שאלה לכולם

[בת 29 היחידה]

שאלה לכולם

איך מתמודדים עם זה שהאבא לא מעונין בקשר עם הילדה?

 

[m i c h a l i]

שלום לך ../images/Emo20.gif

איך מתמודדים? עם מי? עם הילדה? האם זו המציאות ואין באפשרותך לשנות אותה? נותנים אהבה, תומכים ונמצאים לצידה בטוב וברע. דואגים להזכיר לה כמה שכולם אוהבים אותה ורוצים בטובתה. האם היא מודעת לקיומו של האב? האם אתן משוחחות עליו? ובת כמה היא?

 

[מונה של אהבה]

בוקר טוב../images/Emo140.gif

אני חושבת שאם תעני על השאלות שמיכלי שאלה אותך, נוכל לראות תמונה פחות מעורפלת ולענות לך בצורה עניינית יותר. ועד שיגיעו התשובות, שיהיה לך יום טוב

 

[בת 29 היחידה]

תשובות לשאלות של מיכלי

טוב אז הילדה שלי בת 5 והיא מודעת לקיומו של האב מכיון שאני לא משקרת לה היא פגשה אותו פעם אחת בלבד הוא הבטיח לחזור ולקחת אותה לקניון אבל מאז נעלמו עיקבותיו שכחתי לציין שהוא נשוי היום ויש לו עוד 2 ילדים שגם להם ביתי מודעת היא לא מדברת עליו ובגלל זה יש קושי להתמודדות בנושא היא יודעת האוהבים אותה אבל זה לא אותו דבר זה עדיין קשה

 

[m i c h a l i]

ברשותך עוד כמה שאלות

מה היא יודעת עליו? מה סוג הקשר שלך איתו? האם שוחחת איתו על רגשותיה של הילדה? לדעתי היא לא מדברת עליו מכיוון שהנושא מאד כאוב מבחינתה. אולי כדאי לנסות לברר עם הגננת אם היא מזכירה אותו לפעמים... האם בציורים שהיא מציירת יש גםציור של משפחה? איך היא רואה את המשפחה בעיני רוחה? ניסית לדובב אותה? מה היתה תגובתה? אולי יש מקום להתייעצות עם מישהו מקצועי (פסיכולוג, טיפול באומנות וכו')

 

[בת 29 היחידה]

כמה תשובות

לשאולתייך הילדה יודעת עליו כל מה שאני יודעת שהוא נשוי היום ושיש לו עוד 2 ילדיםלי אין קשר איתו מלבד מזונות הוא לא עונה לי לשיחות הטלפון והילדה לא מדברת עליו בכלל גם לא עם הפסיכולוגית שלה בקשר להצעה על הציור היא מציירת בזה הרגע תודה לך

 

[m i c h a l i]

מצורף קישור

לדיון דומה שהיה פה בעבר... מתוך הטאגליינס של הפורום - כשמתחילות השאלות על אבא הילדה לא מדברת עליו עם הפסיכולוגית? זה מאד מוזר אלא אם כן מדובר בתחילת הטיפולים ממש... אני הייתי בודקת זאת לעומק ואפילו מבקשת מהפסיכולוגית לדובב אותה בקשר לאבא... אבקש גם מ"אור הנפש" שהיא עו"סית ומטפלת להתייחס להודעה שלך...

 

[בת 29 היחידה]

תשובה למיכלי

היי אני מאוד מודה לך על התגובות אבל הבת שלי מטופלת כבר קרוב לשנה וחצי אצל אותה פסיכולוגית והיא לא מדברת על האיש שעשה אותה סליחה אבל לעניות דעתי לא מגיע לו התואר אבא תמשיכי לכתוב אני נהנת לקרוא את התגובות שלך הן חשובות לי מאוד

 

[מונה של אהבה]

כמה תשובות../images/Emo140.gif

ראשית, כדאי אולי שתתחילי מנקודת מוצא מאד ברורה - כל סוג של קשר שיירקם בין הילדה ואביה אינו קשור אלייך. אני אומרת לך את זה כי הרבה פעמים, מתוך המקום הקשה, אנחנו נוטים להיכנס למערבולת רגשית של כעס ורגשי אשמה. כעס מול האיש שאיתו הבאנו ילד לעולם רגשי אשמה מול ילד שלא "בחרנו" לו אבא אוהב ומסור. חשוב לא פחות שתרשי לעצמך להרגיש הכל - לבכות עד שנגמרות הדמעות, להיות עצובה, לכעוס (יש כמה תרגילי כעס מעולים) אבל רק עם עצמך ולא מולו. המסר שצריך לעבור לילדה הוא שהיא הכי מיוחדת בעולם ומגיעה לה אהבה שלא נגמרת. כמו בגירושין, כך גם במצבים של נטישה, ילדים נוטים להאשים את עצמם "אבא לא רוצה אותי כי אני ילדה רעה." ברגע שאת לא תרגישי בתוכך אשמה זה מיד יעבור אליה בלי מילים בכלל. אם היא לא מדברת על זה, כמו שכתבת, היי בטוחה שזה יושב אצלה בפנים ואת יכולה להגיע אליה בדרכים אחרות. למשל, דרך משחק דרמטי, עבודות יצירה וכו' (אם תרצי רעיונות, תוכלי לפנות אלי במסר ואני אעזור בשמחה). אל תכעסי עליו מולה, נסי להימנע משיחות לידה סביב הנושא לילדים יש סנסורים חדים במיוחד והם חשים אותנו ללא מילים. והכי חשוב - אנחנו לא יכולות להיות אמא ואבא ולכן כל ניסיון להיות שני הורים יחד נדון לכישלון. אמא יש רק אחת וכך גם אבא. כאן זה בדיוק המקום לשאול את השאלות, לקטר ולבכות. בהצלחה

 

[אור הנפש]

בת 29

שלום בת ראשית קבלת כאן תגובות מצויונות ויש לי רק המקום להצטרף ולחזק את דברי מיכלי ומונה של אהבה.... עצוב לשמוע שהאב לא מעוניין לפגוש את ביתו ובעצם הגירושים ממך, הם תקפים גם עבור ביתך שלא אשמה או חטא בדבר... אולם אלה הן העובדות איתן יש להתמודד: חשוב להדגיש ולסביר לביתך היקרה שהניתוק לא נובע מדבר או פגם שקשור אליה.צריך לומר ולחזור שוב ושוב כמה היא אהובה ועד כמה היא ראויה לאהבה... לא פעם קיימת התלבטות מה הדרך הטובה ביותר בכדי לגונן על הילד ...בהתמודדות עם דמות האב שנעלמה ולא מוכנה לפגוש אותה... הבנתי מדברייך כי בחרת לספר את העובדות כמו שהן ולדעתי צדקת בכך...אין טעם להוסיף "תבלינים" ומילים חריפות על האב אבל עם העובדות יש להתמודד.. כמו כן עשית נכון שפנית לעזרה מקצועית והייתי ממליצה ליזום שיחה עם הפסיכולוגית להתייעצות ולדבר על דמות האב החסרה....מנסיון שלי עם ילדים זה מאוד מעסיק אותם והרגשות שלהם מאוד מבובלים ולעיתים גם מצפים... יש מקום לאפשר לרגשות אלה ביטוי, אחרת הם ימצאו ביטוי אחר הרבה פחות בריא...(בעיות התנהגות, הפרעות אכילה, תופעות פסיכוסומטיות ועוד) גם לסביבת הגן והחברים יש השפעה בהתמודדות, יש שאלות... תהיות.... ועוד תגובות שונות שיש לתת להם מקום לשיחה- או כמובן ביטוי אחר המותאם לגיל, לאישיות והתפתחות ביתך. (ציור, אומנות,תרפיה באמצעות סיפורים וכ"ד) . אשמח לענות באם יש עוד שאלות....התלבטויות...מחשבות...ועוד.