טיפול אנטיביוטי ב-CF
הטיפול האנטיביוטי בציסטיק פיברוזיס מתחלק לשני מצבים 1) טיפול באנטיביוטקה לתוך הוריד בהחרפות של ציסטיק פירוזיס, שהטיפול יכול להיות מורכב מתרופה אחת או שתי תרופות ושכמובן הסוג של האטיביוטקה מכוון בד"כ נגד פסוידומונס ולפי רגישות של החיידק, הטיפול הזה נמשך בד"כ עד שבועיים ( ניתן גם לתת 3 שבועות), היה מקובל בספרות הרפואית שטיפול אניטביוטי הניתן לתוך הוריד ובמסגרת אשפוז עדיף על טיפול אניטיביוטי בבית, אך לאחרונה יש עבודות שמראות שיש תוצאות דומות לשתי גישות אלו 2) טיפול קבוע ע"י אנטיביוטקה - נגד פסוידומונס א) הטיפול המקובל ביותר הינו מתן אינהלציות של טוברמיצין (טובי) פעמיים ביום באופן קבוע ויש עבודות המראות את היעילות של טיפול זה בהפחתת תדירות ההחרפות ואת הריכוז של החיידק בכיח ב)טיפול אנטיביוטי דרך הפה- יש ויכוח בספרות אם הדבר מועיל או גורם לעליה בתנגודת של החיידקים נגד אניטיביוטקות שונות, לציין מתן טיפול אנטיביוטי קבוע כנגד חיידק הנקרא סטפילקוק נבדק בעבודה למס שנים, התוצאה היתה עליה בשיכוחת של פסוידומונס באותם חולים שטופלו באנטיביוטקה קבועה. לגבי טיפול אנטיביוטי פומי קבוע נגד פסוידומנס ניתן להגיד שאינה גישה שבשמוש רב מתן טיפול מונע נגד פסוידומנס ע"י אנטיביוטקה לתוך הוריד הינה גישה מקובלת בדנמרק, איפה שפעם ב- 3 חדשים נותנים קורס של אנטיביוטקה לתוך הוריד. יש עבודות דניות בספרות שהראו שתכולת החיים של חולי ה- CF בדנמרק הינה גבוה בהשוואה למקומות אחרים בעולם. אך לא ניתן לייחס את הנקודה הזו רק לטיפול האנטיביוטי הזה, כיוון שהגישה באותה מדינה גם מאוד אגריסיבית בזיהוי הראשוני של פסוידומונס, כך שבגיל קטן נותנים ציפרו פומי ואינהלציות של כוליסטין במטרה להוריד את כמות הפסוידומונס בכיח של חולי ה- CF. יש לציין שאין בספרות הרפואית עבודות המשוות את הגישה הזו של הדנים לעומת הגישה האחרת שלא דוגלת במתן אניטיבוטי קבוע נגד פסוידומונס למיטב ידיעתי בארץ הגישה הזו אינה נהוגה בברכה ד"ר נאיל אליאס
