שאלה מאתגרת

[תּמר]

שאלה מאתגרת ../images/Emo8.gif

טוב, לא ממש... מה הייתן עושות (או הייתם עושים) אם כאשר אתן ממהרות לאספת הורים, אחד הילדים שהאספה לא נוגעת לו "שם רגל" בדלת, מודיע נחרצות שהוא מצטרף, פורץ החוצה כאשר אתן יוצאות, לא מוכן לשמוע הסברים מדוע אין סיבה שיבוא ובטח לא בשעה שהוא כבר צריך לשון בה, שלמסיבה שלו באתי רק איתו וכו' וכו' (כמובן, זה קרה לי אתמול. אני לא שואלת סתם...) החמוד הזה מציב לי לפעמים עובדות בשטח כדוגמת הנ"ל, ולא מצאתי דרך להתמודד עם זה - מלבד כח (במקרה הנ"ל, הרמתי אותו הביתה על הידיים, שם אבא הרים אותו, נעל את הדלת כדי שלא יצא ונאלץ להתמודד עם צעקות וצרחות). מה עושים?

 

[ליאת +]

אותו הדבר בדיוק

רק בפעם הבאה כדאי לשים לב, אולי הוא צריך הכנה לפני שאת יוצאת בשעות הערב.

 

[תּמר]

מניסיון, הכנה לא עוזרת

אם הוא החליט משהו, זה סופי. (ודרך אגב, זכור לי שאמא שלו, שאני מכירה אותה אישית

, רדפה פעם אחרי ההורים שלה, ברחה מהבייבי-סיטר, חצתה כביש לבד, עלתה על אוטובוס - שהתברר כנכון, וקבעה להורים שלה עובדות בשטח. מסתבר שיש לו ממי ללמוד)

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo45.gif

 

[לאה_מ]

אני הייתי מנסה להסביר

(וגם מנסה להטרים, ולא לדחות את ההסבר לרגע האחרון - מנסיוני זה הכי עוזר), אבל אם שום דבר לא היה עוזר, אני חושבת שהייתי מודיעה לו שאני מצטערת, אבל היום הוא לא יכול לבוא איתי, והולכת. אגב, אם זה היה בשעה מוקדמת יותר, ואם היה באיזור האסיפה מה לעשות (למשל, לשחק במתקנים בחצר ביה"ס), הייתי שוקלת לקחת אותו איתי, גם אם זה לא נוגע לו.

 

[תּמר]

יש לי חשש, שהכנה מוקדמת תהיה גרועה

יותר, מכיוון שיש לו יותר זמן לתכנן את צעדיו. כך היה כשהלכנו למסיבה של הגדול, והסברתי לו שהוא ואחיו הקטן יישארו אצל סבתא. הוא היה שקט ורגוע עד הרגע שניסיתי לצאת, ואז נלחם בכל הכח - נאחז בי, רדף אחרי, כשנכנסנו לרכב ואמא שלי החזיקה אותו, הוא בעט בה בחוזקה, כך שלא היתה לה ברירה אלא לעזוב אותו. הוא רדף אחרי המכונית, ולקח לאחיותי כמה דקות למצוא אותו ולנסות להרגיע אותו. הסיבה לכל זה היתה, שהוא רוצה ללכת לכל מקום שגם אחיו הולך. אני חושבת שמלבד העובדה שהוא "מחרבש לי" תוכניות (בזה אני מסוגלת לעמוד

), מגיע לאחיו הגדול גם זמן אישי, שיהיה כולו שלו. אני גם לא רוצה שיבין, ש"מה שלא משיגים בכח, משיגים בעוד יותר כח" (אם זה לא היה עניין עקרוני, הייתי מוותרת הרבה לפני הפעלת הכח). נראה לי שאני צריכה להגיע איתו להבנה, שלכל ילד מגיע זמן משלו עם אמא/אבא, וארוע של אחיו הוא לא ארוע שלו. הבעיה שמשפט כזה לא נקלט אצלו, אני צריכה איכשהו להמחיש לו את זה, שלא רק יבין, אלא יסכים ויזדהה. (ופרט חשוב שלא כתבתי: הוא בן שש)

 

[אפרתש]

תמר - מה היה עובד עלייך?

כמו הרבה דברים, וכמו ה"קללה" האימהית "שהילדים שלך יעשו לך מה שאת עושה לי" - את מכירה את ההתנהגות הזו גם מהצד השני. אז תנסי להיכנס לראש שלך של לפני כמה שנים, ותחשבי מה היה משפיע עלייך. מזכיר לי שאתמול בפעם הראשונה שמעתי את בתי אומרת לאבא שלה "למה את לא מרשה?! כשאני אהיה אמא אני ארשה את זה!" עוד לא בת ארבע וכבר מתכננת איך להיות אמא יותר טובה מאיתנו.

 

[תּמר]

מה היה עובר עלי?

דרך אגב, הייתי כנראה בת חמש אז. "מה שהחלטתי זה מה שיהיה". כך הייתי כל השנים, ורק לאחרונה (לאחר נישואי) שיניתי את הגישה, מכיוון שגם לאחרים יש זכות להחליט, בייחוד אם מדובר בחיים משותפים. נראה לי שאין דרך "לתקוף" החלטה כזאת (כי אין דבר העומד בפני הרצון, ואני לא מעוניינת בהכרזה על מלחמת רצונות), ובגלל זה אני אובדת עצות.

 

[לאה_מ]

"מה שהחלטתי זה מה שיהיה"

נובע הרבה פעמים מתוך "בלאו הכי אתם לא נותנים לי להחליט שום דבר בעצמי". נסי לחשוב, אולי, בכיוון הזה?!

 

[אפרתש]

לאה - דרך חשיבה מדהימה ../images/Emo45.gif

 

[לאה_מ]

נסי לקיים את השיחה הזו באחת הפעמים

שבו את נמצאת רק איתו, בזמן מיוחד של שניכם. אם הוא יודע להעריך את הזמן הזה, הוא ודאי יבין שגם האחים שלו רוצים זמן כזה לעצמם.

 

[תּמר]

רעיון טוב. נחכה להזדמנות מתאימה...

(כרגע הוא בבית איתי, אז אולי זאת ההזדמנות

) תודה!

 

[לורליי43]

מניסיון שלי החלק הבעייתי הוא

"כאשר אתן ממהרות לאספת הורים"- לא הכנה של שעתיים מראש, רק לצאת בלי לחץ 10-15 דקות לפני הזמן.

 

[אמא של שחף]

מה שאני הייתי עושה

אז ככה באותו יום יושבת איתו בצהרים ומסבירה לו שאמא הולכת בערב למקום שבו ילדים אינם הולכים ואבא ישאר איתו בו זמנית מסבירה לבעלי שידע שצריך להעסיק אותו בזמן שאת הולכת כדי שלא ירגיש את העדרך חשוב שתמשיכו לשמור על אותו סדר יום מבלי שיפגע כי ילדים חשים בשינויים שחלים בהם. בתי שחף אני תמיד מסבירה למה היא לא יכולה להגיע לכל מקום מקבלת בהבנה ותמיד אומרת לי אל תשכחי לעשות חיים ולהביא לי הפתעה אז במלאי הפתעות יש הפתעות קטנות שלמחרת עושות את היום חשבי על זה............. דרך אגב בן כמה הילד? שחף היא בת 4 ומבינה מקווה שגם הוא יבין

 

[תּמר]

דבר ראשון, אני לא אוהבת לשחד במתנות

זה הופך אח"כ לסחטנות מצד הילדים (אני אוכל ארוחת ערב ובתמורה תקני לי אופניים). אני גם לא אוהבת להעלם לילדים, כי יש בזה רמאות מסויימת, ולאחר זמן מה הם מגלים שהונו אותם, ומגיבים בכעס (בייחוד הילד המדובר) דבר שני, אותו יום היה בעייתי מבחינתי, כי הילדים היו בפגישה הראשונה בחוג שחיה בשכונה מרוחקת, והייתי צריכה להספיק להגיע הביתה בזמן, ולצאת כמה שיותר מוקדם - וגם ככה יצאתי באיחור. כך שלא היתה לי הזדמנות להכנות לפני כן - הילדים התרגשו מהחוג, ולא התעניינו בדברים אחרים. למען האמת, גם לא היה לי מושג שהחמוד רוצה להצטרף, ושלא הבין שמדובר בפגישה אישית לאחיו (הוא שומר את ההפתעות לרגע האחרון) הוא בן שש, ומבין יפה מאוד ...

 

[Shellylove]

ומה אם תתלי את ה"איסור"

להצטרף בגורם חיצוני: "המורה אמרה ש..."?

 

[חיבוקון]

פשוט תכיינ אותו לפני שאת יוצאת

מהבית, ואם זה קו אדום מבחינתך וזה נופל על החוקים שקבעת בבית. אז הוא יכול לבכות, לצעוק ולעשות תרגילי התחמקות. פעם פעמיים כאלה(לא להיכנע לבכי שלו..להכיל את הבכי) והוא כבר לא יבכה. מניסיון

 

[תּמר]

הניסיון שלך הוא עם ילד אחר ../images/Emo8.gif

אני אף פעם לא שוברת חוקים בגלל בכי (אם זה לא עקרוני - זה לא חוק, ולא מגיע לבכי בד"כ) ותשובה ללאה - בדברים שקשורים אליו, אנחנו פתוחים לשמוע את דעתו ולתת לו להחליט. בדברים שנוגעים אלי או לאחרים (אני רוצה לצאת לבד או עם ילד וכדומה), לא נראה לי שיש מקום לתת למי שאינו נוגע בדבר להחליט.

 

[חיבוקון]

לא ירדתי (עדיין) לסוף דעתך

יש לי שני זאטוטים, לאיזה ילד התכוון המשורר (ת)?

 

[תּמר]

לזאטוט שלי...