שאלה מהותית

[pk12]

שאלה מהותית

קראתי קצת בפורום, ותהיתי איפה זה המולדת... איך אתם קוראים למקום שבו אתם גרים? האם יש לכם שם אזרחות או רק אישורי עבודה, ובית וכל מה שצריך... האם כשאתם נוסעים הביתה, ברגע של היסח הדעת, הביתה זה בגולה או בישראל?

 

[nissimlev]

הבית שבלב איפוא נמצא .באיזה מקום

ומי יוליד לנו לב של בית ומולדת רק בישראל ועם אין אהבה איך נוכל לאהוב ארץ . סתם בליבי נתקעתי באמונה עיוורת לכל המחשבות שעלו על דעתי .אפילו עם רציתי לדעת מה לעשות לא הייתי מסוגל לזה .דיברתי על לב כמו חזון רחוק .בינתיים חיי לי בחלום לא הכי מוצלח . כמו שנשמע.בהזייתי ראיתי קצת דעת.אבל האמת במציאות אני ביסח הדעת רוכב על דיבורים ,זרקתי חבל הצלה לפיל דרך חור של מחט לא עזר לאף אחד.אז מה בכלל יכולה להיות דרך לחזור לישוב הדעת שגם האהבה יש בה.מי יתן ליראות קיצת אור לעיני רוח להיות נוכחי במקום שבלב ונמצא דרך מנוח .ואוליי נחלה .גם בישראל.

 

[anatul]

אצלי הבית הוא איפה שאני גרה

ו"הארץ" תמיד יהיה ישראל...

 

[מבט מהצד]

היה פעם שיר יפהפה של רונית אופיר

(נדמה לי שנכתב ע"י נחום היימן, אבל אני לא סגורה על זה), והפזמון אמר ככה: הבית זה מקום שאם אתה חייב לשוב אליו תמיד פתוחה בו דלת לקראתך... עבורי, כמו גם עבור הרבה מאד אחרים כאן, יש בדיוק מקום אחד כזה, ובעוד שנה אני חוזרת הביתה.

 

[nwhyme]

נתן יונתן

"הבית הוא מקום, שאם אתה חייב לשוב אליו, תמיד פתוחה בו דלת לקראתך. שירים הם לפעמים, האהבה האחרונה, לבית, שרחק." נכתב בניו יורק... צלילי קסטה רחוקים - עבר מספר שינויים מכפי שמופיע בקישור. אחותי נתנה לי את הקלטת לפני שנים כשהייתי בביקור בארץ, ובכינו ביחד. היום כבר לא מוצא אותה. ולגבי השאלה עצמה - "מולדת" היא הארץ בה נולדתי וזו תמיד תהיה ישראל. ארה"ב לא תחליף את זה. אבל היום, לאחר שנים, בהחלט כבר יש מעורבות נפשית מסוימת במה שקורה כאן. אז איפה הבית? לא בטוח, בינתיים עדיין ישראל. אבל נראה לי שהתשובה משתנה עם השנים שעוברות. השנים עוברות, ונשארים השירים...

 

[doram44]

קישור מופלא.

תל אביב צהריים של יוני מתחמם ועדיין מעט, לח. בערב שעבר היו אצלי הורי (שניהם ניצולים) ודיברנו על מה מרגישים שחסר כשנמצאים מחוץ לגבולות. אמא שלי אמרה שבשבילה לא היתה של שאלה על הבית.. מאז שהגיעה לארץ זה הבית. ואפילו שהיא בגרמניה היא לא מרגישה דבר פרט לנוסטלגיה לפירות יער ולגתה.. (שלא כמו יקים שעלו לפני המלחמה ההיא ). אבא שלי אמר שמעולם לא הרגיש שפולין היא הבית (הוא גדל בארץ והם חזרו כשהיה בן 6 לפולין לפני המלחמה ההיא . אחרי שנסתיימה בילה 6 שנים במאמץ ובדרך ארוכה ומיוסרת לארץ ישראל. (אפילו בקפריסין הוא היה שנתיים וחצי) ותמיד הריח של האדמה היבשה ופריחת ההדרים והצליל של העיברית של ילדותו והבית ההוא במוצא. ואני אמרתי שבשבילי הארץ היא ריח הפריחה של הפרדסים במרץ, והשקט שיורד על תל אביב ביום שישי שאחר הצהריים והנשימה נעצרת, והמלוח הזה הדוקר של הים בטיילת. והגשם הראשון על האדמה הרטובה ..הריצפה הקרירה מתחת לכפות הרגליים. שקית שוקו בבוקר ולחמניות גנובות והשירים המינוריים של העצוב. ואולי בשל הנוסטלגיה בהיפוך הזו אני לא מסוגלת לנסוע מפה להמון זמן.

 

[MicMik]

יופי של שיר ../images/Emo127.gif

כמו שננסנס אומר: כאילו אני כתבתי את זה, רק יותר טוב.

 

[forglemmigej]

זה לא אומר

שאם נולדת במקום מסוים ,אתה צריך גם למות בו! (מישהו זוכר, את "מאה שנות בדידות" הנפלא?) היהודים תמיד היו עם נודד. ובאופן אישי, אני הרגשתי כגולה בתוך ישראל בשנים האחרונות..

 

[הלוואי והייתי חתול]

למישהו כאן פעם היתה חתימה

Home is where my mom is באתי בגלל המחיר נשארתי בגלל השרות

 

[shani in china]

...Home is where the heart is

אמנם אני בגולה רק 7 חודשים, אבל עוד כמה שנים לפניי.... אין ספר שכרגע עבורי הבית הוא בארץ....איפה שכל החברים, המשפחה והכלבים שלי....(שאליהם אני מתגעגעת הכי הרבה).... לפחות עבורי כשאני אומרת בסוף יום עבודה שאני הולכת הביתה....זה הבית, אבל חסר שם משהו.... אני בטוחה שמי עזב את הארץ יחד עם המשפחה, עבורו הבית הוא שם (בכל מקום שלא יהיה), כל עוד האנשים שאתה אוהב נמצאים שם ומחכים לך.... אני הגעתי לכאן לבד, ולפעמים זה קצת קשה ומתגעגעת למקום שממנו באתי, לבית שעזבתי.... זו אכן שאלה מהותית, אבל בסך הכל גם אם נמצאים רחוק מהבית...כרגע זה הבית....אפילו שהוא קצת ריק.... (וסליחה אם נשמעתי קצת מלנכולית)...

 

[pk12]

הביתה מהמולדת

לא סתם שאלתי אני חיה בתקופה האחרונה בהתלבטויות איומות. פעם היתה לי מולדת, היה לי פה בית שהרגשתי בו בטוחה ושייכת. היום - יש לי בית, לפחות ככה כתוב על הנייר, יש לי מולדת ככה לפחות כולם טוענים. אני לא בטוחה בה - במולדת הזו, שגובה מחיר דמים עתק, לא רק חיילים גיבורים שלחמו פה בארבעים ושמונה, אלא ילדים, אתמול ילדה בת שבע. לא מוכנה לשלם על המולדת הזו בדם ילדי אני. אני לא בטוחה בה, ילדי אינם בטוחים בה, אין כמעט איך לחיות פה בכבוד, קשיים כלכליים מפה ועד להודעה חדשה, החברה מתפרקת וזה רק שאלה של זמן עד שנהפוך למדינה חרדית נוסח אירן. הבית - גם הוא - על הנייר שלי, אבל רק שם, יש מי שטוען אחרת, וגם עליו... לא שווה לי יותר לעשות משהו שהוא מעבר לללשלם עליו את המשכנתא. לא רוצה להלחם על הבית. אין לי חרירי ירי, שמאפשרים לי להגן על הבית שלי, וזה הדבר שהכי חסר פה... אני רוצה למצוא בית אחר, הוא יכול להיות קטן וקומפקטי, ואולי גם מולדת אחרת...מקום להיות שייכת אליו, גם אם אינו שלי כרגע, מקום בו לא אצטרך להלחם - ויתרה מזו - איש לא יבקש מילדי להלחם על משהו שאינו יותר מאשר פיסת קרקע. אולי זה רק חלום, אולי לא...

 

[shani in china]

...Home is where the heart is

אמנם אני בגולה רק 7 חודשים, אבל עוד כמה שנים לפניי.... אין ספר שכרגע עבורי הבית הוא בארץ....איפה שכל החברים, המשפחה והכלבים שלי....(שאליהם אני מתגעגעת הכי הרבה).... לפחות עבורי כשאני אומרת בסוף יום עבודה שאני הולכת הביתה....זה הבית, אבל חסר שם משהו.... אני בטוחה שמי עזב את הארץ יחד עם המשפחה, עבורו הבית הוא שם (בכל מקום שלא יהיה), כל עוד האנשים שאתה אוהב נמצאים שם ומחכים לך.... אני הגעתי לכאן לבד, ולפעמים זה קצת קשה ומתגעגעת למקום שממנו באתי, לבית שעזבתי.... זו אכן שאלה מהותית, אבל בסך הכל גם אם נמצאים רחוק מהבית...כרגע זה הבית....אפילו שהוא קצת ריק.... (וסליחה אם נשמעתי קצת מלנכולית)...