אינני יכול ליעץ במסגרת פורום
יעוץ דורש הכרות מאד מעמיקה של הפציינט. במקרים כאלה ישנם מגבלות תזונתיות לא מעטות, אבל עדיין אפשר לבנות תפריט מגווון וטעים. הוא בוודאי יהיה שונה מהתפריט הנוכחי והוא חייב להיות מבוסס על מזון אורגני. השילוב של סוכרת ומחלת כליות הוא בעייתי ודורש ידע והבנה בנושא. אם את חשה שזה חסר לך, עדיף לא לקחת את האחריות ולייעץ. המטרה של הגישה הטבעונית היא לרפא ולא לעסוק באיזונים של סוכר והתעסקות בסימפטומים. יחד עם זאת ישנם, לפעמים, במקרים כאלה נזקים בלתי הפיכים ואז קשה לרפא לחלוטין. לשפר, תמיד אפשר. ע"פ בקשתך, הנה המאמר העוסק בנושא השתייה. ההפרסומים בתקשורת מצד רופאים, תזונאים ואחרים, מדברים על שתיית 10 כוסות מים ויותר ליום, כמינימום המומלץ. כל זאת כדי למנוע התייבשות ונזקים לכליות. מביאים לנו הוכחות כביכול על נזקים הנגרמים לכליות בגלל מיעוט בשתיה. שמעתי ברדיו המלצות חמות של רופא, לשתות כמה שיותר, ולא חשוב מה. עולם הרפואה נמצא בהיסטריית השתיה, ומכניס את הציבור ללחץ בנושא זה. איש לא מזהיר מפני שתיית יתר. הפרזה בשתיה גורמת לנזק. דווקא הכליות הן אלו שניזוקות משתיית יתר. זה גורם להן לעומס רב ולמאמץ לסלק את הנוזלים העודפים. דווקא במצב של שתיית יתר. מתקשות הכליות לסלק את חומרי הפסולת מהדם, בגלל האילוץ לסלק את עודפי הנוזלים, הגוזל מהן אנרגיה רבה. החלשות הכליות כתוצאה משתיית יתר, עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ולהתנפחות הגוף ולנזקים רבים אחרים. תחושת הצמאון היא האיתות של הגוף לכך שרמת הנוזלים בגוף ירדה, ויש לשתות. במצב זה יש לשתות רק מים. נוזלים אחרים כמו מיצי פירות, מרק, חלב ואחרים, הינם מזון, ולמרות תכולת הנוזלים שבהם, אין השפעתם בגוף כשל מים טהורים. כשאדם צמא, הוא זקוק למים, לא למזון. דווקא בזמן צמאון אמיתי עדיף לשתות מים בלבד, כי יכולת מערכת העיכול לעכל, חלשה בזמן זה. במצב של צמאון, כמות מיצי העיכול והרוק, פחותים. גם עיכול המזון יעכב את ספיגת הנוזלים. שתייה ואכילה בייחד היא הרגל נפוץ. תחושת צמאון בזמן או לאחר אכילת מזונות מסויימים, אינה קשורה לאובדן נוזלים. מדובר כאן בצורך אמיתי של הגוף לדלל חומרים מזיקים שהיו במזון, ולא במחסור בנוזלים בגוף. מי שחווה את התחושה הזאת [צמאון בזמן או לאחר ארוחה], מבין עכשיו שארוחה זו הייתה לא ראויה והכילה חומרים שהזיקו לגוף. מלח, תבלינים למינייהם,קפה, עישון סיגריה, מזונות וחטיפים תעשייתיים, מזונות שעובדו ובושלו יתר על המידה, מזונות כבושים ומוחמצים ועוד, יגרמו לתחושת צמאון. כל הפסולת שמכילים מזונות אלה, דורשת דלול ע"י נוזלים כדי לצמצם את הנזק שהם יגרמו לגוף בזמן שישהו בו, אבל הם גם דורשים הרבה נוזלים לצורך שטיפתם החוצה. ההרגל של שתייה ואכילה בייחד הוא פסול. שתייה בזמן ואחרי ארוחה, גורמת לדלול מיצי העיכול והפיכתם ללא אפקטיביים, וכן לשטיפת המזון במערכת העיכול, בלי שקבל פרוק כימי. התוצאה של תהליך זה הינה אי קליטה של יסודות המזון מהמזון, תסיסה ורקבון של המזון במערכת העיכול וספיגת הרעלים הנוצרים מכך במעיים, לדם. רעלים אלה הם הזרעים והשורשים של מחלות רבות. בנוסף זה גורם לבטן נפוחה, לגזים, לחולשה ועייפות לא מוסברים ועוד. אכילת פירות וירקות טריים, למשל, לא תיצור תחושת צמאון. מים טובים לשתייה הם מי מעיינות טהורים. ככל שהמים רכים יותר, כלומר, יותר דלים במינרלים, הם טובים יותר. מי מעיינות אינם מים מינרליים, כפי שמקובל לכנותם. אם האיזור בו נמצא המעיין, נקי מכימיקלים ורעלים אחרים, סביר להניח שמימיו טובים. המינרלים שבמים אינם מהווים מזון לאדם. הם נמצאים במצב כימי בלתי אורגני, והגוף אינו יכול להשתמש במינרלים כאלה. לכן המינרלים שבמים אינם מזינים את הגוף ואינם הופכים לחלק של רקמות חיוניות. הסידן שבמים, למשל, לא יבנה שיניים ועצמות. הוא, כמו כל יתר המינרלים שבמים, מופרש מהגוף החוצה באמצעות מנגנוני ההפרשה השונים [שתן, צואה והזעה]. אם הפרשת מינרלים אלה אינה מושלמת, וזה אפשרי בעיקר כשמפריזים בשתייה, יצטברו מינרלים אלה בגוף ויגרמו להיווצרות אבנים בכליות, הסתיידויות בכלי דם ועוד. כלומר, דווקא שתיית יתר עלולה לגרום לאבנים בכליות. מי ברז אינם ראויים לשתייה כלל. מעבר לזאת שהם אינם טעימים, בלשון המעטה, או לייתר דיוק, הם מגעילים ודוחים בטעמם, הם מכילים כמויות גדולות של כימיקלים מסוכנים שמקורם בתעשייה ובחקלאות, מינרלים בלתי אורגניים שנאספו מהקרקע, כלור שתוסף למים [ כלור זה אקונומיקה], הפלואור הרעיל והמסרטן [כביכול למניעת עששת] שמוסיפים למים במקומות שונים בארץ, חלודה מהצנרת ועוד. אז כמה עליינו לשתות? אין תשובה חד משמעית לשאלה זאת. ישנם גורמים רבים שמשפיעים על הצורך בהכנסת נוזלים לגוף. 1-האקלים. בוודאי שחום ויובש מגדילים את הצורך בצריכת נוזלים. 2-מקום וסוג העבודה משחקים תפקיד חשוב. אדם שעובד קשה פיזית ביום קיץ חם, כשהוא חשוף לשמש הלוהטת, ישתה יותר מהעובד במשרד ממוזג. גם פעילות ספורטיבית קשה גורמת להזעה ואובדן נוזלים, ומגדילה את הצורך בשתייה. 3-מאד חשוב סוג התזונה. צמחוני הניזון מהרבה פירות וירקות טריים, מקבל הרבה מים באיכות מעולה ממזונות אלה. אם הוא ניזון ממזון אורגני, איכות הנוזלים גבוהה עוד יותר. מאחר ומזונות אלה מאד מתאימים לאדם ואינם מכילים חומרי פסולת, הם לא מגרים לשתיית יתר. לעומתם, "מזונות" כמו בשר, לחם, מוצרי חלב, דגים, ביצים, מזונות תעשייתיים ועוד, הם דלים בנוזלים בריאים ומפריעים לספיגת הנוזלים במעיים למחזור הדם, מאחר והם סופגים אותם לעצמם. 4-מצב בריאותי-בזמן שילשול הגוף מאבד הרבה נוזלים, ויש להחזירם לגוף באמצעות שתייה. כשישנה עלייה בחום הגוף, קיימת דרישה מוגברת לנוזלים, ויש לספקה. במצבים של מחלות זהומיות, כשרמת הפסולת בגוף גבוהה, בוודאי שצריך יותר נוזלים כדי לסלקם החוצה. 5-וישנה, כמובן, הדרישה הספציפית של כל גוף, לנוזלים. זאת נובעת מדרך העבודה של הגוף, השונה מאחד לשני. .
