מעיינוש2020
New member
שאלה לכולם על גברים.
אתמול חברה טובה שלי סיפרה לי שהחבר שלה קנה לה ליום ההולדת תכשיט.
לא האמנתי לה עד שהיא לא הראתה לי אותו. הייתי בהלם טוטאלי ובהיתי בה במשך איזה עשר דקות עם פה פעור.
לא חשבתי שיש דבר כזה בכלל, שגבר יקנה מתנה לאשה? וידאג לה?
מבחינתי תמיד גברים הצטיירו ככאלו שיכולים להיות מקסימים, עד שזה מגיע לארנק, ברגע שמעורבת הוצאה כספית כל שהיא ולא משנה איזה, הם פתאום מתהפכים לחלוטין.
הדוגמא הכי בולטת לכך היא אבא שלי. ההורים שלי גרושים מאז שאני בכיתה ג' בערך.
כשאבא שלי עזב את הבית, אחרי שאמא שלי הזמינה לו משטרה כי הוא כמעט הרג את התינוק, הוא מיד העביר את המשכורת אליו לחשבון ואמא שלי הייתה בחופשת לידה לאחר סיבוך קשה ולא היה לנו כסף לקנות אוכל. אני זוכרת בתור ילדה חודשים שבקושי היה מה לאכול.
אמא שלי התחילה לעבוד בעבודות פיזיות מאוד מאוד קשות מהבוקר עד הערב ומהסיבה הזו המצב הבריאותי שלה הדרדר מאוד.
היא אושפזה בבית החולים לאחר שגילו שיש לה גוש ליד חוט השדרה ועברה ניתוח מאוד קשה.
באותה תקופה אני, שהייתי בת 11 הייתי לבד בבית וטיפלתי ב2 אחיי הקטנים. אבא שלי היה מודע טוב טוב למצב ולא נקף אצבע כדי לעזור, כשאמא שלי הייתה במצב מאוד קשה בבית החולים.
כל עולמי חרב עליי ויש לי טראומות איומות בנוגע לאיך החיים שלי יראו בעתיד.
עד עכשיו תמיד פגשתי גברים שמאוד מזכירים לי את אבא שלי.
אני לא נכנסת עכשיו לרמות של מי משלם על מי בדייט. אף גבר מעולם לא הוציא עליי שקל בדייט. תמיד התווכחתי והתווכחתי עד שהוא נתן לי לשלם. ואם הוא ניצח אותי ושילם לי על הקפה לא נפגשתי איתו שוב.
ויצאתי עם גברים שאפילו לא יודעים כמה כסף יש להם בבנק מרוב שיש להם הרבה. ולי אין. כמעט ואין בכלל. ובכל זאת, הדבר האחרון שאני צריכה בחיים זה שגבר, שלא מכיר אותי בכלל ומה עברתי, ולא יודע עד כמה אני עצמאית, יבוא ויקרא לי נצלנית. אין סיכוי.
אני רואה את אמא שלי, אמא שלי היא אישה יפייפיה. פשוט יפייפיה. וחכמה ומצחיקה וכולם כל כך אוהבים אותה. ואני רואה כמה זה חסר לה שלפעמים אין אף אחד בבית והיא פתאום מרגישה את הריקנות. והיא לעולם לא תודה בזה אבל אני יודעת שהיא הייתה מאושרת עד הגג אם מישהו היה דואג לה מידי פעם, קונה לה משהו קטן ומראה לה שהוא אוהב אותה. שאכפת לו.
אני לא רוצה להיות כמוה. אבל מצד שני, אם לחיות עם גבר שיגביל אותי (אפילו בכסף שלי!), ויעשה לי חשבון על כל דבר שאני קונה, וגם לעולם לא יחשוב עליי ולא ישקיע בי, אפילו ביום ההולדת, (תמיד קניתי לחברים שלי מתנות יקרות מאוד ליום ההולדת. חסכתי חודשים לפני כדי לקנות להם, ולא קיבלתי כלום) אז עדיף לחיות לבד. לא רע לי לבד. וגם אם רע לי, עדיף שיהיה רע לי לבד מאשר שיהיה רע לי עם עוד מישהו.
מה אתם אומרים? כל הגברים הם כמו הגברים שאני מכירה?
אתמול חברה טובה שלי סיפרה לי שהחבר שלה קנה לה ליום ההולדת תכשיט.
לא האמנתי לה עד שהיא לא הראתה לי אותו. הייתי בהלם טוטאלי ובהיתי בה במשך איזה עשר דקות עם פה פעור.
לא חשבתי שיש דבר כזה בכלל, שגבר יקנה מתנה לאשה? וידאג לה?
מבחינתי תמיד גברים הצטיירו ככאלו שיכולים להיות מקסימים, עד שזה מגיע לארנק, ברגע שמעורבת הוצאה כספית כל שהיא ולא משנה איזה, הם פתאום מתהפכים לחלוטין.
הדוגמא הכי בולטת לכך היא אבא שלי. ההורים שלי גרושים מאז שאני בכיתה ג' בערך.
כשאבא שלי עזב את הבית, אחרי שאמא שלי הזמינה לו משטרה כי הוא כמעט הרג את התינוק, הוא מיד העביר את המשכורת אליו לחשבון ואמא שלי הייתה בחופשת לידה לאחר סיבוך קשה ולא היה לנו כסף לקנות אוכל. אני זוכרת בתור ילדה חודשים שבקושי היה מה לאכול.
אמא שלי התחילה לעבוד בעבודות פיזיות מאוד מאוד קשות מהבוקר עד הערב ומהסיבה הזו המצב הבריאותי שלה הדרדר מאוד.
היא אושפזה בבית החולים לאחר שגילו שיש לה גוש ליד חוט השדרה ועברה ניתוח מאוד קשה.
באותה תקופה אני, שהייתי בת 11 הייתי לבד בבית וטיפלתי ב2 אחיי הקטנים. אבא שלי היה מודע טוב טוב למצב ולא נקף אצבע כדי לעזור, כשאמא שלי הייתה במצב מאוד קשה בבית החולים.
כל עולמי חרב עליי ויש לי טראומות איומות בנוגע לאיך החיים שלי יראו בעתיד.
עד עכשיו תמיד פגשתי גברים שמאוד מזכירים לי את אבא שלי.
אני לא נכנסת עכשיו לרמות של מי משלם על מי בדייט. אף גבר מעולם לא הוציא עליי שקל בדייט. תמיד התווכחתי והתווכחתי עד שהוא נתן לי לשלם. ואם הוא ניצח אותי ושילם לי על הקפה לא נפגשתי איתו שוב.
ויצאתי עם גברים שאפילו לא יודעים כמה כסף יש להם בבנק מרוב שיש להם הרבה. ולי אין. כמעט ואין בכלל. ובכל זאת, הדבר האחרון שאני צריכה בחיים זה שגבר, שלא מכיר אותי בכלל ומה עברתי, ולא יודע עד כמה אני עצמאית, יבוא ויקרא לי נצלנית. אין סיכוי.
אני רואה את אמא שלי, אמא שלי היא אישה יפייפיה. פשוט יפייפיה. וחכמה ומצחיקה וכולם כל כך אוהבים אותה. ואני רואה כמה זה חסר לה שלפעמים אין אף אחד בבית והיא פתאום מרגישה את הריקנות. והיא לעולם לא תודה בזה אבל אני יודעת שהיא הייתה מאושרת עד הגג אם מישהו היה דואג לה מידי פעם, קונה לה משהו קטן ומראה לה שהוא אוהב אותה. שאכפת לו.
אני לא רוצה להיות כמוה. אבל מצד שני, אם לחיות עם גבר שיגביל אותי (אפילו בכסף שלי!), ויעשה לי חשבון על כל דבר שאני קונה, וגם לעולם לא יחשוב עליי ולא ישקיע בי, אפילו ביום ההולדת, (תמיד קניתי לחברים שלי מתנות יקרות מאוד ליום ההולדת. חסכתי חודשים לפני כדי לקנות להם, ולא קיבלתי כלום) אז עדיף לחיות לבד. לא רע לי לבד. וגם אם רע לי, עדיף שיהיה רע לי לבד מאשר שיהיה רע לי עם עוד מישהו.
מה אתם אומרים? כל הגברים הם כמו הגברים שאני מכירה?
