לא 3 שיטות, תקופות שונות בחיים שבהן האיבחון עשוי להתבצע
בגיל צעיר, מאבחן מיומן יידע להבחין בין תגובות של ילדים נ"טים למצב המבויים, לשאלונים ולכל השאר,
לבין התגובות של ילד שמחווט אחרת, שהוא מה שמכונה על הספקטרום האוטיסטי.
גם בגיל זה, המאבחן ייעזר גם בדיווחים של ההורים, לפעמים הגננת.
 
בגיל בוגר יותר, יש יותר דיווחים מההורים ואנשי חינוך, אבל שום מאבחן רציני לא יסתמך רק עליהם.
קיומו של נתק בתקשורת בין הילד לאחרים, הוא חלק מהמידע שעשוי לסייע למאבחן להגיע למסקנה שהילד א"ס.
התועלת הטיפולית לא מובטחת, אבל יש סיכוי שתהיה כזאת.
אם ההורים וכל השאר יעשו שימוש מושכל באיבחון,
תהיה תועלת.
אם הם יראו בו איתות על כך שהילד לא מטומטם/אדיש/אגואיסט וכו'
אלא מחווט שונה מהם,
שהוא אינו מקולקל אלא "בנוי" אחרת מהם ולכן לא מובן להם,
יכולה לצמוח תועלת.
 
בגיל מבוגר, המאובחן בוחר לרוב בעצמו לפנות לאיבחון.
הוא רוצה תשובה, רוצה עזרה.
המאבחן צריך לקחת בחשבון את כל מה שכתבת על הזכרונות,
אבל אם הוא קשוב, רציני ומיומן, הוא יידע לעשות זאת.
אגב, האיבחון לא מתבסס רק על זכרונות.
בגיל צעיר, מאבחן מיומן יידע להבחין בין תגובות של ילדים נ"טים למצב המבויים, לשאלונים ולכל השאר,
לבין התגובות של ילד שמחווט אחרת, שהוא מה שמכונה על הספקטרום האוטיסטי.
גם בגיל זה, המאבחן ייעזר גם בדיווחים של ההורים, לפעמים הגננת.
 
בגיל בוגר יותר, יש יותר דיווחים מההורים ואנשי חינוך, אבל שום מאבחן רציני לא יסתמך רק עליהם.
קיומו של נתק בתקשורת בין הילד לאחרים, הוא חלק מהמידע שעשוי לסייע למאבחן להגיע למסקנה שהילד א"ס.
התועלת הטיפולית לא מובטחת, אבל יש סיכוי שתהיה כזאת.
אם ההורים וכל השאר יעשו שימוש מושכל באיבחון,
תהיה תועלת.
אם הם יראו בו איתות על כך שהילד לא מטומטם/אדיש/אגואיסט וכו'
אלא מחווט שונה מהם,
שהוא אינו מקולקל אלא "בנוי" אחרת מהם ולכן לא מובן להם,
יכולה לצמוח תועלת.
 
בגיל מבוגר, המאובחן בוחר לרוב בעצמו לפנות לאיבחון.
הוא רוצה תשובה, רוצה עזרה.
המאבחן צריך לקחת בחשבון את כל מה שכתבת על הזכרונות,
אבל אם הוא קשוב, רציני ומיומן, הוא יידע לעשות זאת.
אגב, האיבחון לא מתבסס רק על זכרונות.
