שאלה לכולם וגם לאל דן

[גלבועא]

שאלה לכולם וגם לאל דן

האם אתם מכירים את התופעה שההורה שלכם מרשה לעצמו כמעט כל דבר כי , לפחות אצל אבי, הוא כבר כמעט מת ניתוח מעקפים? אם כן, כיצד אתם מתמודדים עם התופעה הזו?

 

[p a l o m a]

גלבוע בוקר טוב, נא פרט../images/Emo8.gif../images/Emo42.gif../images/Emo39.gif

"מרשה לעצמו כמעט כל דבר"... למה הכוונה, לדוגמא?

 

[גלבועא]

להתנהג בגסות רוח

לקלל. אלה דוגמות בולטות ביותר, שזה התירוץ/ההסבר עבורן.

 

[pf26]

מוכר ולא חביב

אצלי זה היה פשוט כי "לאמא מותר להגיד הכל", כולל הדברים הקשים ביותר, בלי שום תירוץ של גיל או של אירוע. איך התמודדתי? כשהעזתי סוף-סוף להגיב (בת יותר מ-30 ואמא ל-3), היא כידוע נתקה קשר מכולנו. לעומת זאת, סבתו של אישי, בת למעלה מ-90, מתגוררת אצל ביתה (אמא שלו), ומרשה לעצמה להגיד כל מה שעובר לה בראש באותה שניה. חמותי ממש סובלת. מדי פעם היא מזעיקה את אחיה, שיסביר לגברת שככה לא מדברים. היא עצמה לא מסוגלת להעיר לה, כי "אסור להתחצף לאמא".

 

[אוהבת בייגלה]

מנסיוני

ההתנהגות הזאת יכולה להיות או מדיכאון שמאפיין קשישים או מנסיגה מנטלית שבאה עם הגיל. למשל יכל להיות קשיש שרוב הזמן ממש בסדר ואם פתאום משהו מלחיץ אותו, הוא מגיב כמו ילד קטן בלי שום עקבות. אף אחד לא מכין אותנו , הילדים, למצבים האלה ואני לפחות ,עמדתי נבוכה מול המצב הזה. צריך קצת זמן להסתגלות.

 

[p a l o m a]

גלבוע, יכול להיות שאם אביך../images/Emo20.gif

מטופל בתרופות.. יש תרופות שמעוררות התנהגות אלימה מי באופן פיסי ומי באופן מילולי.. ניתן לטפל בזה אם זו הסיבה.. ואם זו לא הסיבה.. אני הייתי לוןקחת אותו לשיחה רצינית ומתריעה שאדאג לכך שהנכדים לפחות לא ישמעו את ההתבטאויות שלו... אני בטוחה שאביך יתעשט... יש פורומים ואתרים שמטפלים בנושא. שמעת על תסמונת טרוט (או משהו כזה... כדאי לבדוק). שבת שלום וכל טוב

 

[ה ר מ י נ ה]

תסמונת טורט לא מתחילה ...

בגיל כזה. מדובר במחלה על רקע גנטי המלווה בהפרעות שונות שניבול פה היא רק אחת מהן. יש גם עוויתות וחוסר שליטה על תנועות. את זה בודאי לא מגלים בגיל כל כך מבוגר.

 

[גלבועא]

לא, אין לו תסמונת טורט

 

[גלבועא]

זה לא דבר חדש במיוחד אצלו

 

[גלבועא]

התשובה שלו ש"מותר לו "

היא אחרי שיחה אתו.

 

[ה ר מ י נ ה]

העצמה של התנהגות קודמת ../images/Emo2.gif

השאלה היא האם יש שינוי לעומת שנים עברו, כלומר, האם אביך היה יותר מנומס ומתחשב בסובבים אותו ויותר עצור כשהיה צעיר יותר? אני סבורה שהתנהגות כזאת היא תוצאה של הקצנת מצב או התנהגות שהיו כבר בעבר, אבל היו תחת שליטה לא כל כך בגלל האדם עצמו אלא בגלל בן הזוג שלו/שלה. יתכן שהיום, כשאביך אלמן ואמך לא בסביבה כדי ל"פקח" עליו, הוא מרשה לעצמו יותר. אני רואה גם אצל אמי העצמה של התנהגויות שכבר היו קיימות בעבר (למשל פטפטנות יתר, או בזבזנות יתר) שהיו מרוסנות הרבה יותר כשאבי היה בחיים.

 

[גלבועא]

יכול להיות, תודה לך ../images/Emo141.gif

 

[m i t a l y]

לא מכירה את התופעה הזו...

אצלנו בבית השתדלו שלא לנבל את הפה. לצערי הרב אבי נהג להשתמש באלימות פיזית ומילולית אבל לקלל - זה היה מחוץ לתחום... שב"ש גלבוע.

 

[גלבועא]

לא נעים

 

[alona 9]

זכור לי מהעבר

הוא הירשה לעצמו כמעט כל דבר,לא קילל ,אולם דיבר בצעקות וכשכעס,קולו הגיע לטונים גבוהים מאד,מבט כועס אצלו היה מפחיד מאד, לא היכה מעולם,אבל אמר את כל מה שעל ליבו,ולא בצורה רכה ועדינה.. עם השנים הוא הפך לאיש רגוע,עדין נפש, איש שיחה נעים,ממש שינוי קיצוני. חושבת שהנכדים הם ששינו את אופיו,הם שריככו אותו, עד היום אני סבורה שההתנהגות האגרסיבית הזו שלו נבעה מחוסר בטחון,

 

[גלבועא]

זו אפשרות, חוסר הביטחון

 

[אל דן]

ל-גלבועא

לא פירטת הרבה על מה ההורה שלך מרשה ולכן אתן כמה דוגמאות שנמצאות בשיחות גבוהה אצל אחרים. ואכן כפי שצוין לעיל , יש תופעה בזיקנה, של חידוד והתחזקות תכונות שהיו בילדות וליוו אותנו בשנותינו, כמתבגרים וכמובגרים. התופעה נקראת חוק "ריבו" (עם חולם), של אחד החוקרים הצרפתיים. התכונות מאופיינות בהתעצמות של תופעות וגוונים שונים של תוקפנות במיקרה זה, כי יש פחות שליטה על "הברקסים". צרף לכך את העובדה שמוחינו אינו חריף ומשומן כפי שהיה בשנות העשרים לחיינו......(כמו בשאר תיקפודינו הפיזיים). המוח משחרר גם פחות חומרים, הורמונים וכו וכו, שמשנים את תמונת ההתנהגות שלנו. ישנה גישה, שאומרת, שהאדם בגיל הזהב מרשה לעצמו בגלל ניסיון חייו ,נורמות חברתיות של מתן כבוד להורה וכו וכו. אך כל זאת, אינו מצדיק התנהגויות שפורצות כל גבול. לכן, מה שממליצים לגיל הורה שמטפל בהוריו, להתחיל לראות את הסיטואציה, עד כמה שזה לעיתים עלול להיות לנו לזרה, להתחיל להתייחס לקשיש כמו שמתייחסים לילדים(קטנויות, עד גבול מסוים, קללות "לא בבית ספרינו", וכיו"ב). הכוונה שכאשר מרגישים שישנן דרישות לא בשום פרופורציה, אז צריך לעצור. כמובן שאין הדברים אמורים לאדם שסובל ממחלות זיקנה כגון אלצהיימר או שיטיון/דליריום/דמנציה פריקוקס- כל המילים הללו מתארות חוסר התמצאות במרחב ואי ידיעה ברמות שונות של המציאות כפי שהנורמה תופסת על מנת שלא יסכנו את עצמם או סביבתם ועל מנת שיוכלו לתפקד על מנת לדאוג לעצמם. שינוי ההתייחסות למצב בו נוכל לעכל שהורינו מולידנו טיפלו בנו כשהיינו חסרי אונים, ולימדו אותנו את הילכות החיים, ועזרו לנו ושימשו לנו כתף, כיום המציאות הינה שהגלגל מתחיל להתהף, וזה תהליך גם לנו. כשההורה שלנו אינו שם לב שאנו טרודים בחיי היומיום, וזה " לא מעניין אותו שאנו יורקים דם כדי להביא לחם הביתה, בימים של מיתון, בימים של חוסר ודאות לגבי מקום העבודה, ולא מעניין אותו שאנו קשורים בקשרים חברתייים מחייבים, והוא דורש משהו שניראה לנו לא מציאותי ותמוה, אזי יש לעשות את השינוי בגישה אצל עצמינו ולהתמודד ולהסתגל למצב החדש.

 

[גלבועא]

תודה לך ותודה לכולכם