בקשר לברית המילה:
זמן בשלות הקרישה בדם בחיי התינוק אחת המצוות המפורסמות ביותר שביהדות [ואשר הובטחנו בתורה שבעל פה שהיא תשמר על ידי עם ישראל לנצח ובשמחה - גם אם יהיה ציבור רב שאיננו שומר מצוות. ראה מסכת שבת קל, א] היא מצות ברית המילה. 07/05/2004 הרב זמיר כהן וכך נאמר בתורה: ''...וביום השמיני ימול את בשר ערלתו'' (ויקרא יב, ב-ג). אין התורה מצווה למול את התינוק הנולד מיד בימים הראשונים ללידתו. היא גם אינה מצווה למול אותו מן היום השמיני והלאה. אלא ''וביום השמיני ימול את בשר ערלתו''. ביום השמיני בדווקא. כמובן שאין אנו מתיימרים להבין בשכלינו המוגבל את עומק סיבת ציווי התורה. אך ראוי לנו להתבונן בגילוי מדעי חדשני מפליא הקשור ליום השמיני. נצטט מדברי ד''ר אילה אברהמוב במאמרה ''בעיות קרישה ודמום ביילוד''. (אסיא, כרך ג עמ' 384): ''מנגנון הקרישה תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, אשר נקראים ''גורמי קרישה'' או ''פקטורי קרישה''. גורמים אלה מסומנים במספרים הרומיים IIIX-I (1-13), והם מפעילים זה את זה בשרשרת (בעזרת אנזימים) עד לקבלת הקריש היציב הנקרא פיברין. בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. (דבר) היכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותיפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם''. יותר מכך. ממחקר שהתפרסם בניו־יורק בשנת 1953 עולה, כי בעוד שלפני היום השמיני קים חוסר משמעותי בחומרי הקרישה, ואילו לאחר היום השמיני חומרי הקרישה עומדים על רמה מספקת וקבועה הנשארת לאורך כל חיי האדם (100%), הרי שלקראת היום השמיני מתרבים חומרים הקרישה בקצב מהיר והם עומדים ביום השמיני על רמה של 110%(!). כלומר, ביום השמיני, ורק ביום השמיני, מגיע ריכוז חומרי הקרישה לשיא של כל הזמנים, מעל הכמות הרגילה המלווה את האדם לאורך כל חייו. (המחקר מובא בספרו של י. מרוז, ''השם: הווה'' עמ' 61). מי שעינים לו, לבטח רואה הוא כאן בבירור רב את יד ה', שליט ומחולל הבריאה, ונותן התורה אשר קישר בדיוק רב את יום הגעת גורמי הקרישה שבדם לרמה מספקת, עם יום מצות ברית המילה. [אגב ראוי לציין כאן, כי אע''פ שבכל הגוף העור משמש כשכבת מגן המגנה על הגוף מפני חדירת חיידקים, מקום אחד יש בגוף אשר אדרבה, העור גורם להתרבות עצומה של חיידקים נבגים ופטריות מחוללי מחלות שונות. והוא מקום העורלה. וההסבר, על פני כל הגוף העור צמוד ודבוק אל השכבות שמתחתיו, מלבד עור העורלה שאיננו דבוק אלא קיים חלל בין העור לבין העטרה, כאשר הפתח הצר (שבראש העטרה) גורם לחדירת זיהום אל החלל, ההופך בהכרח למרבץ נוח להתרבות חיידקית נוראה. בהסרת העורלה סר איום זה. (משום כך כל תינוק הנולד בבית המלוכה הבריטי, עובר תהליך מילה להסרת העורלה). ברור לכל מבין שלא זו סיבת ברית המילה, אלא סיבה רוחנית מרוממת. אלא שבכל מצוה רוחנית הטביע הבורא יתברך תועלת גשמית. אגב, מכל היצורים עור העורלה קיים רק אצל בני האדם. נקודה למחשבה].
