שאלה למי שחטיפים הם שגרה בביתה

[נעמה מנשאים]

מה גרוע במיונז?

כשאני מכינה מיונז, מבחינתי שהילדות יאכלו אותו ככה עם כפית. רק בריאות.

 

[מיסיס מייס]

כשאת מכינה את צודקת. הרוב צורכים תעשייתי

ובכל מקרה כתבתי שמרגרינה גרועה ממנו (כמובן!)

 

[פישים]

זר לא יבין זאת וגם לא מה רע בגבינה לבנה,קוטג'

זהירות - לא לרגישים

זה המרקם, הריח (מיונז תעשייתי בעיקר, מול הולנדייז טרי וחם בצד סטייק עסיסי אני יחסית סותמת את האף ומוכנה לנסות בקטנה), הגוון הכללי שנותן צבע לבנבן נוזלי לאוכל האחר, השלולית שנותרת בצלחת. שילוב הריחות עם סלט שכולל גזר מרוסק בכלל עושה לי רע - אבל זה אפילו עוד יותר אינדווידואלי.

 

[מיסיס מייס]

בול כמו בעלי. מתעב מיונז. יכול להקיא מזה

 

[נעמה מנשאים]

יוצאת קיבוץ?

תיאורים כאלה של גועל ממרקמים ושילובי ריחות באוכל יצא לי לשמוע עד כה רק מאנשים שנושאים טראומה קיבוצית. מעניין אותי אם זה המקרה...

 

[פישים]

מושבניקית לחלוטין (עובדים, לא שיתופי)

 

[juspan]

אני עירונית לחלוטין

ונושאת טראומת ילדות קשה ממיונז, מרגינה וחמאה. שלושה דברים שלא הסכמתי בחיים לגעת בהם כשרואים את הצבע והמרקם השמנוני. זוכרת שהייתי מחביאה בגן איפשהו את פרוסות הלחם שמרחו לי עם זה. הבעיה שגם דבר שכשגדלתי למדתי כ"כ לאהוב ולא ברור לי איך הכנסתי אותו לאותה קטגוריה של גועל - האבוקדו! (כממרח כביכול). היום כמובן אני מתה עליו אפילו ללא שום תוספת. אז עד היום לא אגע בחמאה מעבר לבישול ואפייה שאז היא נעלמת ונמסה (ועדיין לא מתה על טעמה אם הוא דומיננטי גם שם). מיונז אני מסוגלת לטעום היום כש*אני* ערבבתי הכי מעט שאפשר, בלי שרואים טיפה אחת של לבן, בסלט ביצים או טונה. אם אני רואה את הלבן הזה אני מתה. מרגרינה כמובן לא רלוונטית בכלל (ויש שיתמהו איך אני מכניסה את הגועל הספגני הזה עם המעדנים האחרים לאותו מקום).

 

[סימןשאלה1]

נראה לי שמיונז וחמאה זה טראומה של אשכנזים

אצל סבתא שלי כל סנדוויצ׳ים היה מתחיל בשכבה, מה שכבה...פרוסה כמעט! של חמאה. למות מגועל. אמא שלי היתה מפוצצת לי את הסנדוויצ׳ים, מתחת לשוקולד או לגבינה בשליטים מפוארת של חמאה, כאילו מסתירה מתחת. כאילו שאפשר לפספס גוש שומן שתקוע לך בסנדוויץ׳. כמה סנדוויצ׳ים שזרקתי לפח בגלל זה. מיונז גם היה מוקצה ודוחה דוחה, חוץ מהסלט המיונז של סבתא שלי ששם הוא לא היה מורגש. עם השנים למדתי לחבב אותו בסלטים. גם חמאה בשכבה דקה דקה על לחם זה טעים לי. לא ברור לי הצורך הזה לפוצץ את הילד בשומן כאילו השנה היא 1943 ואנחנו עור ועצמות קופאים את עצמנו לדעת בסיביר.

 

[סימןשאלה1]

בשליטים = בשכבה (אייפון אייפון...)

 

[פישים]

אצלו נולדו בארץ והמשפחות עלו בזמן, אצלי -

שהילדות של אמא שלי עברה באירופה בזמנים הקריטיים + מחנה מעבר עד העליה הבלתי לגלית - לא היו שליכטות מתחת לממרחים. אצל אבא שלי שנולד בארץ, אבל המשפחה חוותה שנים מאד קשות כלכלית פה - דווקא כן, כנראה (אוכל מזרח אירופי כבד ועתיר שומן, ב-30 מעלות בצל

).

 

[juspan]

גם אצלי לא היו שליכטות, זה היה בגן!

אנילא חושבת שהגננת שלי עלתה מאירופה הקרה - (גם אמא שלי לא, כלומר נולדה בארץ וגם סבתא הגיעה כנערה מזמן בלי זכרונות כאלה ועם בישול די ישראלי מאז ומתמיד של שניצלים ושות', הסבתא השניה פחות רלוונטית לענייני התזונה שלי, מעבר לקרפלך וכו' בחגים. אבל כן גדלתי בבית שאהבו בו חמאה על לחם נטורל, לעצמם, לא הכינו לי כזה כי שנאתי מאז שאני זוכרת את עצמי. אפרופו הפתיתים שאני מספרת שכ"כ לא אהבתי, אצלי בבית זה בכלל לא התקשר לאוכל של ילדים, זה היה הדבר שאבא שלי היה אוכל עם חתיכת הודו כזה למשל, כבר כילדה אני זוכרת שקראתי לזה אוכל של בית תמחוי ואמא שלי היתה דואגת לי לאוכל אחר לגמרי (ולאחותי הצמחונית אחר וכו'... כבר אז אהבתי את אווירת המסעדה שלכל אחד מנות עיקריות משלו ותוספות).

 

[פישים]

בגן הייתי מקבלת אוכל מיוחד

כיוון שהברירות היו או מרגרינה, או חומוס, או גבינה לבנה - ואת שלושתם לא אכלתי, אני ועוד שניים עם אותם הסייגים (רק אחד מהם כן אוכל מיונז) - היינו מקבלים לחם עם שוקולד ואם היו שוכחים להשאיר לנו לחם - ביסקוויט עם שוקולד.

 

[juspan]

ואפרופו שרשור החמין, עוד זיכרון ווידוי

בבית שלנו כשהיה עושים צ'ולנט בשבתות לפעמים זו היתה נחשבת חגיגה. חוץ ממני כמובן

זה היה אחד המאכלים השנואים עלי, עד היום, כמובן שטעמתי כל מיני סוגים אצל משפחות ועדות אחרות, פשוט לאאא בשבילי (אם כי בסדר, היה איזה חמין מרוקאי אחד שהיה ממש טוב בעיני, של איזו סבתא חסיבה אחת של חברה, אבל גם לא משהו מעבר להתנסות מעניינת שהייתי רוצה יותר מפעם בשנה). אז ביום של הצ'ולנט אמא שלי היתה מעמידה 2 סירים ומחבת, צ'ולנט אחד בשרי, אחד צמחוני, ואני שניצל ואורז

 

[סימןשאלה1]

יום אחד

תום יכתוב הודעות כאלה באיזה פורום כלשהו...

 

[juspan]

חחח, נשבעת לך שחשבתי עליו

כשכתבתי, כי יוצא שאני מצטיירת כזו בררנית. אז הייתי בררנית אבל די אכלנית.

 

[נושי 14]

מיונז עם גבינה, קוטג, שוקולד שאני אמשיך.

אין לי שום דבר אישי נגד מיונז אבל בשילוב עם הדברים מעל נראה לי דוחה ברמות. וברור שזה לא מיונז הום מייד.

 

[נעמה מנשאים]

רוצה לפתוח את הנוש של שילובים מגעילים?

אבל באמת מיונז עם שוקולד נשמע לי בלעעעע.... (וגם כל יתר השילובים שציינת).

 

[Forever Mom]

גם אני גדלתי בבית נטול

ההורים שלי היו עולים חדשים. אימי עד היום לא יודעת אפילו לטגן חביתה. ולכן הייתי היחידה שהגיעה כל יום לבי"ס עם כריך חמאת בוטנים וריבה על לחם מלא. כל מה שרציתי זה פיתה עם שוקולד. בכל ילדותי לא אכלתי שניצל, פירה, פתיתים בבית. אמא שלי לא ידעה להכין ואז האריזות היו הרבה פחות ידידותיות לאנשים שלא דיברו עברית. לא היתה במבה, לא היה ביסלי. היו צימוקים ופירות יבשים. לפעמים היו ופלים. וה"טראומה" חקוקה בי עמוק ולכן אני לא שולחת אוכל מיוחד לגן - הן אוכלות את האוכל של הגן, בדיוק כמו כולם. ומידי יום מותר להן ממתק שוקולד קטן, כמו ביצת קינדר (בתנאי שיום קודם אכלו פרי אחד וירק אחד). אוכל קשור להמון זכרונות ילדות ומעצב אותנו גם כמבוגרים (אם מדובר במשהו קיצוני כמובן)

 

[מיסיס מייס]

לא נכון. היה במבה, היה ביסלי, היה "זיפ", היו

צבעי מאכל בכל ממתק. נכון, אכלו פחות בחוץ אבל בהחלט היו ממתקים וחטיפים. אולי פחות מבחר אבל היו המון ביסלי ובמבה ואפרופו באיזור, ואני לא מהצעירות כאן, אני בת 40. ולחלוטין מסכימה עם פישית. כשהילד גדל חשוב שיאכל בריא. אלו אבני הגוף של הביניין. נכון, לא צריך להיות פנאטית ולאסור לחלוטין, ממש לא, אבל אני דווקא שמה כסף שמי שגדל על חטיפים יש לו סיכוי הרבה יותר גדול לאכול אוכל לא בריא בכללי ולפתח בעתיד או בהווה השמנת יתר, ועוד כל מיני דברים לא טובים כמו יתר לחץ דם שלחלוטין הוכח כקשור לתזונה מלאת נתרן בילדות (כן, התזונה בילדות מעלה סיכויים להמון מחלות שיצוצו רק בגיל שישים ומי יקשר בינן לבין מה שאכל כשגדל והתפתח...) מי שדוחף כל יום ביסלי לילד שלו כדי שלא יאכל הרבה חטיפים בבגרותו הוא ... נו.... עזבי. עדיף שלא אפרט מה אני חושבת על הטענה הזו. (ועדיין אני נגד לאסור לחלוטין. ברור. אבל מכאן ועד חטיפים כמשהו יומיומי המרחק גדול. באמת שאפשר להסתדר אחה"צ בלי במבה. ואללה.)

 

[מיסיס מייס]

ורק להבהיר

הילדים שלי כן אוכלים שוקולד/ שוגי/ מנטוס על בסיס כמעט יומיומי בכמויות קטנות, אבל שקיות של חטיפים? הרבה הרבה הרבה פחות. בד"כ אין בבית (לא כולל פריכיות אורז מלא מצופות שוקולד שזה אהוב מאוד כאן אבל אף פעם לא אוכלים מתוך השקית!) בקיצור, זה לא שאין בבית ממתקים. יש, אבל במידה.