לא יאנג אלא חוסר יין
כשהיין חלש, היאנג עולה. אם נשווה את מערכת היין והיאנג לסיר מרק על אש, הרי שיש אפשרות של "איזון": האש לא גדולה מדי ולא חלשה מדי, וכמות המים מתאימה כדי לאפשר לחמשת מרכיבי המרק (חמשת היסודות) לפעול בהרמוניה כדי ליצור מרק טעים. יש אפשרות שהאש קטנה מדי, המרק לא מתחמם, חמשת היסודות לא פעילים. יש אפשרות שהאש גדולה מדי, המים רותחים, המרק גולש. אצלנו יש חוסר יין - האש מספיק גדולה, אבל אין מספיק מים בסיר - המרק נשרף, חמשת האלמנטים מתייבשים, והסיר נפגם. התשתיות אצלינו במצב רע - רק תסתכלו על הכבישים, על השירותים הבסיסיים לאזרח - חינוך, בריאות, ביורוקרטיה ממשלתית... יש לנו צבא שיכול לשגר טיל לתוך חלון של מכונית ולהרוג רב-מחבלים, אבל הש"ג אשם בכל דבר - כי יש נתק בין היין ליאנג, בין החיילים בשטח לבין המפקדה. שלחנו לווינים לחלל, ומצב החינוך היסודי אצלנו בין הגרועים בעולם המערבי. יש אצלנו רופאים בין הטובים בעולם, ומערכת הבריאות קורסת. בהרבה תחומים אנחנו ב"שפיץ" של היכולת העולמית, אבל הבסיס שעליו אנחנו עומדים רעוע. חוסר יין. אצל הפלסטינאים זה יותר גרוע מאשר אצלנו, כמובן, כי מצב התשתיות אצלם גרוע בהרבה מאשר אצלנו. כשאני אומר "תשתית" אני מתכוון גם לתשתית רוחנית, כמובן: האמונה בצדקת הדרך, אורך-רוח, סבלנות, קשר למקורות... כל אלה הם "יין", תשתית, שעליה אפשר לבנות כיוון חשיבה ופעולה. יש אצלנו קבוצות קטנות שיש להן חלק מהנ"ל - אבל כעם, כמדינה, זה כמעט שלא קיים אצלנו. ברפואה הסינית, חיזוק יין נחשב לקשה, ומצריך טיפול ממושך ואיטי. (יעל, מן-הסתם, תוכל להוסיף יותר ממני) הוא מצריך כל מה שאין, לנו ולשכנינו - סבלנות, אורך-רוח וראייה לטווח רחוק. אבל הוא מתחיל בשינוי כיוון מחשבתי. הוא מתחיל ב"ואהבת לרעך כמוך". וקשה, קשה לעשות זאת עם העם שלנו...