gif

 

[yuni9]

זה קשה

תמיד יש בעיה כאשר ישנה פגיעה. מצד אחד רוצים לסלוח, אבל אז מתעלמים מהמעשה הרע, וזה לא כל כך טוב, כי הרי הייתה פגיעה. וכאשר אנו לא סולחים אז המעשה הרע נשאר. נראה לי שצריך פשוט לוותא על הרע... אני לפני זמן מה פגעתי במישהו שאני מעריך, ועד עכשיו אני מתבייש ממנו.

 

[סורנטו]

זה קשה אבל לפעמים אפשרי. כל עניין לגופו כתבתי

שיש לי חברה טובה שסלחתי לה ואנחנו חברות, אוקיי, הרע נשאר אבל אנחנו מספיק גדולות להבליג ולהשאר עם הטוב ולהמשיך הלאה. בני אדם עלולים לטעות כי אנו לא רובוטים ולא מלאכים, אני לא מוכנה לסלוח למשהוא שחוזר שוב ושוב על אותה פגיעה במודע (לא במודע הוא כבר טמבל), אבל בדרך כלל סלחתי לכל מי שהיה לי נתק או התווכחתי איתו וביקש את סליחתי, לא זכור לי שמשהו ביקש ולא רציתי היו זרים או קרובים רחוקים שפגעו בי אבל אין לי קשר איתם ומי זוכר או סופר בכלל, הקושי מתחיל כשהפוגע או הנפגע קרוב רגשית או ביולוגית, כשאוהבים או נפגשים המון ועושים במשותף. שיהיה לכולנו המון כוח לסלוח ולהסלח.