נתתי פעם הסבר מסוג זה
שהזכיר בעיה קטנה במוח, ואחד הילדים לקח את זה נורא כבד. הפתרון שלי אז היה להסביר שהמוח הוא מכונה מסובכת, ולכל אחד יש שם משהו לא מושלם, אבל לא תמיד יודעים על זה ולא תמיד זה מפריע, וזה כבר סתם עניין של מזל. אני חושבת שעל המילים "בעיה במוח" הייתי מדלגת. לעומת זאת, הייתי פעם במצב שמאוד רציתי להסביר לילד מה יש לו כדי להוריד את משא האשמה הכבד שרבץ עליו, ובעלי מאוד התנגד שאסביר. כיוון שרציתי להגיע למשהו מוסכם, הצגתי לילד את יכולת הריכוז כסוג של כישרון: כמו שיש כישרון לחשבון או לציור (שיש לו מספיק בשביל שני ילדים) ככה יש כישרון לריכוז ולהתארגנות, שלאבא שלו ולאח אחד יש הרבה, ולילד המסוים הזה, וגם ולי, אין בכלל. אני חושבת שאפשר אפילו לדבר על כישרון לשבת במקום לאורך זמן, או על כישרון לשליטה עצמית. מי שאין לו כישרון לחשבון - זה לא אומר שהוא פטור מחשבון, אבל זה יהיה לו הרבה יותר קשה, והוא לא יגיע מאוד רחוק, והוא יצטרך יותר עזרה ואמצעי המחשה. וכך עם ריכוז (מזל שיש תרופה שעוזרת, חבל שבחשבון אין...) ועם התארגנות - הוא יצטרך אמצעי עזר, אסטרטגיות וכו'. אני חושבת שאפשר אפילו להמשיך עם ההשוואה הזו הלאה. בהצלחה!