שאלה למי שחטיפים הם שגרה בביתה

[נושי 14]

אוף כתבתי הודעה שאיך שהוא נעלמה לי

אני חושבת שבילדותנו זה היה הרבה פחות נפוץ. זאת אומרת היו אבל זה לא היה ביום יום וככה זה היה ברוב הבתים שהכרתי. היום זה לא ככה. גם אני גדלתי בבית ששותים בו מים, אוכלים ארוחות מסודרות ובלי ממתקים ביום יום (אלא אם כן את מחשיבה פרוסה עם גבינה וריבה כממתק כי אותי זה הגעיל). ובכל זאת גדלתי להיות בן אדם שתמיד אבל תמיד יעדיף נשנוש על אוכל. ארוחות הערב של גבינה, חביתה וסלט עושות לי חלחלה ובכלל אני זוכרת עוד מילדות ששנאתי ארוחות צהריים. זה לא אומר שאני לא מנסה להקנות לילידם שלי הרגלי אכילה נכונים או חושבת שאם הם עכשיו יאכלו כמה ממתקים שירצו בבגרות הם ידעו לשלוט על זה. אני גם דבקה במים כשתיה, ארוחות מסודרות, להציע תמיד את האוכל המעודף עליי עבורם גם אם הוא נדחה על הסוף. ארוחת ערב תמיד ייהיו עם ירקות ואם אני מכינה את האוכל לבית הספר אז גם שם יהיה. מאי שאוכלת צהריים בבית תמיד תקבל אוכל ביתי מבושל ולא משהו מעובד, מציעה פירות (למרות שאני אף פעם לא מבינה איך אצל אחרים ילדים אוכלים אחר הצהריים צלחת פירות וגם ארוחת ערב מלאה) אבל מאפשרת גם ממתק. לרוב זה לא חטיפים כי כמו שאמרתי הם מעדיפים מתוק. אבל לא רואה בהם כאויב האנושות.

 

[מיסיס מייס]

גם אותי גבינה עם ריבה מגעיל

אבל מילדותי זכור לי חטיפים כעיניין יומיומי וגם מיץ פטל/ "זיפ" תפוזים. גם אצלי בבית וגם בבתים של החברות. נכון שאוהבים לעשות אידיאליזציה של העבר, אבל בישראל של שנות ה-70 אכלו לא פחות ממתקים מאשר היום (גם אם המגוון היה קטן יותר) אבל שיחקו המון בחוץ, ולכן היו פחות תופעות של השמנת יתר. פשוט שרפו יותר קלוריות. גם אני לא רואה בחטיפים אויב האנושות, אבל מודה שכן נגעלת לראות תינוקות שההורים שלהם דוחפים להם במבה לעגלה נונסטופ. איחס. הקטע שהנאה קשורה אוטומטית עם שקית מרשרשת ושאי אפשר להעביר אחה"צ בלי זה הוא לא הרגל טוב. זה כבר לא פינוק, זה כבר חלק משגרה מגיל מאוד צעיר וזה רע. שלא לדבר על כך שזלילת חטיפים אחה"צ גורמת לכך שאין תיאבון בארוחת ערב אז אוכלים פחות ארוחות מסודרות כך שהנזק כפול. פעוט בן שנתיים שזולל לו שקית גדולה של חטיפים אחה"צ אכל כמות נתרן שהיא פי כמה וכמה מהכמות היומית המומלצת שלא לדבר על כמות קלוריות. לא חראם על בסיס יומיומי? ואני מתה על ארוחות של חביתה, גבינה וסלט. לשמחתי גם הילדים שלי. (וגם אוהבים מתוק. לא סותר

)

 

[נושי 14]

אני זוכרת שאצלנו בבית כמעט ולא היו ממתקים

זאת אומרת עד גיל 10-14 שאז נכנס הדיאט קולה והטבעול לחיינו (ובמקביל אמא שלי התחילה לעבוד שעות ארוכות והרבה פחות בישלו). לפני זה בעיקר שתינו מים, היתה גם סודה בטעמים וגם זיפ, אבל הבסיס היה מים. אצלנו בבוקר גם שתו שוקו (כזה שמבשלים בסיר) ועד היום אני לא אוהבת שוקו בגלל זה. אני מסכימה ששקית של חטיף לילד בן שנה - שנתיים זה המון (זכור לי שבגיל הזה יובל אכל 4 יחידות מהדובונים וזה הספיק לו - איפה הילד ההוא ואיפה זה של היום) וברור שאחר כך אין מקום לארוחת ערב. אבל אם עושים את זה עם גבולות זאת אומרת שמים קצת בצלחת. זה לא יותר רע מביצת הפתעה או שתי קוביות שוקולד.

 

[פרת וחידקל]

אני ממש לא מסכימה

לפחות הרושם שלי הוא שדברים השתנו לכיוון ההפוך מאז שאני הייתי ילדה. הייתה הרבה פחות מודעות לעניין הבריאותי וההורים פחות התעסקו בזה. (אני למשל, רחמנא לצלן, קיבלתי שוקו בבקבוק עד לא יודעת איזה גיל). בבית שלנו לא שתו בכלל מי ברז (תקופה שעוד היו דודים על הגג זכר לימי המצור ומי הברז נחשבו לא נקיים) ומכיוון שלהרתיח ולקרר לא היה שוס, שתו בד"כ שתייה מבקבוקים (מיצים למיניהם, בירה שחורה, גם תוססים). תרכיזים מעולם לא היו לנו בבית. אכלנו פחות בחוץ, אבל אכלנו בבית הרבה קפואים ומוכנים למיניהם. בתקופה ההיא כשהמציאו משהו כמו "מנה חמה" או "שניצל תירס" זה נתפס כקדמה טכנולוגית ולא כרעל. שלא לדבר על זה שמרק בלי אבקת מרק לא היה ולא נשמע (ואמא שלי הייתה אספנית כפייתית של שקיות מרק מגוונות). בקיצור - לא יודעת לספור כמויות של ממתקים, אבל אצלנו אוכלים היום יותר בריא ממה שאכלו בזמנו בבית שלי כשהייתי ילדה.

 

[juspan]

מאוד מזכיר את הבית שלי

גם לא אכלנו כמעט כלום בחוץ (חוץ משהולכים באירוע מיוחד למסעדה...), אבל בבית, לצד הבישולים הסטנדרטיים של אמא שכן היתה אחת כזו שתמיד מבשלת, אבל תמיד היו גם טובשילים למיניהם (תובשילים? אלה מהשקיות, אורז ספרדי, אורז אינדונזי בלה בלה) וטבעולים וכו'. הכי לא היתה מודעות לכל זה. כמובן משקאות תוססים ומיצים ושאר זוועות על בסיס קבוע.

 

[אמאגירפה]

אווו הזכרת לי נשכחות עם האורז בשקיות

טעמו של המונוסודיום זכור לי עד היום חחח אמא שלי קנתה כל דבר שהוא מהיר וארוז כדי שיהיה מה לאכול - טבעולים בכמויות, מרקים משקיות, נמס בכוס, מנה חמה, אורז בשניה וחצי וכו' וזה לא שהיא לא יודעת לבשל - להפך..אבל זה היה הפתרון הקל לימי העבודה.

 

[מיסיס מייס]

נכון! האורז הספרדי! ואוו,

יש לך זיכרון משו משו! אני ממש זוכרת את טעם הלואי המחליא שלו... (ופעם עוד אהבתי את זה! אהההההה)

 

[תינוקי זורח]

אצלנו אכלו אורז הוואי מתקתק

ומרקים של "סבתא טובה"

 

[דיליג]

אצלנו חמים וטעים - פתיתים ברוטב עגבניות

ובהריון אני חייבת את זה כל הזמן יש לי תאוריה שבהריון אנחנו מתגעגעות לטעמי ילדות בעיקר אם זה מאכלים הזויים...

 

[פישים]

בהריון עם הפורחת הייתי חייבת קטשופ

היינו בחו"ל וכל הזמן חיפשתי לאכול אוכל מטוגן בשביל הקטשופ שבא אתו (ולא, זה לא מהילדות - לא חושבת שהיה בבית ובכל מקרה לא אכלתי קטשופ כילדה). אבל כשהגיע הטבעול, ומאחר ואחי צמחוני ואמא שלי עברה למשרה מלאה בימים במקום בשילוב עם לילות - הייתי מכינה לעצמי מדי פעם המבורגר טבעול בלחמניה (לפחות עם חסה ועגבניה), או נקניקיות טבעול. ההמבורגר מזעזע, את הנקניקיות הייתי ממשיכה לאכול בשמחה...

 

[סמי הכבאי7]

אני מתה על האורז הזה!

גיליתי שאחד הדברים שמאפיינים את ההריונות שלי, הוא הקרייב לאוכל כזה- אורז משקית, שימורים. לא הידרדרתי למנה חמה, אבל מונוסודיום גלוטומט כרגע הוא אורח רצוי!

 

[מיסיס מייס]

לגמרי

מילה במילה מה שהיה אצלי בבית

וברור שהיום זה שונה

 

[נושי 14]

אני לא יודעת בת כמה את אבל אצלנו זה הופיע רק

בשנות העשרה שלי.

 

[קרקלה]

צודקת. כולם עושים כאן אידאליזציה של העבר

מרגרינה, סירופ פטל, אורנג'דה, שוקולית, משקאות תוססים, אבקת מרק בכל דבר, ממרחי שוקולד, כל מני מלאווחים קפואים כארוחת ערב לגיטימית, ביסלי-במבה, סימילאק כבריא, טיגונים, מוצרי חלב כמוצרי בריאות, טבעול כמוצר בריאות. יכול להיות שהיום משתמשים ביותר הדברה ויותר הנדסה גנטית, אבל אפילו זה אני לא בטוחה. ואין אפילו טעם לדבר על מודעות לאכול מזונות מלאים, אגוזים, איזון בין פחמימות וחלבונים... אם היית צליאקי או רגיש ללקטוז, לאו דווקא היו מאבחנים אותך. ואיזה מוצרים אלטרנטיביים היו? היו שתי רשתות טבע קטנות והזויות, וקהילה פצפונת של צמחונים. היום יש הרבה יותר מודעות והרבה יותר קל לברור כי הערך התזונתי מסומן. בסך הכל, הרבה יותר קל לאכול בריא היום.

 

[דיליג]

אני גדלתי בבית בלי חטיפים

לפחות את השנים הראשונות חסכו לי. ואז גדלתי והתבגרתי והבנתי שזה מזיק. ברור שיש סקאלה אני תוהה איך חטיף הפך להיות משהו בלתי נפרד מילד בגיל הרך. כשאמור להיות בדיוק ההיפך! שאלה לגיטימית בעיניי ואני חושבת שאפשר לשאול את מי שישן עם הילדים עד גיל 18 מה הרציונל שלו, ואני מאמינה שאם מישהו עושה בחירה הוא יכול לעמוד מאחוריה ולהסביר אותה בלי להתגונן או לחוש מותקף אבל אני מבינה את הרגישות

 

[rnavina]

גם אני מציעה לך לא לשים כסף

גדלתי בבית עם מזון בריא וחלק אורגני (בשנות התשעים!) וגדלתי להיות אחת שזה גם הסגנון שלה. אבל כמו פישים אני אוכלת קרואסון לפעמים. דווקא מכירה כמה עם כזו מגירת חטיפים חופשית שיש להם איזו הפרעת אכילה בנושא החטיפים ויכולים לזלול ללא הכרה.

 

[פישים]

וכאן ישארו לך חברות ?

נתנו לך תשובות מאד מכבדות וגם כנות. את כל הנגד, מי שנותן חטיפים יודע (לפחות קהל המשיבות הנוכחי). אני לא מאמינה שמי שקונה ונותן חטיפים לא מודע למחיר + למחיר הבריאותי ובכ"ז - כולנו חוטאים במשהו ואי אפשר לנהל אחרים, רק לבחור את הבחירות שלנו עצמנו (וגם אגב, לתת דוגמא אישית - אני רואה שיש סביבנו משפחות ששינו את ההתנהלות סביב האוכל בכלל והחטיפים בפרט, נעים לי להאמין שזה בעקבותינו). מדי פעם (אחת לכמה חודשים) גם אני קונה שקית במבה או דובונים, הילדות כן מקבלות מסבתא פעם בשבוע קליק או ארטיק, כן אוכלים אצלנו עוגיות שוקולד צ'יפס ביתיות (שוקולד איכותי וקמח מלא, אך גם סוכר וחמאה) וגם קוראסון חמאה, גלידת בן אנד ג'ריס, שוקו, וגם - כדי שתהיה מפעם לפעם תחושת חטיף, קניתי דגיגונים שהם לפחות עם הרבה פחות נתרן - הילדות שלי מזמן אבדו עניין, אבל יש לי במה לכבד את החברות שלהן.

 

[תכלת לבן]

לדעתי את מגזימה

לכל דבר יש מידה. נכון - בכמויות גדולות זה מזיק לשיניים ולבריאות, אבל עם שאר הסעיפים שלך אני לא מסכימה ולדעתי את לוקחת את הנושא ממש לקיצוניות. ואענה על שאלותיך - אצלנו בבית החטיפים מיועדים בעיקר לימי טיול, שם כולם מגיעים עם חטיפים ואני לא אוהבת את שיטת "קיבוץ הנדבות" של הילדים. מעדיפה שיהיה לנו משלנו. וחוץ מזה אני לא חושבת שחטיפים הם רעל. נכון זה בטח לא פרי או ירק, אבל מצד שני זה גם לא כזה נורא ואיום כמו שאת מתארת, ובס"הכ זה טעים וכייפי (-> מותר גם להנות לפעמים..) בקיצור ילד שאוכל ביסלי/בסקוויט/במבה פעם או פעמיים בשבוע - זה ממש ממש לא נורא בעיני. ורק לסיום, טוב שאת לא שואלת את החברים שלך. היינו בסרט הזה בדיוק עם חברים ממש קרובים, ואחרי שהרגשנו כמו טמאים לידם (כשהבן שלנו לדוגמא פתח במבה בטיול או כשהעזנו לקנות ארטיק בבריכה) - זה נגמר בסופו של דבר בניתוק מוחלט של הקשר.

 

[דיליג]

אפילו פה אני כמעט שרופה...

אז בטח שבמציאות חייבת רק לומר לך, שלדעתי סלט פירות או עוגה ביתית זה פי אלף פינוק וכיף וטעים מבמבה זה הכי פינוק! זה אימא הכינה באהבה! זה טרי ומתוק! זה לא משומר ולא-יודעת-מי נגע בזה!

 

[תכלת לבן]

גם לדעתי סלט פירות ועוגה ביתית זה עדיף

אבל תספרי את זה לילדים שלי שלא יגעו בדברים האלה באמת אני חושבת שהדיעה שלך על חטיפים היא נורא קיצונית. זכותך כמובן, אבל תחשבי על סיטואציות כמו שתיארתי - ילד של החברים שלך פותח במבה בטיול או שקנו לו ארטיק בבריכה - והילד שלך גם כן רוצה. מה תעשי? תתני לו? או שיבכה וזהו? איך ירגישו החברים מסביבך עם הבן שלך בוכה ואת מסבירה לו שזה בעצם רעל ואת לא מרשה? לנו זה היה מאוד לא נעים ואחרי כמה פעמים כאלה - נגמר לנו החשק להיות עם אותה המשפחה, לצערי. אז א. זה לא הכי בריא, נכון, אבל זה בטח לא רעל ואת תמיד יכולה לבחור את מה שבכל זאת מקובל עליך (יש היום גם ביגלה מחיטה מלאה וכד') וב. במינון נסבל של פעם פעמיים בשבוע זה באמת באמת לא נורא.