לפירוט יתר את יודעת איך למצוא אותי.
עכשיו, מה חבר (לבנות) או חברה (לבנים) יתנו לכם, שלא נותן לכם בן אותו המין? יש סוג אחד של דברים שהוא יכול לתת, ובעניין הזה התורה מצווה אותנו על איסור נגיעה. ומי שלא שומר על זה - זו בעיה. אז למה צריך מלכתחילה לבנות קשר עם מישהו/מישהי שהתורה אוסרת עלינו לגעת בו וגם לשהות איתו באותו חדר (לבד)? בגיל ההתבגרות זו בעיה במיוחד, בגלל שאז יש את הצורך הכי גדול בחברה מסביב. בגיל ההתבגרות אנחנו בונים את הקשרים שלנו, ומרגישים שהחברה היא אחד הדברים הכי חשובים. כמובן שבסוף אנחנו מגלים שהחברה מסביב זה לא הכי חשוב, וסביבה מתחלפת, אבל אז כבר מאוחר מדי. כי אנחנו מגלים שבמקום להשקיע בעצמנו, בלימודים, באישיות, בעיצוב ה"אני", התמקדנו רק בסביבה, בחבר/ה, וזהו. גיל ההתבגרות הוא ה-גיל לבנות את עצמנו. אני לא מצטטת פה אף אחד, ואני לא מדברת מתוך שטיפת מח. אני מדברת כי אני חושבת שזה באמת חשוב. כולם יודעים שלילד בן 13 הרבה יותר קל להשתנות מאשר אדם בן 30. ובני האדם נולדו, בין השאר, כדי לעבוד על המידות שלהם. במקום זה, נערים ונערות בגיל הזה מתמקדים בקשר עם בני המין השני, קשר שלא תצמח ממנו שום תועלת (אף אחד לא חושב על חתונה, נכון? אז ממילא תצטרכו להיפרד מתישהו) בגלל שהם נהנים מזה, ובאותו רגע הם לא רואים את התוצאות הסופיות. הם משקיעים בקשר שבשלב כלשהו יצטרך להינתק (חוץ ממקרים מאד מאד מאד בודדים ונדירים) במקום להשקיע בעצמם, במשפחה, בחברות (לבנות) או בחברים (לבנים) שכן נמשך איתם הקשר, לבדוק מה הם צריכים לשפר בעצמם, להתכונן לקראת החיים מחוץ למסגרת בי"ס, לפתוח עיניים וללמוד להתמודד. לא חבל?
