אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שאלה למשפחות חללי צה"ל.
- פותח הנושא Sמית
- פורסם בתאריך
סמית
לשאלתך,קשה מאד המפגש עם חבריו של בני מהצבא ומילדות. לראות את אותם אנשים שקודם היו יחדיו פתאום בלעדיו מעיק ביותר. היום המפגשים הם בעיקר לפני החגים,ביום השנה לזכרו וביום הזכרון לחללי צה"ל. הימים הללו קשים גם ללא המפגשים,אך המפגשים מוסיפים עוד כובד עצום. השנה רצו להיפגש החברים ביום הולדתו של ניר בביתנו וביקשתי,לאחר התלבטות ממושכת לא להגיע.מעולם לא אמרתי לאיש שרצה להיכנס לבייתי,לא לבוא,אך ביום זה היה בי הכוח לעשות זאת....עד עכשיו אינני יודעת איך עשיתי זאת. למרות הקושי שבמפגשים,אינני רוצה לנתק את הקשר עם חבריו מהצבא ומילדות... חשוב לי למען זיכרו לשמור עליהם.
לשאלתך,קשה מאד המפגש עם חבריו של בני מהצבא ומילדות. לראות את אותם אנשים שקודם היו יחדיו פתאום בלעדיו מעיק ביותר. היום המפגשים הם בעיקר לפני החגים,ביום השנה לזכרו וביום הזכרון לחללי צה"ל. הימים הללו קשים גם ללא המפגשים,אך המפגשים מוסיפים עוד כובד עצום. השנה רצו להיפגש החברים ביום הולדתו של ניר בביתנו וביקשתי,לאחר התלבטות ממושכת לא להגיע.מעולם לא אמרתי לאיש שרצה להיכנס לבייתי,לא לבוא,אך ביום זה היה בי הכוח לעשות זאת....עד עכשיו אינני יודעת איך עשיתי זאת. למרות הקושי שבמפגשים,אינני רוצה לנתק את הקשר עם חבריו מהצבא ומילדות... חשוב לי למען זיכרו לשמור עליהם.
ח ל ו מ ו ת
New member
תשובה
Sמית שלום. ראשית, איני חושב שהדבר רלוונטי רק למשפחות חללי צה"ל, לדעתי זה אותו הדבר עם החברים והחברות מבית הספר וכולי. ולענייננו... אחי נהרג במלחמת לבנון לפני עשרים שנה, וכל שנה ביום הזיכרון לחללי צ"הל מתמלא ביתם של הורי בחבריו מבית הספר היסודי...התיכון...הצבא... וביניהם מפקדו שהיה כחצי מטר לידו כאשר נפגע. איני יודע איך זה אצל משפחות אחרות, אבל אצלנו יום קשה זה הפך ליום מיוחד ואפילו משמח בצורה מוזרה, לראות שאחרי עשרים שנה עדיין כה רבים מחבריו וחברותיו מסרבים לשכוח אותו... ואנחנו אוכלים ביחד, ויושבים ומספרים ומדברים על כל מיני ומדי פעם מישהו ניזכר בפרט קטן שנשכח עד עתה, ולפעמים מופיע מישהו שלא היה עדיין, עם אלבום תמונות מצהיב משנים, וההתרגשות גואה. נכון, לא פעם הלב התחמץ כשראינו איך הם מתבגרים משנה לשנה....מתחתנים...מביאים ילדים...ואפילו מתגרשים... והוא, תמיד ישאר בן 19.... ומנסים לדמיין את הילדים שלא יהיו לו... אבל עם כל העצב, יש גם נחמה שבכל כך הרבה אנשים הוא השאיר פינה חמה, גם אחרי כל הזמן הזה והם חוזרים כל שנה, ומביאים את ילדיהם ובני זוגם כאילו אנחנו משפחה אחת גדולה מאוחדת...בזיכרו... לפני שנה אפילו אירגנו, ביוזמת חבריו מהצבא, טיול לזיכרו שלקח אותנו למקומות שעבר במשך שרותו הצבאי, עד לנקודה ממנה יצאו לאותה מלחמה ארורה, ולמרות החששות, היה זה טיול מאוד מרגש שעשה לנו הרגשה טובה. בכל אופן, אין לי ספק שמה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לשני... ואין משהו שהוא יותר נכון או יותר מתאים. כל טוב רפאל
Sמית שלום. ראשית, איני חושב שהדבר רלוונטי רק למשפחות חללי צה"ל, לדעתי זה אותו הדבר עם החברים והחברות מבית הספר וכולי. ולענייננו... אחי נהרג במלחמת לבנון לפני עשרים שנה, וכל שנה ביום הזיכרון לחללי צ"הל מתמלא ביתם של הורי בחבריו מבית הספר היסודי...התיכון...הצבא... וביניהם מפקדו שהיה כחצי מטר לידו כאשר נפגע. איני יודע איך זה אצל משפחות אחרות, אבל אצלנו יום קשה זה הפך ליום מיוחד ואפילו משמח בצורה מוזרה, לראות שאחרי עשרים שנה עדיין כה רבים מחבריו וחברותיו מסרבים לשכוח אותו... ואנחנו אוכלים ביחד, ויושבים ומספרים ומדברים על כל מיני ומדי פעם מישהו ניזכר בפרט קטן שנשכח עד עתה, ולפעמים מופיע מישהו שלא היה עדיין, עם אלבום תמונות מצהיב משנים, וההתרגשות גואה. נכון, לא פעם הלב התחמץ כשראינו איך הם מתבגרים משנה לשנה....מתחתנים...מביאים ילדים...ואפילו מתגרשים... והוא, תמיד ישאר בן 19.... ומנסים לדמיין את הילדים שלא יהיו לו... אבל עם כל העצב, יש גם נחמה שבכל כך הרבה אנשים הוא השאיר פינה חמה, גם אחרי כל הזמן הזה והם חוזרים כל שנה, ומביאים את ילדיהם ובני זוגם כאילו אנחנו משפחה אחת גדולה מאוחדת...בזיכרו... לפני שנה אפילו אירגנו, ביוזמת חבריו מהצבא, טיול לזיכרו שלקח אותנו למקומות שעבר במשך שרותו הצבאי, עד לנקודה ממנה יצאו לאותה מלחמה ארורה, ולמרות החששות, היה זה טיול מאוד מרגש שעשה לנו הרגשה טובה. בכל אופן, אין לי ספק שמה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לשני... ואין משהו שהוא יותר נכון או יותר מתאים. כל טוב רפאל
אשמח לשמוע עוד משפחות.
דבר ראשון תודה על התגובות. נאום, זה שאנשים לא מגיעים זה בד"כ פחד מההתמודדות מול המשפחה עם האבל, אני בטוחה שלא עובר יום שהם לא חושבים על יקירך ועל משפחתך, גם אני בשנתיים האחרונות לא באתי ולו פעם אחת למשפחתו של אחד ה"אחים שלי" שנהרג בצבא , אני פשוט "לא מסוגלת", אני לא יודעת מה לומר, איך להגיב, אני יכולה לדבר לידידי המת כאילו הוא חי אך לא יכולה לדבר עם משפחתו החיה, פשוט אבסורד. הייתי רוצה לשמוע ממך האם היית רוצה שהם יבואו? ואיך אתה חושב שתרגיש כשתראה אותם? ברטוש, אני שמחה שהחברים נותנים לך את הכוח ומחזקים אותך- ישר כוח. ליאת, אני מבינה את הקושי ובטוחה שהקושי הוא הדדי גם כלפי החברים ואל תדאגי, זיכרונו ישאר תמיד בליבך ובליבם גם ללא קשר ביניכם. רפאל, אני שמחה לשמוע על החברים הנאמנים שהיו לאחיך, אני מאמינה כי אחיך היה בחור מאוד מיוחד שזיכרונו וחלק ממנו נישאר וישאר בתוך כל אחד ואחד מהמשפחה ומהחברים, שאחרי 20 החברים עדיין באים ומתמידים. אני אכן מסכימה איתך שאני יכולה להפנות את השאלה הזו לכלל חברי הפורום אך אני מעוניינת לשמוע את הצד של המשפחות של חללי צה"ל שנהרגו על קידוש השם והמדינה, אני מעוניינת בחללים שבד"כ באים מחתך גיל מסויים ואני מעוניית ללמוד על אופן התמודדותם של החברים מהצבא שחיו איתם כאחים "באש ובמים- במלחמה" מול המשפחות וההיפך. לאחרונה נתקלתי רבות ב"אחים לנשק" של חבר אשר פשוט לא מסוגלים להביט בעיניי המשפחה ולפעמים המשפחה לא מסוגלת להביט בעיניי החברים, חברים רבים כל כך רוצים לבוא, לבקר, לנחם ולזכור אך הם לא עושים זאת- "פשוט לא מסוגלים", המשפחה רואה זאת לפעמים כבגידה ולפעמים מבינה זאת זה תלוי בנקודת המבט. אני מבינה כי התשובה היא לא עובדתית וכל משפחה וכל איש משפחה בודד מעדיפים דברים שונים אך עדיין הייתי רוצה לשמוע את הרגשות של המשפחות, את התחושות שלהן ואת המחשבות שלהן, מה קשה להם יותר ומה פחות. הייתי רוצה לשמוע גם את החברים לנשק אם יש פה כאלו. בתודה מראש, סמית.
דבר ראשון תודה על התגובות. נאום, זה שאנשים לא מגיעים זה בד"כ פחד מההתמודדות מול המשפחה עם האבל, אני בטוחה שלא עובר יום שהם לא חושבים על יקירך ועל משפחתך, גם אני בשנתיים האחרונות לא באתי ולו פעם אחת למשפחתו של אחד ה"אחים שלי" שנהרג בצבא , אני פשוט "לא מסוגלת", אני לא יודעת מה לומר, איך להגיב, אני יכולה לדבר לידידי המת כאילו הוא חי אך לא יכולה לדבר עם משפחתו החיה, פשוט אבסורד. הייתי רוצה לשמוע ממך האם היית רוצה שהם יבואו? ואיך אתה חושב שתרגיש כשתראה אותם? ברטוש, אני שמחה שהחברים נותנים לך את הכוח ומחזקים אותך- ישר כוח. ליאת, אני מבינה את הקושי ובטוחה שהקושי הוא הדדי גם כלפי החברים ואל תדאגי, זיכרונו ישאר תמיד בליבך ובליבם גם ללא קשר ביניכם. רפאל, אני שמחה לשמוע על החברים הנאמנים שהיו לאחיך, אני מאמינה כי אחיך היה בחור מאוד מיוחד שזיכרונו וחלק ממנו נישאר וישאר בתוך כל אחד ואחד מהמשפחה ומהחברים, שאחרי 20 החברים עדיין באים ומתמידים. אני אכן מסכימה איתך שאני יכולה להפנות את השאלה הזו לכלל חברי הפורום אך אני מעוניינת לשמוע את הצד של המשפחות של חללי צה"ל שנהרגו על קידוש השם והמדינה, אני מעוניינת בחללים שבד"כ באים מחתך גיל מסויים ואני מעוניית ללמוד על אופן התמודדותם של החברים מהצבא שחיו איתם כאחים "באש ובמים- במלחמה" מול המשפחות וההיפך. לאחרונה נתקלתי רבות ב"אחים לנשק" של חבר אשר פשוט לא מסוגלים להביט בעיניי המשפחה ולפעמים המשפחה לא מסוגלת להביט בעיניי החברים, חברים רבים כל כך רוצים לבוא, לבקר, לנחם ולזכור אך הם לא עושים זאת- "פשוט לא מסוגלים", המשפחה רואה זאת לפעמים כבגידה ולפעמים מבינה זאת זה תלוי בנקודת המבט. אני מבינה כי התשובה היא לא עובדתית וכל משפחה וכל איש משפחה בודד מעדיפים דברים שונים אך עדיין הייתי רוצה לשמוע את הרגשות של המשפחות, את התחושות שלהן ואת המחשבות שלהן, מה קשה להם יותר ומה פחות. הייתי רוצה לשמוע גם את החברים לנשק אם יש פה כאלו. בתודה מראש, סמית.
לSמית רציתי להגיד לך
לאחר הרצח האכזרי הכל מתגמד ליבי אם אותו אבא מימשיך לחיות לא לחיות גם אני מתהלכת לפעמים כזומבי ללא כוחות ובלי חשק להמשיך הלאה לא קוראת עתונים לא מקשיבה לחדשות אך כאילו להרגיז את שומעת בלי לרצות את כל התכלוים כאילו יש לשמעות רצון משלהם את שומעת את מרגישה את הכאב כמו חודר ללב עוצר את הנשימה ולא עוזב היום שאלתי שאלה בפורום כי איני יודעת מה לעשות ואין לי כוח פשוט יום קשה
לאחר הרצח האכזרי הכל מתגמד ליבי אם אותו אבא מימשיך לחיות לא לחיות גם אני מתהלכת לפעמים כזומבי ללא כוחות ובלי חשק להמשיך הלאה לא קוראת עתונים לא מקשיבה לחדשות אך כאילו להרגיז את שומעת בלי לרצות את כל התכלוים כאילו יש לשמעות רצון משלהם את שומעת את מרגישה את הכאב כמו חודר ללב עוצר את הנשימה ולא עוזב היום שאלתי שאלה בפורום כי איני יודעת מה לעשות ואין לי כוח פשוט יום קשה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.