שאלה לנשואים

r o n i t 19

New member
שאלה לנשואים

יש לי שאלה דומה לשאלה שמישהו כבר שאל פה, אני בת 21 ויש לי כבר חבר שנה..ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. חברות שלי מתחתנות אחת אחרי השנייה אבל אני מתה מפחד איך אני אסתדר עם הגמגום?? אם אני לא אמצא עבודה?? אם אני אהיה עצובה כל הזמן על מר גורלי והוא פשוט יסבול...??? אחד הדברים שאני מאוד מפחדת זה שהילדים שלי ייצאו מגמגמים כי אצלי זה תורשתי... אני מפחדת אפילו מזה שנלך לבנק ונצטרך לפתוח חשבון ביחד או אפילו שנשכור דירה ואני אצטרך לתת את המס' פלאפון שלי ואני אתקע... זה דברים מפגרים אבל מפחידים אותי.. מישהו יכול לעזור לי..??
 
זה דבר טבעי

מי לא הרגיש פחד אני בטוח שכולם כאן הרגישו או מרגישים אותו דבר.את יודעת טוב מאד שיש לך 2 אפשריוות לתרגל או לא לתרגל.להתרגש מהכשלונות או להגיד לא אכפת לי להיכשל אני ממשיך קדימה.ולגבי החתונה >אם יש אהבה אין מחסומים.החיים ילמדו שהגימגום זה שטויות במיץ עגבניןת לעומת הדרך ארוכה של החיים שאת צריכה לצעוד.
 

av100

New member
מהשאלות שלך רואים

שלא התחלת להתמודד באמת עם החיים מה את עושה עכשיו? מאוד הייתי מציאה לך ללכת לפגישות של אמבי להשתטף בפורום מה שעוצר בעדך זה לא גמגום זה הפחד שלך מהמפלצות שאת עצמך יצרת לך התמודדות היא לא קלה היא יומיומית את חייבת לקפוץ למיים וללמוד לשחות אין קשר בין גמגום לבין טיב הזוגיות אני מכירה מגמגמים עם זיגיות מהממת- אנחנו מטיבינו רגישים יותר ומעריכים את השגינו עם קריירה זה יותר קשה אבל גם בהחלט ניתן להתמודד ולהצליח אל תפחדי ובהצלחה -אבל רק אם את מרגישה שהבן זוג הוא באמת טוב לא מתוך יאוש ופחד של גמגום
 

p o l e g

New member
נשוי באושר

התחתנתי לפני חצי שנה. אני מגמגם רציני ואישתי שתיחיה ממש לא. אין מה לעשות - את מגמגמת, תתרגלי וממש אין בגלל מה להיות עצובה. החבר איתך שנה, אז מה הבעיה?! אישתי קלטה את העניין, כשהולכים לבנק (דואר, עורך דין וכו...) היא מדברת בשביל שנינו, אני שם רק בשביל להיראות יפה :) (לא תמיד מצליח...) והכל עובר סבבה. בקשר לעבודה: אז לא תעבדי בשירות לקוחות טלפוני של נטוויז'ן, ביג דיל. אני מעצב בגיתם (משרד פרסום) ונהנה מכל רגע. הכל אפשרי כל עוד לא תתני לגמגום לדרוס אותך. תבואי לאחת הפגישות של אמב"י, דברי אם אנשים מבוגרים ונשואים, זה יתרום לך הרבה. בהצלחה
 

r o n i t 19

New member
תשובה

הייתי בפגישה של אמב"י. אני סיימתי קורס בהדסה ודיברתי בשטף. אפילו דיברתי בכנס של המגמגים בשנה שעברה. החבר איתי שנה והוא יודע שאני מגמגמת,ברור..אבל הבעיה היא שבגלל שהגמגום כ"כ משפיע עליי זה גורם לי לדכאונות ולעצבות ויש ימים שאני פשוט לא רוצה לדבר עם אף אחד מרוב שרע לי ואני נסגרת בחדר ובעצם זה גם משפיע עליו.. הוא מפחד שנתחתן ואז אני אהיה עצובה ולא יעשה כלום בבית או דברים כאלה. למדתי עבודה סוציאלית ואהבתי את זה ועזבתי כי הבנתי שאני לא אסתר בזה. התחלתי ללמוד קורס בהנהלת חשבונות שבוע שעבר ואולי אני אתחיל ללמוד בסמסטר הבא פסיכולוגיה ארגונית בשביל התואר. אני עושה בחיים דברים לא מתוך כך שאני אוהבת אותם אלא מתוך חוסר ברירה. אני מאוד חברותית ואוהבת לעבוד עם אנשים אבל אני מציאותית ויודעת שלא יקבלו אותי לשום עבודה שמצריכה דיבור ולכן אין לי בריריה אלא לעבוד במקצוע שאני לא אוהבת וללמוד משהו משעמם. יום יום אני שואל את הקב"ה "למה????" אני לא נבינה למה הוא נתן לי את זה.. אני יודעת שאני צריכה להתמודד ולקבל שזה חלק ממני אבל אני לא מסוגלת.. אני חכמה ונאה ויכולתי ללמוד כל מה שאני רוצה ולעשות מה שבא לי ולעבוד במה שבא לי ואני יודעת שבלי הגמגום החיים שלי היו פשוט מושלמים..כי באמת החיים שלי מאוד יפים,אני לא אגיד שלא,אבל דבר הזה שנקרא "גמגום" פשוט מגביל אותי. אני מתביישת להגיד אבל השבוע אפילו ביקשתי מהקב"ה שיקח את הנשמה שלי כבר אם הוא לא לוקח את הגמגום..שיביא אותי למישהו שכן מסוגל להתמודד איתו.או שלא יביא אותו לאף אחד כי אני לא מאחלת לאף אחד את הדבר הזה... יש לי חבר כבר שנה כמו שאמרתי והוא הבן אדם הכי מושלם שאני מכירהףבאמת יש בו הכל,בדיוק מה שחיפשתי. בלי הגמגום ניראה לי כבר הייתי מתחתנת איתו מזמן,אני פשוט לא מסוגלת. אני מתה מפחד שיראה אותי בכל מיני מצבים מלחיצים שאני לא מסוגלת לדבר. הוא עוזר לי ותומך בי אבל אני לא חושבת שהוא יודע לאן הוא נכנס.. לפעמים אני אומרת לו שהוא לא יודע לאן הוא מכניס את עצמו..אני מפחדת שבגללי יהיה לו רע כי אני לא מסוגלת לדבר כמו שצריך וזה משפיע עליי בהרבה תחומים.. אפילו אמא שלו שברה את הרגל לפני שבועיים ולא התקשרתי אליה לשאול לשלומה כי אני פשוט מתה מפחד... הייתי אצלהם בבית המון פעמים וגם בשבתות ולא נראה לי שהיא יודעת שאני מגמגמת.. ואם היא תדע אני לא יודעת איך היא תגיב שהבן שלה שכזה מושלם לוקח מישהי כזאת...
 
הכי קל זה לרחם על עצמנו על כמה

שאנחנו מסכנים ואין לנו יכולת לדבר חלק וכו'. אבל זה לא נכון!!! אל תתני לגימגום לנהל את חייך, צריך להתחשב בזה אבל לא צריך להעצים את זה יותר מדי כמו שאת מתארת... איך את תסתדרי עם הגימגום - יהיה בסדר, שנגיע לגשר נעבור אותו! את לא צריכה לחשוב מעכשיו על הבעיות שבעתיד, ומי אמר שתחיי עוד שנה ולא תמותי בתאונת דרכים, פיגוע או סתם צרה רחמנא לצלן לא מאחל לאף אדם. אם את תהיי עצובה זה רק תלוי בך ולא באף אחד אחר, ואם הילדים יצאו מגמגמים אז זה גם לא נורא, יש אלפי מגמגמים שחיים באושר!!! אנחנו נותנים לגימגום להכתיב לנו את החיים, צאי מהבועה שהכל שחור. יהיה טוב, יש לך חבר מדהים שמעוניין בך למרות הגימגום את לא צריכה לעשות לו את החיים קשים יותר, וגם לך לא! את לא רוצה להתקשר אז תשלחי פרחים עם ברכה להחלמה מהירה. סיפרתי כבר בפורום כשהייתי אצל קלינאית תקשורת ראיתי גבר שהשתילו לו מתרי קול והוא נשמע כמו רובוט, ותפסתי את עצמי זה גגרם לי לקחת את הגימגום בפרופורציה נכונה יותר, זה מעצבן, זה קשה, אך רק אנחנו נגרום לו להיעלם ע"י שנתעלם ממנו, אם הפקיד בבנק יעקם את הפרצוף שישמע אותך מגמגמת את המספר פלאפון שלך אז זה בעייה שלו ולא שלך... המטרה שלך זה ללמוד מקצוע שאת אוהבת, להתחתן עם הבחור שאוהב אותך להוליד ילדים מגמגמים ולחיות באושר עם הגימגום (אני מבטיח לך שכמה שפחות תתייחסי אליו ההשפעות שלו יעלמו) בהצלחה...
 

av100

New member
מאוד נגעת לליבי

מאוד מבינה אותך אבל את מגזימה בגדול אני כמוך עם גמגום התחלתי מאוד קשה עברתי קורס בהדסה וכמוך מיד נפלתי ואבדתי שטף אחר כך בטחון עצמי ,התנסות והתקדמות בכל תחומיי החיים שיפרו לי שטף ואגב לפני כשנה עשר שנים אחרי הדסה חזרתי על המשימות ,תרגלתי וחזרתי לתחושה מה מפריע לך לתרגל, ליישם,להגיע לקבוצת תמיכה בירושלים אם זה כל כך חשוב לך? כשהבנתי שמעוניינים בי למרות הגמגום ושבעיה יחידה שלי(למרות כל הפחדים בגיל התבגרות) זה לבחור עם מי אני רוצה להתחתן זה מאוד קידם אותי לקבלה עצמית ולהעלאת בטחון הרי גם לך יש בן זוג מקסים ומקבל תפרגני יותר לעצמך וזה יתן לך כוח אני זוכרת כשיצאנו עם בעלי לעכשיו התקשרתי אליו אמו ענתה לא יכולתי לשאול אותה נתקעתי עם שאגות ועויתות רציתי לקבור את עצמי...כן היא אמרה לבנה לחשוב עוד פעם על כל העניין כש למדתי רוקחות חשבתי ובכיתי שלא אוכל לעבוד במקצוע אבל עצמתי עיניים והמשכתי מאז הרבה דברים השתנו... אנחנו נשואים באושר 8 שנים עם ילדים חמודים אני רוקחת אחראית ומסתדרת מצויין עם תפקיד תובעני ורווי תקשורת מילולית אם היו מספרים לי בעבר לא הייתי מאמינה אני מניחה שחוסר הפרופורציה שלך אולי נובע גם מדכאון תשקלי טיפול בעניין מאחלת לך הצלחה מכל הלב!
 

model77

New member
מסר מעודד מאוד

אבל מצד שני לא צריך גם להתנתק לגמרי ממגבלות המציאות ולחיות בהכחשה, מה היית כותבת אילו אחד הילדים היה מגמם בצורה קשה, כיצד היית מרגישה עם צוואה כזאת ? וכיצד את מרגישה כאשר עומדים בתור לבית המרקחת 30 אנשים וצועקים למה זה לוקח לך כל כך הרבה זמן ומצבים כיוצא באלו. לא שאני חלילה רוצה להרוס פה את החגיגה אבל גם אין צורך להגזים בכיוון ההפוך של העניין. מה היה קורה למשל אילו בשוק העבודה היה עודף רציני של רוקחות, כי אז המשרה הייתה מוטלת בספק או שהיית צריכה לפתוח בית מרקחת פרטי...
 

geashono

New member
הכי גרוע

זה לחשוב מה היה קורה אילו לא הינו מגמגמים זה המציאות ומזה אנחנו מתחילים וגם אם יותר קשה לנו צריך להסתגל וגם לי מאוד קשה אבל אני חושב שככל שיותר קשה יש יותר מוטיבציה לעבוד על הדיבור אם זה מפריע לך יאללה תחזרי לרצינות שלך ולהשקעה ואל תוותרי עכשיו זה זמן טוב לחזור
 

av100

New member
אני דוקא אחרונה שמדחיקה או מכחישה

חלילה לא מזלזלת בקושי התמודדות של כולנו, לי עצמי זה עדיין התמודדות יומ-יומית למרות כל ההתקדמות אני דוקא בכל סיטואציה ופורום מתאים מדברת על נושא הגמגום גם כי זה מעניין אותי לערב אנשים בתופעה ולשמוע מהם על התיחסותם והקשריהם וגם אולי יצא לי לעלות קצת מודעות לתופעה בחברה וזה מצידו יעזור באופן עקיף למגמגם כלשהו לא יודעת למה התרשמת כך, אני דוקא משתדלת להיות מאוד מציאותית ואפילו במסר אחרון הכנסתי אחת מהקטעים הכי מביכים עם אמה של בעלי לגבי המקצוע- כש התחלתי לעבוד עוד בהיותי סטודנטים בבית מרקחת פרטי פוטרתי כעבור שבועיים כש הבוס גם דאג ליידע אותי שמסופק אם בכלל אוכל לתפקד במקצועי זה רק מוכיח שמכל שפל אפשר לצאת לגבי עכשיו, מעניין, שדוקא עם לקוחות אני שוטפת כמעט לגמרי וזה כולל גם מצבי לחץ דומים למה שתיארת כל מה שאני כותבת נועד שתוכלו לקחת מזה משהו מעיל בשבילכם למשל אולי זה שלמגמגם עוד יותר כדאי להשקיע בלימודים למקצוע מבוקש או שסיטואציות דיבור שמפחידות אותנו לפני התנסויות (כמו אצלי עם לקוחות)בסופו של דבר הופכות ליומיומיות ,רגילות ולגמרי לא מאימות התנסיתי גם בנושא של ילד מגמגם,לפני כחודשיים ביתי בת 4 התחילה להתקע בתחילת המילים.התנהגתי איתה לפי מיטב מידע להורי לילד מגמגם ששאפתי משני הפורומים כולל הנסיון שלי. התפללתי שזה יחלוף אבל גם הייתי מוכנה לעזור,להכיל ולתמוך בילד מגמגם רק כמו שהורה שמגמגם בעצמו יכול .תודה לאל כעבור כשלוש שבועות זה חלף כמעט לגמרי שיהיה בהצלחה לכולנו!
 

shoshyyy

New member
אני מבינה את חששותיך ב100%

גם אני כשהתחלתי לצאת עם חבר שלי מזה 4 שנים, שאלתי את עצמי: למה שאני אהיה נטל עליו? למה שירצה אותי - להתחתן איתי? וגם הייתי אומרת לחבר שלי את רגשותיי וכל פעם הוא היה עונה לי "את כל כך שקועה בעצמך ובבעיות שלך שאת לא מודעת מה את נותנת לי!". רונית הבן אדם איתך שנה, יש סיבה!!! יש לך הרגשה שהעולם סובב סביבך אבל זה לא נכון. כשנכנסים לברית הנישואים, נכנסים עם לא וודאות: מה יהיה ? איך יהיה? מה נעשה? איך נסתדר? וזה נורמלי לחלוטין. יש חחשות מכל הסוגים לפני החתונה וזה נומלי לחלוטין. היית נשארת בקשר עם בן אדם שנה אם לא היית מקבלת משהו בחזרה מספיק חזק כדי לגרום לך להישאר.אל תזלזלי ותרחמי על חבר שלך - הוא יודע למה הוא איתך!!!
 

r o n i t 19

New member
אני מבינה אבל

אני מבינה אבל אני ממש מתביישת אם הוא יראה אותי נתקעת באיזו סיטואציה מביכה, איך הוא יגיב? אם נלך לשכור דירה או לבנק או לכל מקום אחר שאני אצטרך לדבר ולא אוכל ואתקע,אני מפחדת מאיך שהוא יגיב... אני לא מזלזלת ומרחמת כליון אבל אני פשוט יודעת שלא יהיה לנו טוב, לא יהיה טוב לא איתו ולא עם אף אחד כי אני פשוט נכנסת לדכאונות ועצבות בגלל הגמגום ואני לא שולטת בזה,אני פשוט מציאותית ויודעת שהעתיד שלי לא יהיה כמו שהוא היה יכול להיות אם לא הייתי מגמגמת.. אם לא הייתי מגמגמת הכל היה יכול להיות כ"כ מושלם.ואני ידעת שאני מגמגמת ואין מה לעשות אבל בכל זאת לא השלמתי עם זה עדיין..
 

shoshyyy

New member
רונית.... אין דבר כזה מושלם...

מצטערת לאכזב את הסרט שהסרטת לעצמך!!! אם לא היית מגמגמת היית משהו אחר: שמנה, עם הורים קשישים סיעודיים, יתר הזעה, שעירה, בת להורים גרושים שהשאירו חותם שלילי, מעורבת בתאונת דרכים , עם ילדות לא קלה ... בקיצור - לכל אחד יש משהו !!!! אני מבטיחה לך. העצה שלי -היא לדבר עם החבר שלך - לחלוק איתו את קשייך. לא להחליט בשבילו מה הוא ירגיש, אם הוא יסבול, במה הוא יעמוד או לא, מה טוב בשבילו - את גוזרת דין ומחליטה בשבילו וזה ממש אבל ממש לא הוגן מצידך!!! אם אני הייתי הוא - אני הייתי רוצה להחליט ולהיות שותף לחייך. אני הייתי רוצה להחליט מה טוב ומה רע בשבילי!!!! חשוב שתקחי את דבריי ברצינות, הם מהלב, אל תעשי את השגיאה הזו - תד ב ר י איתו.
 

shoshyyy

New member
ועוד משהו חשוב ....

אל תשליכי את הרגשות שלך עליו: את מתביישת - את דואגת את חרדה את חסרת בטחון כרגע בקשר לגמגום את חיה בחוסר וודאות והוא ? שאלת אותו מה הוא מרגיש ? אולי לא אכפת לו שאת מגמגמת - עבר לך בראש מחשבה פסיכית כזו
העתיד שלך יהיה - מה שתעשי ממנו (משפט בנאלי ומעצבן - אבל עם זאת מאוד נכון). לאט לאט - אל תקפצי מעל הפופיק.
 

yossibaroch

New member
תגובה מהצד שלי, לא שלך ולא שלו...

כשאני התחלתי לצאת עם חברה שלי הרגשתי בגמגום שלה, אבל זה לא שינה לי - היה הייתה מצחיקה וחכמה ומעניינת ושמחה ועוד הרבה דברים - היא עדיין כזו, אחרי חצי שנה היא סיפרה לי סוד - "#$#$, אני מגמגמת", והתאהבתי בה יותר. היא נראתה כלכך חמודה כשהיא סיפרה לי. אני לא מגמגם, ולא מתיימר להבין איך הגמגום משפיע על אדם. אני לא חושב שגמגום הוא חסרון או יתרון, לא יודע בקשר לפתרונות ודרכי טיפול - לא חושב שזו מחלה, לא חושב שזו ברכה. גמגום הוא פשוט מצב מבחינתי, הגמגום הינו חלק ממכלול שלם שהוא חברה שלי, שהוא את, שהוא חלק מהאנשים בפורום הזה. אני רוצה לייעץ לך, את לא חייבת להסכים, אני רוצה לייעץ לך לדבר עם חבר שלך, שתפי אותו בפחדים שלך ובשמחות שלך, אני יכול לומר לך שזה מה שאני רוצה מחברה שלי, וזה מה שהיא רוצה ממני. מהנסיון שלי - קשר עם אדם אחר מגמד את כל שאר הדברים, דברים יקרו או שלא יקרו אבל כשיש מישהו שנמצא איתך ברגעים הללו, כשמשהו נכשל לך או מצליח לך, הכל חוזר לפרופורציות. הלב שלי מלא אהבה, מאחל זאת גם לך בעצם, לכל קוראי התגובה הזו.
 

shuky63

New member
חברתי לחיים שונאת את הגמגום שלי

אבל אוהבת אותי.זה מביך אותה לפעמים כשאני נתקע בחברה.היא הראשונה שמעירה לי בתקופות בהם הגמגום שלי גובר.ואני אוהב את זה כך.למה?כי זה מציב את הגמגום במקומו הראוי.פשוט עוד תכונה שאנחנו לא אוהבים בבן הזוג אבל חיים איתה כי אנחנו אוהבים את בן/בת הזוג. פעם חשבתי שבת הזוג שלי צריכה לקבל אותי עם הגמגום והיום אני יודע שאם הייתי ממשיך לחשוב ככה הייתי נשאר בבדידותי.
 
רונית ..

מה שיש לי להגיד זה קשה וזה אבל.. שימי זיין על כולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין לך בעצם.. אבל בכל מקרה אם המצב בזה ימשיך את תלכי לאבדון ואני לא צוחק.. תזרמי יהיה מה שיהיה אני יודע שזה קל תכתוב בפורום וזה.. אבל אין מה לעשות מה כבר יקרה?.. תחשבי על זה טוב
 

r o n i t 19

New member
אין סיכוי!

אין סיכוי,אם הוא היה אומר להורים שלו הייתי עוזבת אותו סופית ולא באה אליו בחיים הבייתה!!!! אני מתביישת... התחלתי לפני 3 שבועות קורס בהנהלת חשבונות והיום כל אחד היה צריך לקרא להגיד תשובות. כשהגיע תורי בפעמיים הראשונות יצאתי החוצה ואח"כ הבנתי שככה אני מפסידה חומר אז פשוט התחלתי להגיד שאני לא יודעת. כולם התחילו לשאול אותי אם אני צריכה עזרה ומישהי אפילו שלחה לי פתק בשיעור עם המס' שלה שאני אתקשר והיא תעזור לי אבל בעצם ידעתי הכל ובגלל הגמגום הזה אני לא מסוגלת להקרים ולהגיד תשובות.. פשוט נמאס לי כבר... כל הדרך הייתה הלכתי עם הפנים במדרכה מרוב בושה שבכיתי.. לפעמים אני פשוט רוצה למות כבר ואני לא עושה את זה כי אני מרחמת על אמא שלי...
 

המתוקי

New member
יקירתי אם לחבר זה לא מפריע אז חתונה

אל תשימי על אף אחד או אחת בעולם
 
למעלה