שאלה מאמא צעירה

[חני 20]

שאלה מאמא צעירה

שאלה מאמא צעירה
הי

אני אמא לבת שנתיים ושלושה חודשים ובן שנה וחודשיים אני באה ממשפחה "רגילה" אני ואחיי (שבעה במספר) לא הצטיינו בשום תחום,בלימודים היינו טובים ולא זכור לי שום דבר חריג/בולט בהתפתחות של מישהו מאיתנו. לעומת זאת,במשפחה של בעלי יש רקע של מחוננות (הוא עצמו,אחיו,אביו). ביתי ילדה מפותחת מאד אם כי בהתאם לגילה פחות או יותר (היא בגן) ולכן אין לי שאלות וקל לי איתה. בני (14 חודש) לעומתה,מדבר הכל מגיל 10 חודשים ויש לו קליטה מאד מהירה (לדוגמא שומע מילה פעם אחת וזה מספיק לו כדי לזכור אותה ולהשתמש בה גם בהקשרים אחרים),הוא גם מבין הכל (לפעמים הוא מקשיב לשיחות שלי עם אחרים ואחרי זה חוזר על מה ששמע

) יש לו תפיסה נכונה של כמות,של גודל והשיחה איתו ממש קולחת. דומא למשפט שהוא אמר לי היום כשנתתי לו להחזיק 2 סבון כלים שקנינו לסבתא שלי: "שתיים סבון כבד של סבתא לבד,אוי אוי אוי נפל כבד,להרים לבד" זה דוגמא ל"סתם" משפטים שהוא אומר בשוטף. חוץ מזה יש לו הברקות שמשאירות אותי פעורת פה. ההתפתחות המוטורית שלו גרועה. הבעיה שלי היא שאני לא יודעת איך "לאכול" אותו יש בי המון רגשות אשמה שאנחנו לא מתיחסים אליו כתינוק אלא כילד מצד שני,אני לא יכולה אחרת.. אשמח לשמוע מהורים שהתמודדו והיו במצבי.. יש לי המון שאלות ויעזור לי ללמוד מנסיון של אחרים תודה שבוע טוב

 

[מיקי51]

אם זה הכל, את יכולה להרגע

שאלה מאמא צעירה
הי

אני אמא לבת שנתיים ושלושה חודשים ובן שנה וחודשיים אני באה ממשפחה "רגילה" אני ואחיי (שבעה במספר) לא הצטיינו בשום תחום,בלימודים היינו טובים ולא זכור לי שום דבר חריג/בולט בהתפתחות של מישהו מאיתנו. לעומת זאת,במשפחה של בעלי יש רקע של מחוננות (הוא עצמו,אחיו,אביו). ביתי ילדה מפותחת מאד אם כי בהתאם לגילה פחות או יותר (היא בגן) ולכן אין לי שאלות וקל לי איתה. בני (14 חודש) לעומתה,מדבר הכל מגיל 10 חודשים ויש לו קליטה מאד מהירה (לדוגמא שומע מילה פעם אחת וזה מספיק לו כדי לזכור אותה ולהשתמש בה גם בהקשרים אחרים),הוא גם מבין הכל (לפעמים הוא מקשיב לשיחות שלי עם אחרים ואחרי זה חוזר על מה ששמע

) יש לו תפיסה נכונה של כמות,של גודל והשיחה איתו ממש קולחת. דומא למשפט שהוא אמר לי היום כשנתתי לו להחזיק 2 סבון כלים שקנינו לסבתא שלי: "שתיים סבון כבד של סבתא לבד,אוי אוי אוי נפל כבד,להרים לבד" זה דוגמא ל"סתם" משפטים שהוא אומר בשוטף. חוץ מזה יש לו הברקות שמשאירות אותי פעורת פה. ההתפתחות המוטורית שלו גרועה. הבעיה שלי היא שאני לא יודעת איך "לאכול" אותו יש בי המון רגשות אשמה שאנחנו לא מתיחסים אליו כתינוק אלא כילד מצד שני,אני לא יכולה אחרת.. אשמח לשמוע מהורים שהתמודדו והיו במצבי.. יש לי המון שאלות ויעזור לי ללמוד מנסיון של אחרים תודה שבוע טוב

אם זה הכל, את יכולה להרגע
כמי שדיבר באופן שוטף בגיל שנה, אני יכול לומר לך שמדובר בהתפתחות מעט מהירה יותר מאשר שאר העולם, אבל בלתי חשובה. תתייחסי אליו כמו שצריך להתייחס לבני גילו. לא תצמח לו שום טובה מזה שתתיחסי אליו כאל בוגר יותר. הוא צריך חום, אהבה וטיפוח, יותר במקומות בהם הוא חלש ופחות באחרים. בסוף כולם מדברים. איש לא זוכר מתי זה התחיל.

 

[נטשה הרציונלית]

עובדה שבמקרה שלך

אם זה הכל, את יכולה להרגע
כמי שדיבר באופן שוטף בגיל שנה, אני יכול לומר לך שמדובר בהתפתחות מעט מהירה יותר מאשר שאר העולם, אבל בלתי חשובה. תתייחסי אליו כמו שצריך להתייחס לבני גילו. לא תצמח לו שום טובה מזה שתתיחסי אליו כאל בוגר יותר. הוא צריך חום, אהבה וטיפוח, יותר במקומות בהם הוא חלש ופחות באחרים. בסוף כולם מדברים. איש לא זוכר מתי זה התחיל.

עובדה שבמקרה שלך
זוכרים מתי זה התחיל.

 

[מיקי51]

אכן זוכרים

עובדה שבמקרה שלך
זוכרים מתי זה התחיל.

אכן זוכרים
ואמא שלי זוכרת גם שאחותי לא החלה לדבר לפני שהיא הייתה בת שנתיים. אני לא חושב שהיא פחות מוכשרת ממני. (הערת שוליים: אני כאן בגלל הבן שלי. אני בכלל לא מחונן)

 

[נטשה הרציונלית]

אני יודעת, פשוט

אכן זוכרים
ואמא שלי זוכרת גם שאחותי לא החלה לדבר לפני שהיא הייתה בת שנתיים. אני לא חושב שהיא פחות מוכשרת ממני. (הערת שוליים: אני כאן בגלל הבן שלי. אני בכלל לא מחונן)

אני יודעת, פשוט
קצת הצחיקה אותי התגובה: "אם זה הכל..." מה שחני מתארת מאוד מרשים בעיניי - ומה עוד אפשר לצפות מילד בגיל הזה ? שיפתור משוואות ? אני מכירה גם שני מחוננים שמעידים על עצמם ש"לא דיברו מלה עד גיל שלוש" (לא יודעת אם זה מדוייק או לא). אבל עדיין - מה שחני מתארת הוא יוצא דופן, שלדעתי לא יכול להיות "סתם".

 

[1שייכת]

המקרה של הבת שלי דומה -

שאלה מאמא צעירה
הי

אני אמא לבת שנתיים ושלושה חודשים ובן שנה וחודשיים אני באה ממשפחה "רגילה" אני ואחיי (שבעה במספר) לא הצטיינו בשום תחום,בלימודים היינו טובים ולא זכור לי שום דבר חריג/בולט בהתפתחות של מישהו מאיתנו. לעומת זאת,במשפחה של בעלי יש רקע של מחוננות (הוא עצמו,אחיו,אביו). ביתי ילדה מפותחת מאד אם כי בהתאם לגילה פחות או יותר (היא בגן) ולכן אין לי שאלות וקל לי איתה. בני (14 חודש) לעומתה,מדבר הכל מגיל 10 חודשים ויש לו קליטה מאד מהירה (לדוגמא שומע מילה פעם אחת וזה מספיק לו כדי לזכור אותה ולהשתמש בה גם בהקשרים אחרים),הוא גם מבין הכל (לפעמים הוא מקשיב לשיחות שלי עם אחרים ואחרי זה חוזר על מה ששמע

) יש לו תפיסה נכונה של כמות,של גודל והשיחה איתו ממש קולחת. דומא למשפט שהוא אמר לי היום כשנתתי לו להחזיק 2 סבון כלים שקנינו לסבתא שלי: "שתיים סבון כבד של סבתא לבד,אוי אוי אוי נפל כבד,להרים לבד" זה דוגמא ל"סתם" משפטים שהוא אומר בשוטף. חוץ מזה יש לו הברקות שמשאירות אותי פעורת פה. ההתפתחות המוטורית שלו גרועה. הבעיה שלי היא שאני לא יודעת איך "לאכול" אותו יש בי המון רגשות אשמה שאנחנו לא מתיחסים אליו כתינוק אלא כילד מצד שני,אני לא יכולה אחרת.. אשמח לשמוע מהורים שהתמודדו והיו במצבי.. יש לי המון שאלות ויעזור לי ללמוד מנסיון של אחרים תודה שבוע טוב

המקרה של הבת שלי דומה -
מבריקה בדיבור, איטית במוטוריקה גסה. אני יכולה לומר לך שמעולם לא עודדתי את הצד השכלי שלה (חוץ מהקראת סיפורים). כל הזמן דעתי היתה נתונה לספק לה את התנאים הנחוצים להתפתחות המוטורית - עידוד זחילה ואחר כך הליכה, הרבה גני שעשועים (לקחתי בייביסיטר שתוציא אותה כי אני שנאתי גני שעשועים), ובמקביל - המון המון חום, חיבוקים, אהבה, קבלה. המוטו שלי היה: לשכל שלה אני לא צריכה לדאוג, אבל את הצרכים הרגשיים אסור לי לפספס. אני לא צריכה להיות מורה שלה, אני צריכה להיות אמא שלה. עדיין יש מקרים שבגלל חוכמתה אני שוכחת שהיא בסך כל ילדה קטנה (היום היא בת 9). אבל אז אני פשוט מזכירה את זה לעצמי.

 

[נטשה הרציונלית]

איזה חמוד !!!

שאלה מאמא צעירה
הי

אני אמא לבת שנתיים ושלושה חודשים ובן שנה וחודשיים אני באה ממשפחה "רגילה" אני ואחיי (שבעה במספר) לא הצטיינו בשום תחום,בלימודים היינו טובים ולא זכור לי שום דבר חריג/בולט בהתפתחות של מישהו מאיתנו. לעומת זאת,במשפחה של בעלי יש רקע של מחוננות (הוא עצמו,אחיו,אביו). ביתי ילדה מפותחת מאד אם כי בהתאם לגילה פחות או יותר (היא בגן) ולכן אין לי שאלות וקל לי איתה. בני (14 חודש) לעומתה,מדבר הכל מגיל 10 חודשים ויש לו קליטה מאד מהירה (לדוגמא שומע מילה פעם אחת וזה מספיק לו כדי לזכור אותה ולהשתמש בה גם בהקשרים אחרים),הוא גם מבין הכל (לפעמים הוא מקשיב לשיחות שלי עם אחרים ואחרי זה חוזר על מה ששמע

) יש לו תפיסה נכונה של כמות,של גודל והשיחה איתו ממש קולחת. דומא למשפט שהוא אמר לי היום כשנתתי לו להחזיק 2 סבון כלים שקנינו לסבתא שלי: "שתיים סבון כבד של סבתא לבד,אוי אוי אוי נפל כבד,להרים לבד" זה דוגמא ל"סתם" משפטים שהוא אומר בשוטף. חוץ מזה יש לו הברקות שמשאירות אותי פעורת פה. ההתפתחות המוטורית שלו גרועה. הבעיה שלי היא שאני לא יודעת איך "לאכול" אותו יש בי המון רגשות אשמה שאנחנו לא מתיחסים אליו כתינוק אלא כילד מצד שני,אני לא יכולה אחרת.. אשמח לשמוע מהורים שהתמודדו והיו במצבי.. יש לי המון שאלות ויעזור לי ללמוד מנסיון של אחרים תודה שבוע טוב

איזה חמוד !!!
אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש אשמה בגלל שאת מתייחסת אליו "כמו לילד" ולא "כמו לתינוק". אני מאמינה שהחושים שלנו כהורים לפעמים חזקים יותר מ"השכל הישר" (כביכול) - ואנחנו נותנים לילדים שלנו את היחס שהם זקוקים לו, גם אם זה נראה מהצד "לא הולם". אם הוא מבין דברים - אין סיבה לעשות לו "פוצי-מוצי" כאילו הוא לא מבין כלום. אם אפשר לדבר אתו שיחה - אין סיבה לא לעשות את זה. במוטוריקה חייבים לטפל כמובן, בלי שום קשר למחוננות. ובעיקר - תהנו, נשמע שיש לכם ילד מופלא.

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo9.gif חמוד.

שאלה מאמא צעירה
הי

אני אמא לבת שנתיים ושלושה חודשים ובן שנה וחודשיים אני באה ממשפחה "רגילה" אני ואחיי (שבעה במספר) לא הצטיינו בשום תחום,בלימודים היינו טובים ולא זכור לי שום דבר חריג/בולט בהתפתחות של מישהו מאיתנו. לעומת זאת,במשפחה של בעלי יש רקע של מחוננות (הוא עצמו,אחיו,אביו). ביתי ילדה מפותחת מאד אם כי בהתאם לגילה פחות או יותר (היא בגן) ולכן אין לי שאלות וקל לי איתה. בני (14 חודש) לעומתה,מדבר הכל מגיל 10 חודשים ויש לו קליטה מאד מהירה (לדוגמא שומע מילה פעם אחת וזה מספיק לו כדי לזכור אותה ולהשתמש בה גם בהקשרים אחרים),הוא גם מבין הכל (לפעמים הוא מקשיב לשיחות שלי עם אחרים ואחרי זה חוזר על מה ששמע

) יש לו תפיסה נכונה של כמות,של גודל והשיחה איתו ממש קולחת. דומא למשפט שהוא אמר לי היום כשנתתי לו להחזיק 2 סבון כלים שקנינו לסבתא שלי: "שתיים סבון כבד של סבתא לבד,אוי אוי אוי נפל כבד,להרים לבד" זה דוגמא ל"סתם" משפטים שהוא אומר בשוטף. חוץ מזה יש לו הברקות שמשאירות אותי פעורת פה. ההתפתחות המוטורית שלו גרועה. הבעיה שלי היא שאני לא יודעת איך "לאכול" אותו יש בי המון רגשות אשמה שאנחנו לא מתיחסים אליו כתינוק אלא כילד מצד שני,אני לא יכולה אחרת.. אשמח לשמוע מהורים שהתמודדו והיו במצבי.. יש לי המון שאלות ויעזור לי ללמוד מנסיון של אחרים תודה שבוע טוב

חמוד.
מה את כוללת ב"התיחסות כילד"? - הוא מחובק? אהוב? אתם שרים? משחקים? שימי לב לאיך את מתקשרת איתו לפי הקצב שלו, ולאיך את זוכרת (ומזכירה לעצמך לעיתים) בדיוק כמו עכשיו - שהוא צעיר. היכולת שלו להבין קוגניטיבית את הדברים אינה מחייבת שיש לו את היכולת הרגשית להתמודד עם הידע. לדעתי זה לב הפער הבלתי נסגר שאופייני למחוננים. תאהבי אותו ותראי לו את זה. כל היתר יסתדר מעצמו. ולעניין המוטוריקה - אם את לא רגועה לכי להתיעץ עם מישהו מקצועי. אם את רגועה והאבחנה שלך יחסית ליכולת הקוגניטיבית שלו, או אם בעל מקצוע אומר לך שהוא בסדר - תוכלי לפתח את התחום הזה בגני שעשועים ובמשחקי חברה פיזיים (אפשר אפילו לקנות מזרן ולהתגלגל על הרצפה. תהני ותכייפי והוא ידבק ממך. זו דעתי.

 

[חני 20]

הי תודה לכן ../images/Emo9.gif ../images/Emo26.gif

חמוד.
מה את כוללת ב"התיחסות כילד"? - הוא מחובק? אהוב? אתם שרים? משחקים? שימי לב לאיך את מתקשרת איתו לפי הקצב שלו, ולאיך את זוכרת (ומזכירה לעצמך לעיתים) בדיוק כמו עכשיו - שהוא צעיר. היכולת שלו להבין קוגניטיבית את הדברים אינה מחייבת שיש לו את היכולת הרגשית להתמודד עם הידע. לדעתי זה לב הפער הבלתי נסגר שאופייני למחוננים. תאהבי אותו ותראי לו את זה. כל היתר יסתדר מעצמו. ולעניין המוטוריקה - אם את לא רגועה לכי להתיעץ עם מישהו מקצועי. אם את רגועה והאבחנה שלך יחסית ליכולת הקוגניטיבית שלו, או אם בעל מקצוע אומר לך שהוא בסדר - תוכלי לפתח את התחום הזה בגני שעשועים ובמשחקי חברה פיזיים (אפשר אפילו לקנות מזרן ולהתגלגל על הרצפה. תהני ותכייפי והוא ידבק ממך. זו דעתי.

הי תודה לכן

הענין המוטורי בטיפול וכלל לא מטריד אותי. צינתי זאת בגלל הדאגה בין אי ההתאמה בין 2 תחומי ההתפתחות.. הילד ידע לצרף מילים למשפטים לפני שזחל

.. אני מסתכלת בהסרטות של ביתי מאותה תקופת גיל ואני רואה איך התרגשנו מכל צליל שהיא הביעה, שהיא חוותה את היחס שלנו והגיבה אליו בהתלהבות. לעומת זאת,עם הבן אנחנו מדברים,ממש שיחה רגילה בלי יחס מיוחד,כי זה נראה לנו כל כך מובן מאליו. וכשאני מנסה אחרת הוא מסתכל עלי במבט של "מה עובר עליה"..

גם עם המשחקים לא ממש מצליח לי איתו. בכלל,הוא מגיע ממקום חוקר,שואל,מתענין והרבה פחות מהמקום של התינוק המתפנק והמתלהב. ואני,קצת לא מוצאת את עצמי שם,לא מבינה מה התפקיד שלי כי זה מאד אחרת מלהיות "סתם" אמא שמחבקת וצוחקת עם הילד. מקווה שהבהרתי את עצמיי אשמח לקבל תגובות תודה

 

[אגוזים1]

באמת מתוק../images/Emo214.gif

הי תודה לכן

הענין המוטורי בטיפול וכלל לא מטריד אותי. צינתי זאת בגלל הדאגה בין אי ההתאמה בין 2 תחומי ההתפתחות.. הילד ידע לצרף מילים למשפטים לפני שזחל

.. אני מסתכלת בהסרטות של ביתי מאותה תקופת גיל ואני רואה איך התרגשנו מכל צליל שהיא הביעה, שהיא חוותה את היחס שלנו והגיבה אליו בהתלהבות. לעומת זאת,עם הבן אנחנו מדברים,ממש שיחה רגילה בלי יחס מיוחד,כי זה נראה לנו כל כך מובן מאליו. וכשאני מנסה אחרת הוא מסתכל עלי במבט של "מה עובר עליה"..

גם עם המשחקים לא ממש מצליח לי איתו. בכלל,הוא מגיע ממקום חוקר,שואל,מתענין והרבה פחות מהמקום של התינוק המתפנק והמתלהב. ואני,קצת לא מוצאת את עצמי שם,לא מבינה מה התפקיד שלי כי זה מאד אחרת מלהיות "סתם" אמא שמחבקת וצוחקת עם הילד. מקווה שהבהרתי את עצמיי אשמח לקבל תגובות תודה

באמת מתוק

ההתפתחות השפתית שלו יוצאת דופן בהחלט!!! השילוב של תפיסת הכמויות גם מאוד מאוד מוקדם. מאוד מאוד מבינה אותך בתחושה המוזרה הזו של לדבר לתינוק כמו אל ילד. אבל מסכימה עם נטשה שאי אפשר לעשות "אי-מא, א-בא" לילד שמדבר בצורה כל כך בוגרת. זה לא הולך כך. ואם הוא מבין שייכות וכמות אז עונים לו באותה מטבע. זה כמובן לא משנה את העובדה שצריך להקשיב טוב טוב לילד כי לפעמים לא כל מה שהוא אומר הוא מבין. אז אם את לא בטוחה, אפשר גם לשלב עם הסברים יותר "תינוקיים". למה לא "מצליח" לך עם המשחקים? את זה לא כל כך הבנתי...

 

[שירהכ]

התחיסות לתינוק כאל ילד

שאלה מאמא צעירה
הי

אני אמא לבת שנתיים ושלושה חודשים ובן שנה וחודשיים אני באה ממשפחה "רגילה" אני ואחיי (שבעה במספר) לא הצטיינו בשום תחום,בלימודים היינו טובים ולא זכור לי שום דבר חריג/בולט בהתפתחות של מישהו מאיתנו. לעומת זאת,במשפחה של בעלי יש רקע של מחוננות (הוא עצמו,אחיו,אביו). ביתי ילדה מפותחת מאד אם כי בהתאם לגילה פחות או יותר (היא בגן) ולכן אין לי שאלות וקל לי איתה. בני (14 חודש) לעומתה,מדבר הכל מגיל 10 חודשים ויש לו קליטה מאד מהירה (לדוגמא שומע מילה פעם אחת וזה מספיק לו כדי לזכור אותה ולהשתמש בה גם בהקשרים אחרים),הוא גם מבין הכל (לפעמים הוא מקשיב לשיחות שלי עם אחרים ואחרי זה חוזר על מה ששמע

) יש לו תפיסה נכונה של כמות,של גודל והשיחה איתו ממש קולחת. דומא למשפט שהוא אמר לי היום כשנתתי לו להחזיק 2 סבון כלים שקנינו לסבתא שלי: "שתיים סבון כבד של סבתא לבד,אוי אוי אוי נפל כבד,להרים לבד" זה דוגמא ל"סתם" משפטים שהוא אומר בשוטף. חוץ מזה יש לו הברקות שמשאירות אותי פעורת פה. ההתפתחות המוטורית שלו גרועה. הבעיה שלי היא שאני לא יודעת איך "לאכול" אותו יש בי המון רגשות אשמה שאנחנו לא מתיחסים אליו כתינוק אלא כילד מצד שני,אני לא יכולה אחרת.. אשמח לשמוע מהורים שהתמודדו והיו במצבי.. יש לי המון שאלות ויעזור לי ללמוד מנסיון של אחרים תודה שבוע טוב

התחיסות לתינוק כאל ילד
היתה לי בעיה כזו עם בתי הגדולה (היום בת 4). לדוגמא: כשהיתה בת שנה ועשרה חודשים ואני הייתי בהריון מתקדם היא ברחה לי במעלה המדרגות אחרי המטפלת ואמרה "אני הולכת לגינה אפילו אמא אין כח לעלות מדרגות" אני זעמתי על חוסר ההתחשבות וממש כעסתי. אבל דחילק היא היתה תינוקת. וגם אם היא ידעה לאמר זאת, רגשית טרם היתה לה יכולת התחשבות. לא הצלחתי להתייחס אליה כאל פעוטה וברור לי שגרמתי לנזק רגשי.

 

[שירהכ]

היתה גם בעיה שהמטפלת לא הבינה כמה ה

התחיסות לתינוק כאל ילד
היתה לי בעיה כזו עם בתי הגדולה (היום בת 4). לדוגמא: כשהיתה בת שנה ועשרה חודשים ואני הייתי בהריון מתקדם היא ברחה לי במעלה המדרגות אחרי המטפלת ואמרה "אני הולכת לגינה אפילו אמא אין כח לעלות מדרגות" אני זעמתי על חוסר ההתחשבות וממש כעסתי. אבל דחילק היא היתה תינוקת. וגם אם היא ידעה לאמר זאת, רגשית טרם היתה לה יכולת התחשבות. לא הצלחתי להתייחס אליה כאל פעוטה וברור לי שגרמתי לנזק רגשי.

היתה גם בעיה שהמטפלת לא הבינה כמה ה
היא מבינה. היא היתה בת שנה וכמה חודשים והיה שיח מטפלות בגינה על כלב פיטבול או רוטווילר שטרף ילדה. הילדה חזרה חרדה ולא הפסיקה לספר שבגינה נשך אותה כלב. לא הבננו מה העניין עד ששמענו מהמטפלת.