קונטקסט
נכון, קל יותר לדעת מי מדבר. אבל לא תמיד זה יתרון. בסביבה אידיאלית, לא הייתה לי שום בעיה עם העובדה שהשפה "מסמנת" אותי אוטומאטית. במצב הקיים, לפעמים זה חסרון. אם אני מעוניינת להתבטא בכתב, למשל במאמר מקצועי, ולתת לדברים להקרא ולהשפט בצורה נקיה ושקופה, ללא דעות קדומות, אני נזקקת להתנסחות די מפותלת כדי להשאיר את הניטרליות. וזה מיותר. ההבדל מורגש היטב למי שרגילה/רגיל לכתוב גם באנגלית. ובעצם, למה שיהיה הבדל לשוני? מלבד העניין ההיסטורי, וקושי להתרגל... אם היה "לשון צעיר" ו"לשון מבוגר", או "לשון לבן" ו"לשון שחור", זה היה בלתי נסבל בעינינו, לא? דבר אחר, כל עניין הגופים כל כך מקולקל בלשון העברית המדוברת , כל כך מעט אנשים מדברים נכון וכותבים נכון, וזה המצב הגרוע ביותר לטעמי. מן בליל שפה. אז אולי עדיף לפשט את המצב הבלתי-אפשרי בעליל?