נכון מאוד .. אתה צודק ../images/Emo36.gif../images/Emo36.gif
זה ממש נכון מה שכתבת ... לא שזה לא היה ברור מלכתחילה .. אבל צריך לקרוא את זה בצורה מפורשת , עם זאת קצרה ומתומצתת , כדי שהאסימון ייפול לנו ... אוסיף ואומר , כשאתה בן 17-18 , לפני גיוס , אתה אוטוטו מרגיש את אבק השריפה , ושאר הג´יפה שמחכה לך ל-3 שנים ... ופתאום , כמעט ´בהפתעה´ , אתה משנה כיוון , והולך ללמוד ( מה שחשבת שיגיע רק בעוד 4-5 שנים ) . אז קל מאוד להנות מהמסלול בשלבים אלו . מתי מקבלים את רגשות החרטה ?! כשמגיעים לקראת גיוס שוב ( שנה לסיום ) , מתחילים לקבל צווים , ולשמוע סיפורים על עתודאים בשירות , ועל האטימות בצבא .. אז המצב-רוח קצת יורד. אבל עדיין , זה לא מה שיקרה תוך שנה -שנתיים .. בינתיים עוד יש תקווה שהסיפורים מוגזמים , שהשיבוץ יהיה טוב ואף מעולה , שלכם זה לא יקרה . או אז, אתם כבר בתוך שירות , ואז אתם מבינים שנדפקתם . מה שכל חבריכם סיימו איתו לפני שנתיים , אתם תסיימו רק בעוד 5 שנים ! ועוד 2 הערות לעניין : -------------------- 1) אל תאמרו לי , כי גם חבריכם באוניברסיטה יכולים לומר "מה שהעתודאי סיים איתו לפני שנה , לי יש עוד 4 שנים לסיים " ... ולמה זה לא נכון ?! כי המשפט הנ"ל צריך להאמר על דברים רעים או קשים , שאנו צריכים לעשות, אבל מעדיפים שלא . לא יודע מי מכם חושב שהצבא זה רע .. או שהלימודים זה רע ( ומי שלא היה בזה או זה ... נא לא להגיב ! ) , אבל ... אני ממש מאמין שכל סקר יראה שהרוב מעדיפים לימודים קשים באזרחות על-פני שירות בצבא ( גם אם כג´ובניק או/ו כעתודאי ב"מקצוע" ... ) . 2) ומה סיינפלד אמר על כך ... למה צריך לשלם על ארוחה בסופה (ולא בתחילתה ) . כשאנחנו נכנסים למסעדה , רעבים כמו סוסים , אנו נסכים למכור את הבית שלנו בתמורה לארוחה . אבל בסופה של הארוחה , הבטן קצת לוחצת , ואנחנו עייפים , פתאום מגיע החשבון .. ואנו שואלים את עצמנו .. למה אני קונה את כל האוכל הזה - הרי אני לא רעב כרגע ! רוצה לומר , ברור שאנו נשמח לקבל את ה´ארוחה´ = ללמוד בזמן שכולם משרתים , אבל כשמגיע רגע ה´תשלום´ = שירות קבע ( או סדיר ) , פתאום אנו שואלים את עצמנו על מה בעצם אנחנו משלמים .. הרי תואר כבר יש לנו ... ואנחנו לאחר גיל 21 ... ואז אנחנו מתחילים להתחרט ... אולי כל זה לא היה כל-כך הכרחי after all ...
זה ממש נכון מה שכתבת ... לא שזה לא היה ברור מלכתחילה .. אבל צריך לקרוא את זה בצורה מפורשת , עם זאת קצרה ומתומצתת , כדי שהאסימון ייפול לנו ... אוסיף ואומר , כשאתה בן 17-18 , לפני גיוס , אתה אוטוטו מרגיש את אבק השריפה , ושאר הג´יפה שמחכה לך ל-3 שנים ... ופתאום , כמעט ´בהפתעה´ , אתה משנה כיוון , והולך ללמוד ( מה שחשבת שיגיע רק בעוד 4-5 שנים ) . אז קל מאוד להנות מהמסלול בשלבים אלו . מתי מקבלים את רגשות החרטה ?! כשמגיעים לקראת גיוס שוב ( שנה לסיום ) , מתחילים לקבל צווים , ולשמוע סיפורים על עתודאים בשירות , ועל האטימות בצבא .. אז המצב-רוח קצת יורד. אבל עדיין , זה לא מה שיקרה תוך שנה -שנתיים .. בינתיים עוד יש תקווה שהסיפורים מוגזמים , שהשיבוץ יהיה טוב ואף מעולה , שלכם זה לא יקרה . או אז, אתם כבר בתוך שירות , ואז אתם מבינים שנדפקתם . מה שכל חבריכם סיימו איתו לפני שנתיים , אתם תסיימו רק בעוד 5 שנים ! ועוד 2 הערות לעניין : -------------------- 1) אל תאמרו לי , כי גם חבריכם באוניברסיטה יכולים לומר "מה שהעתודאי סיים איתו לפני שנה , לי יש עוד 4 שנים לסיים " ... ולמה זה לא נכון ?! כי המשפט הנ"ל צריך להאמר על דברים רעים או קשים , שאנו צריכים לעשות, אבל מעדיפים שלא . לא יודע מי מכם חושב שהצבא זה רע .. או שהלימודים זה רע ( ומי שלא היה בזה או זה ... נא לא להגיב ! ) , אבל ... אני ממש מאמין שכל סקר יראה שהרוב מעדיפים לימודים קשים באזרחות על-פני שירות בצבא ( גם אם כג´ובניק או/ו כעתודאי ב"מקצוע" ... ) . 2) ומה סיינפלד אמר על כך ... למה צריך לשלם על ארוחה בסופה (ולא בתחילתה ) . כשאנחנו נכנסים למסעדה , רעבים כמו סוסים , אנו נסכים למכור את הבית שלנו בתמורה לארוחה . אבל בסופה של הארוחה , הבטן קצת לוחצת , ואנחנו עייפים , פתאום מגיע החשבון .. ואנו שואלים את עצמנו .. למה אני קונה את כל האוכל הזה - הרי אני לא רעב כרגע ! רוצה לומר , ברור שאנו נשמח לקבל את ה´ארוחה´ = ללמוד בזמן שכולם משרתים , אבל כשמגיע רגע ה´תשלום´ = שירות קבע ( או סדיר ) , פתאום אנו שואלים את עצמנו על מה בעצם אנחנו משלמים .. הרי תואר כבר יש לנו ... ואנחנו לאחר גיל 21 ... ואז אנחנו מתחילים להתחרט ... אולי כל זה לא היה כל-כך הכרחי after all ...