בקצרה
א. "אנשי השוק" - היינו, הם מבלים זמנם בעבודה בזמן בו יכלו לעבוד את ה'. רבי נתן סבר שהם, שלא כמו רוב בני העולם, כן מסוגלים לכך - ולבטוח בה' שישלח להם פרנסתם אף בלא השתדלות גשמית, ממשית. ב. רבי נתן, בהרבה מקומות בליקוטי הלכות, בעלים לתרופה - ובשיחות בע"פ - מדבר מענין זה: שאדם חייב לעבוד לפרנסתו, ולקבוע עתים לתורה (הן על חשבון הזמן הפנוי בעבודתו והן, כמובן, מחוץ לזמן עבודתו) ולעבודת ה'. באנ"ש, בכל הדורות, רובם התפרנסו מעבודות שונות, וחלקם הקטן יותר ישבו על התורה ועל העבודה - ובטחו בה' שישלח להם לחם לאכול ובגד ללבוש, ואף כשלא היה להם, היו בשמחה ועבדו את ה'. וגם אנ"ש שעבדו לפרנסתם, היו עובדי ה' עצומים, בתמימות, פשיטות ושמחה, שבין אם הצליחו בפרנסתם ובין אם לא הצליחו, עבדו את ה' באותה מידה של שמחה, התמדה והתחזקות. כך, למשל, הרווחנו את הניגון "עוז והדר", אותו הלחין תלמיד-חבר של מוהרנ"ת, ר' מאיר לייב בלעכער (בלעכער = נפח). כאשר חיתן את ביתו, ביקשה ממנו ביתו, הכלה, כסף לשמלה. אמר לה ר' מאיר לייב: כסף לשמלה, אין לי. אבל ניגון אני יכול לתת לך, והלחין את הניגון הנ"ל. בעל-הבית שעובד כל היום, יכול להיות עובד ה' בדיוק כמו מי שיושב ולומד כל היום, אם רק ירצה, ויתעקש - ויעבוד את ה' בתורה ותפילה בכל עת מצוא. וכי רבי יוחנן הסנדלר, שסנדלר היה, קטן במשהו מגדולי עמנו אחרים בני זמנו שהקדישו כל זמנם לתורה? ג. רבי נתן עצמו עזב את עבודתו - ע"פ צוו רבינו - משום שהוא כן היה מאותו מיעוט המסוגל לעבוד את ה' בתורה ותפילה כל היום כולו. ואדם שיכול לעשות את זה (הן מצד בטחונו בה' שיפרנסהו והן מצד אחיזתו בדרגה כזו) הרי הוא מחויב לעשות כך. הדברים מופיעים באין ספור שיחות, מכתבים וחידושים מחידושי רבי נתן.
