אני רואה עצמי כסוציאליסט
ואני חושב שהשאלה שלך חסרת משמעות, אבל בשביל השעשוע, אבי עובד באחד מהמפעלים הגדולים בארץ. והעבודה העקבית האחרונה שאני החזקתי(לפני שחזרתי ללמודים) גם היא הייתה במפעל גדול אחר. בימינו לתנועות הנוער בארץ אין את מוסר העבודה שהיה להם כמו לפני שלושים וחמישים שנה. עם זאת נוער מרצ כן נוהג בעשיה, ואציין פעילות שאהבתי בכיוון של מוסר עבודה בה פעילי נוער הניחו צינורות בשביל לחבר כפר בדואי לרשת המים(שזאת עבודה של כמה שעות בשמש) עם זאת אני חושב שאפשר להיות סוציאליסט גם מבלי ללבוש סרבל כחול. והגבול בין יצרני לשאינו יצרני הוא בין כה וכה לא כל-כך ברור. למרות השאיפה הסוציאליסטית לחזק את מעמד הפועלים, אין ספק כי יש צורך בארגונים גדולים וודאי במדינות בלא מעט אדמיניסטרציה, כמובן שאנו נשאף לצמצם אותה כמה שאפשר, אבל חייבים להיות ריאליסטים. סוציאיליזם מוחלט הוא איזה שהוא אידיאל שוודאי שלא ניתן להשיג אותו, ולמעט כמה קיבוצים בארץ קשה למצוא מקומות בהם התקרבו באמת לממש סוציאליזם בהצלחה. על כן הקו שאני ולמעשה מפלגת מרצ נוקטת בו הוא קוו סוציאל-דמוקרטי שדוגל בשאיפה לסוציאליזם בצעדים קטנים במסגרת דמוקרטית. אין בעיה שאני אסיים את לימודיי ואגיע לתפקיד במשרד כמהנדס, או אפילו לתפקיד ניהולי ואילו אמשיך לתמוך בדעותיי הסוציאל-דמוקרטיות, אמשיך לתמוך בכך שעשירים(כפי שאני שואף להיות) ישלמו מיסים גבוהים, שישמשו למתן זכויות ושירותים נרחבים ככל האפשר לכלל האוכלוסיה, בשאיפה לשוויון מלא, ועם זאת לא לבטל לחלוטין עקרונות מועילים של תחרות ושוק חופשי, שכן אנו לא כולנו פטריוטים כל-כך ושאיפה אישית למצוינות גם היא ערך חשוב, שקל לעודד ע"י תחרות, כאשר דואגים לאזן ולהגביל את אותה תחרות למניעת פערים חברתיים גדולים מדייף וכן מניעת מונפולים פרטיים מסוכנים שלמעשה מונעים את אותה תחרות שאפשרה את קיומם. DRYICE
